תפריט נגישות

טיפים וכלים להתמודדות עם 'טנטרום' והתקפי זעם אצל ילדים

טיפים וכלים להתמודדות עם 'טנטרום' והתקפי זעם אצל ילדים

אסנת גרתי

"טנטרום" או התקף זעם אצל ילדים הוא במהותו התפרצות רגשית אשר קשורה בחוויה של מצוקה. בדרך כלל, הטנטרום מאופיין בבכי, צעקות, התעקשות בלתי מתפשרת, התנגדות לניסיונות הרגעה ובמקרים מסוימים גם התנהגות אלימה. התנהגויות אלו מלוות פעוטות בשלבים בהם הם מתמודדים עם קונפליקטים רגשיים סביב סוגיות של תלות-עצמאות, וכן תהליכים של התפתחות הויסות הרגשי.

חלק מן ההורים נחשפו כבר למושג "גיל שנתיים הנורא" המבקש לתאר תקופה קשה של התנגדות וזעם אצל ילדים סביב גיל שנתיים. בפועל, שלב זה יכול להתחיל עוד קודם, החל מגיל שנה וחצי, ולהימשך הרבה מעבר לכך, אפילו עד גיל 5. 

הורים רבים שואלים את עצמם כיצד נכון להגיב להתקפי זעם אצל ילדיהם וחווים קושי בהתמודדות עמם. בכתבה הבא ננסה להבין מה משמעות הטנטרום, מנקודת מבטו של הילד, ולגזור מכך את דרכי ההתמודדות המתאימות.  

טנטרום מנקודת מבטו של ילד: מה הוא מנסה להגיד?

כדי שנוכל להבין טוב יותר את הפעוט שלכם, ניסחתי כאן במלל חופשי את הסאב-טקסט אשר מניסיוני המקצועי למדתי כי שוכן מתחת להתקף הזעם. מומלץ לקרוא את הטקסט מעמדה סקרנית ולנסות לחשוב באמצעותו מה הטנטרום מנסה להגיד וכיצד ילד אשר מתפרץ היה רוצה שתעזרו לו.

שלום אמא ואבא, זה אני, הילד שלכם.

אני יודע שבזמן האחרון אני מתהפך מכל דבר קטן ומתפרץ מכל שטות; אני יודע שאתם לא מבינים מה קרה לי, לתינוק המתוק והנוח שלכם, ואיך הפכתי בין לילה לכזאת "מפלצת". אני שם לב שאתם מתעצבנים מאוד כשאני מתפרץ, וקשה לי שאתם מרימים את הקול או תופסים אותי חזק כדי לעצור אותי. זה גורם לי להילחץ ולהתעצבן עוד יותר.

למרות שזה קשה, רציתי לבקש שכשזה קורה תנסו להישאר רגועים. זה מפחיד אותי לראות גם אתכם מאבדים שליטה, כי בדרך כלל כשאני מתנהג יפה אתם שמחים ורגועים. לפעמים, כשאני מתעצבן, אני לא מצליח לעצור את הכעס ואז אני גם נושך, מרביץ או זורק עליכם דברים. אחרי שהכל נגמר אני יודע שפגעתי בכם ואז אני עצוב מאוד. בגלל זה, רציתי גם לבקש שתשמרו עליי שלא אשבור דברים ולא אפגע בעצמי או בכם, כי אחר כך אני מרגיש מאוד אשם.

יעזור לי אם אחרי שאני נרגע, לא תתעלמו ממני או תענישו אותי, ולא תגידו לי דברים קשים על איך שהתנהגתי, אלא רק תחבקו אותי חזק חזק. חשוב לי גם שתבינו שההתפרצויות האלה הן חלק מההתפתחות שלי, והן תעבורנה ככל שאגדל.

למה אני מתפרץ? האמת היא שאני מאוד רוצה כבר להיות עצמאי ולעשות הכל לבד. אבל כשאני מנסה לעשות דברים לבד ואני לא מצליח, או מסתבך, אז אני מרגיש קטן וחסר יכולת וזה גורם לי לתסכול ועצבנות. אני גם רוצה להתרחק מכם קצת ולגלות את העולם בעצמי, אבל כל פעם כשאני מתרחק או כשאתם הולכים, אני גם מפחד ורוצה שוב להיות קרוב אליכם. לפעמים אני גם פשוט עייף מאוד או רעב, ואז זה מה שגורם לי להיות עצבני.

אני יודע שאתם מצפים ממני להצליח להרגיע את עצמי כשאני מרגיש רגשות כאלה, אבל אני פשוט לא מצליח, וחייב להוציא את זה החוצה. לפעמים אני מפחד שאחרי שהתפרצתי תחשבו שאני ילד רע ולא תאהבו אותי יותר. אז אם תוכלו להזכיר לי שאתם עדיין אוהבים אותי, למרות הכעס, זה גם יכול לעזור.

אני מקווה שנצליח ביחד לעבור את השלב המתסכל הזה בהתפתחות שלי,

הילד שלכם.

5 טיפים להורים: כיצד להגיב לטנטרום של ילד בגילאי 1.5-5?

1. הישארו רגועים למרות הקושי: אם תגיבו לכוחנות של הילד בכוחנות משלכם זה עלול להבהיל אותו ולהקצין את ההתפרצות. לכן, למרות שטנטרום של ילד עשוי להיות מבהיל, נסו לנשום עמוק, ואולי אפילו ללכת הצידה לרגע, כדי שתוכלו לחזור לנהל את הסיטואציה באופן רגוע וענייני ככל האפשר.

2. לא לתגמל התנהגות בלתי רצויה: אם הסיבה להתפרצות הזעם היא שהילד רצה משהו ספציפי ולא קיבל אותו, כמו למשל ממתק, חשוב מאוד לא לתת לו את הממתק לאחר ההתפרצות. אם ניתן פידבק חיובי (ממתק) לאחר התנהגות בלתי רצויה (טנטרום) למעשה נחזק את ההתנהגות המתפרצת ונעביר לילד מסר שהאסטרטגיה הזו יעילה.

3. אל תתעלמו או תענישו – עזרו לו להבין: חשוב לנסות ולזכור שהתקפי זעם הם חלק תקין מן ההתפתחות הטבעית, שכן לילדים צעירים רבים חסר הוויסות הנדרש כדי לשלוט באופן מלא ומספק בהתנהגותם. התפרצויות קשורות להצטברות של לחצים ולכך שלפעוט שלכם אין עדיין מספיק מילים לבטא את מה שהוא מרגיש וכלים כדי לווסת את התנהגותו. לכן, אחרי שהילד מתפרץ, חשוב שלא להעניש אותו על הקושי בויסות, אך מנגד גם לא להתעלם. מומלץ להגיד משפטים שעוזרים לילד להבין את תגובתו ("רצית ממתק ואני לא הסכמתי, כעסת מאוד ולכן הרבצת לי") ומציעים אמפתיה ואלטרנטיבה טובה יותר להתנהגות ("זה באמת מאוד מעצבן, אבל אני לא מרשה להרביץ לי. אפשר לתת מכות לפוף או ללכת לחדר ולצעוק שם").

4. זיהוי מוקדי הקושי: נסו לחשוב מה הם גורמי הלחץ בחייו של הפעוט שלכם ולעזור לו בהתאם כדי למנוע התפרצויות. הקשיים המובילים להתפרצות יכולים להיות עייפות או רעב בזמנים מסוימים ביום, קושי במעברים בין ערות לשינה, קושי בפרידות, קושי באינטראקציות חברתיות עם אחרים ועוד. אם תוכלו להקל על האתגרים ולעזור לילד בהתמודדות, ייתכן שהקושי הבא לא ייגמר בהתפרצות.

5. עזרה מקצועית: אם אתם מתקשים להבין מה הם גורמי הלחץ שמובילים את ילדכם להתפרצות או שקשה לכם להגיב באופן שמסייע לילדכם להתמודד – כדאי להיעזר באיש מקצוע, פסיכולוג או מטפל רגשי מוסמך, אשר מכירים את העבודה עם הגיל הרך ויוכלו להציע ליווי והדרכה.

על הכותבת – אסנת גרתי

פסיכולוגית קלינית מומחית ומנהלת מרכז גרתי ברעננה. עוסקת בהדרכת הורים ובטיפול פסיכולוגי פרטני במבוגרים, נוער וילדים.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול רגשי לילדים

עוד מאמרים שיעניינו אותך