חיפוש

השלכות הגירושין על הילדים על פי גילם וכיצד ניתן לעזור להם

השלכות הגירושין על הילדים על פי גילם וכיצד ניתן לעזור להם

פורסם על ידי רונית כהן זמורה

גירושין הפכו לתופעה נפוצה בחברה המערבית- תופעה אשר משפיעה לא רק על הזוג המתגרש אלא גם על ילדיו. עבור הילד, הגירושין מהווים ניפוץ של פנטזיית ה"אי הבטוח" ומערערים את היסודות המובנים מאליהם שהיו בעולמו. על אף שהילד מושפע באופן עמוק מפירוק הנישואין, הוא אינו מהווה חלק מההחלטה, לא שואלים אותו ולא מתייעצים עימו טרם ההכרעה, והוא מגלה כי עליו להתרגל למציאות חדשה. כיצד הוא תופס את המצב החדש, מהן מחשבותיו, איך הוא מבין את התהליך זה וכיצד ניתן לעזור לו להתמודד עם המצב החדש? כל אלו הם פונקציה של גילו ושל השלב ההתפתחותי בו מצוי הילד. במאמר זה אסקור את הכלים העומדים לרשותנו ומאפשרים לנו לעזור לילד המתמודד עם גירושין בהתאם לגילו.

גיל טרום בית ספר:

עד גיל שנתיים-

מאפיינים התפתחותיים: זהו השלב בו הילד רוכש את האמון הבסיסי בדמויות משמעותיות. יכולתו של הילד לפתח יחסי אימון תלויה ביכולת ההורים לספק צרכים בסיסיים באופן שגרתי ויציב, לצד קיומה של שגרה קבועה שניתן לצפותה מראש. זהו שלב תובעני מאוד בו הילד דורש מההורים תשומת לב רבה לצרכיו הפיזיים והרגשיים. בהתאם, פגיעה בצרכים אלו עלולה לפגוע בהתפתחותו הנפשית של הילד ומשפיעה על יכולתו ביצירת קשרים עם אנשים אחרים.

ילד בגיל הרך אשר הוריו מתגרשים טרם הספיק לחיות חיי משפחה נורמטיביים והוא קטן מכדי לזכור את התקופה שקדמה לגירושין. עם הגירושין הוא חש בשינויים בחייו אותם הוא אינו מסוגל להכיל או ולהבין וכתוצאה מכך, חש בלבול וחרדה. כל חריגה משגרת היום משבשת את לוח הזמנים המוכר לו ומקשה עליו לזכור מתי עליו להימצא עם אימו ומתי עם אביו. בנוסף, בחלק מהמקרים ההורים נוהגים באופן שונה בהשוואה למצב שטרם הגירושין: בעוד הילד תלוי כמעט לחלוטין בסיפוק צרכיו על ידם, הם עסוקים במשימות חדשות, מצב רוחם ירוד, והם אינם תמיד קשובים לו בשל הכאוס בו הם נמצאים. מאחר וילד קטן תלוי יותר בהוריו הוא עשוי להגיב לשינויים אלו בהתפתחות חרדת נטישה, כעס, עצב ואובדן התיאבון.

המלצות:

חשוב לשמור עד כמה שאפשר על מסגרת קבועה, אותה מכיר הילד ואליה התרגל. יש לקבוע סידורי ראייה קבועים וסדר שבועי קבוע בהתאם למשמורת שנקבעה, כאשר יש לשמור על ימי מפגש וכן סדר יום קבוע ככל האפשר, על מנת להקנות לילד יציבות וביטחון. בתקופה הראשונה לאחר הגירושין, מומלץ שהילד ייפגש עם ההורה הלא- משמורן בסביבה אליה הוא רגיל, עד שירכוש ביטחון בהורה במסגרת הפורמט המשפחתי החדש. לאחר מכן, מומלץ לחשוף את הילד לבית השני של ההורה הלא- משמורן באופן הדרגתי, בזמן משתנה לפי הסתגלות הילד והתפתחותו. חשוב שבשני הבתים ימצאו חפצים אליהם הילד קשור כמו שמיכה ומוצץ אהובים.

כמובן, מומלץ במיוחד להפנות תשומת לב רבה ואוזן קשבת למצבי הרוח של הילד.

גילאים שנתיים עד חמש

מאפיינים התפתחותיים: גיל זה מאופיין בחקר הסביבה והמיניות. הילד כבר מתהלך ומתחיל לגלות ולחקור את סביבתו הקרובה. אם הילד חש ביטחון שהוריו יחכו לו בעוד הוא מתרחק מהם, הוא יעז ויגלה סקרנות. אך אם הילד חושש, הוא ימאן ליזום ויקפא על שמריו. בגילאים אלו הילד עלול להגיב לפרידה ברגרסיה שתתבטא בחזרה להרטבה במיטה, בכי כשאחד ההורים נפרד ממנו והתקפי זעם. בגילאים אלו ילדים מתקשים להפריד בין דמיון ומציאות ורבים מהם מאמינים שמעשיהם הם אלה שגרמו לגירושין. כתוצאה מכך הם מוצפים רגשי אשמה על פירוק הקשר בין ההורים, ולעיתים מאמינים שיש ביכולתם לשנות את המצב ולגרום להורים להיות ביחד או להיפרד. כאשר הם נוכחים כי אין הם מסוגלים לשנות את פני הדברים הם חשים חוסר אונים ותסכול, כאילו איבדו את יכולת השליטה. הם אינם מבינים את המושג גירושין, חשים חוסר רצון להיפרד מאחד ההורים וחוששים שאותו הורה אינו אוהב אותם.

המלצות:

יש לדאוג לקיום השגרה הרגילה במידת האפשר ולהמעיט בשינויים, כדי שהילד יכול להכילם.
מומלץ הפגין אהבה רבה ותמיכה.
יש להציב גבולות ברורים.
יש לדבר עם הילד על תחושותיו, ולאפשר לו לכעוס.
יש להזכיר לילד שההורה קיים בשבילו ושומר על זמנים קבועים על מנת להיפגש עימו.
חשוב לשמור על תחושת המשפחתיות.
יש לנרמל את געגועיו של הילד, ולהביע הבנה לתחושת החסר בהורה השני.
יש לאפשר לילד לאהוב את שני הוריו.

גיל בית הספר

גיל בית הספר יסודי-(6-12 שנים)

הילד בבית הספר היסודי נמצא במסגרת לימודית וחברתית. הוא מתחיל להבין את חשיבות העבודה היצרנית ותוצאותיה. תקופת הלימודים מאופיינת בהישגיות וברכישת ערך עצמי, ועל ההורים לסייע לילד לפתח מיומנויות באפיקים שונים ולספק לו כלים להצלחה בהם. ביצוע המשימות בהצלחה ייצר אצלו יכולת מסוגלות והערכה עצמית. לעומת זאת, אם ירגיש כישלון יחוש רגשי נחיתות ולא ימלא את מקומו בחברה.

ילדים שהוריהם מתגרשים בגילאים אלו כבר מבינים וכואבים את כאב הפרידה. הם עשויים לחוות בהלה וזעזוע בתחושות היציבות והביטחון שילוו בפחדים קיומיים. כמו כן הם פגיעים לתחושות מבוכה, כעס וחווית דחייה או נטישה על ידי ההורה שעזב המביאה לפגיעה זמנית בתחושת הביטחון וכן בביטחון הכללי והעצמי. כתוצאה מכך עולים פחדים לגבי העתיד הבאים לידי ביטוי בשאלות שהם שואלים את עצמם : האם אצטרך ללכת לבית ספר חדש? האם תהייה פגיעה ברמת החיים? האם ההורה שעוזב ישמור איתי על קשר? האם אני אשם בכך שהורי התגרשו? כיצד תתייחס אלי הסביבה כתוצאה מגירושי הורי?

לעיתים לא ניכרים סימנים של מצוקה כלפי חוץ, לעיתים המצוקה נחשפת דרך התנהגות הילד ולעיתים בדרך השתיקה: חלק מהילדים מסרבים לשתף פעולה ולשוחח על הנושא ומסתגרים בתוך עצמם. במקרים אחרים הם מביעים את כאבם בבית הספר, בירידה לימודית או בגילוי הפרעות התנהגות. יש לשים לב כי פעמים רבות קיימים הבדלים בין התנהגות הבנים לעומת התנהגות הבנות: בעוד הבנים נוטים להתנהגות מרדנית ואינם נוטים לחפש אחר עזרה, הבנות נוטות לפתח סימפטומים פסיכוסומאטיים ולחפש עזרה מאת הצוות המקצועי.

המלצות:

יש לחשוף את הילד כמה שפחות לקונפליקטים בין ההורים.
אין להשתמש בילד כקלף מיקוח.
אין לדרוש מהילד לקחת צד במאבק.
יש להימנע מהשמצת ההורה השני באוזני הילד
אין לתת לילד לשמש בתפקיד המתווך בין ההורים.
יש לשמור על הסדרי ראיה קבועים. ההורה הלא- משמורן צריך למלא תפקיד משמעותי בחיי הילד ולא להיות רק הורה של "קניונים ובזבוזים".
יש למזער ככל שניתן שינויים אחרים בחיי של הילד כמעבר דירה ומעבר בית ספר.
יש לאפשר לילד לבטא כעס ותסכול בדרכים מקובלות.
יש לשתף את המערכת הבית- ספרית בשינוי המצב המשפחתי של הילד על מנת שהמורים יוכלו לאפשר לו לבטא את מצוקתו.

גיל ההתבגרות

גיל זה מתאפיין בשינויים חברתיים, גופניים ונפשיים. על הילד להחליף את הזהות הילדית לזהות של בוגר ולגבש את אישיותו וזהותו המינית. קבוצת בני גילו משמעותית עבורו וחשובה לו. הילד צריך להיות פנוי רגשית ומוכן לעבור את הסערות של השלב המבלבל הזה, כדי להפוך לבוגר הנאמן לעצמו, לעקרונותיו ולזולתו, אשר יכול ליצור קשר אינטימי עם האחר.

גירושין בגיל ההתבגרות תופסים את הילד בשלב בו הוא צריך לחפש את עצמו, לגבש את זהותו ולפתח נפרדות מהוריו. העיסוק בגירושי ההורים מפריע לו לבצע תהליכים אלו הואיל והוא גוזל ממנו את הפנאי להתעסק בעצמו. כתוצאה מכך עולות תחושות של כעס עצום על ההורים הנוטלים ממנו את המקום הבטוח המאפשר לו לעבור את הסערות של גיל זה באופן מיטבי.לא נדיר אפוא למצוא מתבגרים אשר מגיבים בפריצת גבולות ובמרד, או כאלו שמדלגים כביכול על שלב זה ולוקחים על עצמם תפקיד של מבוגר, תוך תמיכה באחד ההורים וסיוע לאחים הקטנים. המאבקים בין ההורים יכולים לגרום לחוסר רצון של הילד להתקשר עם בני זוג ולפתח קשר אינטימי.

המלצות:

על ההורים להיות מודעים לצרכיו של הילד ולא להעמיס עליו.
יש להימנע מלערב את המתבגר בסכסוך גם כאשר הוא מביע עמדה בשלה ובוגרת.
אין להפוך את הילד למבוגר השני בבית.
המתבגר זקוק לחברים כקבוצת תמיכה, והשהייה במחיצת ההורים על חשבון פעילויות חברתיות (כמו מסיבה) מהווה עבורו הפסד גדול.על כן רצוי להשתדל לא למנוע ממנו פעילויות אלה.
יש לתת למתבגר הזדמנויות לכעוס, יש להקשיב ולתת לו מענה.
שני ההורים צריכים לשתף פעולה ביניהם סביב ההתמודדות עם גידול המתבגר.
על ההורה הלא- משמורן לשמור על קשר קבוע ורציף עם הילד. יש להתאים את הפגישות עימו כך שלא יפגעו בחיי החברה שלו.
עדיף מאוד שלא לשנות את סביבתו הטבעית של הילד, מאחר שבגיל זה מיוחסת חשיבות רבה וביותר לבני קבוצת הגיל.

בכל שלבי ההתפתחות אל להורה לגרום לילד לחבור אליו כנגד בן/בת הזוג ולגרום לכך שהקשר העתידי עם אחד ההורים יעמוד בסכנה. הורים רבים מתפתים לפגוע בבן הזוג דרך קשריו עם הילד, אולם הם שוכחים כי הילד נפגע מכך בצורה קשה ביותר. אל לנו ההורים לשכוח כי חווית הגירושין עלולה להשפיע קשות על התפתחותו התקינה של הילד ועל יכולתו להפוך לבוגר פרודוקטיבי ובעל איכות חיים טובה- כאשר אינה מנוהלת באופן רגיש לרכיו הרגשיים וההתפתחותיים של הילד. בידינו הדבר.

על המטפלת -רונית כהן זמורה

 רונית כהן זמורה, מאבחנת דידקטית, מדריכת הורים ומטפלת זוגית ומשפחתית.
ליצירת קשר- 052-2303707

תחומי מומחיות:
הדרכת הורים ,טיפול בילדים