תפריט נגישות
חיפוש

השלכותיה הנוירו-פסיכולוגיות של הזנחה בילדות

השלכותיה הנוירו-פסיכולוגיות של הזנחה בילדות

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

הכניסה הראשונה של ד"ר פוקס לבית יתומים ברומניה הכתה אותו בהלם: החדר בו שהו התינוקות היה שקט לגמרי, מאחר והם למדו כי בכיים אינו מביא למענה. רבים מהם בהו בידיהם, מנסים לשאוב גרייה כלשהי מעולם הסובב אותם. למעשה, התינוקות בבית היתומים שכבו בעריסותיהם כל היום מלבד בזמני ההאכלה וההחתלה וסבלו מהזנחה מתמשכת של צרכיהם הקוגניטיביים והרגשיים .
ד"ר פוקס חקר את התפתחותם של ילדים אלו במשך 14 שנים ומצא כי השלכותיה של הזנחה מתמשכת הן קשות ומקיפות וכוללות בין היתר קשיי שליטה וויסות עצמיים, נסיגה חברתית, דימוי עצמי נמוך, טיקים, התקפי זעם, גניבות, התנהגויות של פגיעה עצמית, יכולות אינטלקטואליות נמוכות ופגיעה ביכולות התפקודיות.

ההערכה היא כיום גדלים כ-8 מיליון ילדים ברחבי העולם במוסדות ובתי יתומים, וגם ילדים אשר אינם גדלים בבית הוריהם חשופים לא פעם להזנחה. כיום, הולכת וגדלה המודעות לכך שהתפתחותם התקינה של ילדים אלו מצויה בסיכון, וכי הזנחה בשלבי החיים המוקדמים משפיעה על המוח וההתנהגות באופן משמעותי ביותר.

פרוייקט בוקרשט

עם נפילת הדיקטטורה הרומנית, התגלה כי כ- 170,000 ילדים גדלים בבתי יתומים ומוסדות ברומניה וד"ר פוקס ועמיתיו ניצלו את ההזדמנות בכדי לחקור את השפעות ההזנחה על ההתפתחות.
במסגרת הפרוייקט, הם בחרו 136 ילדים בגילאי חצי שנה עד שלוש אשר גדלו בבתי יתומים מינקותם. חצי מהם נשלחו למשפחות אומנה וחצי מהם נשארו בבתי היתומים בהם גדלו, כאשר החוקרים חזרו להעריך את מצבם והתפתחותם לאורך השנים. כמו כן, הם השוו את הממצאים שנאספו לממצאים שנאספו מילדים שמעולם לא גדלו במוסד.

ממצאי המחקר הצביעו על השלכותיה החמורות של השהות במוסדות. הילדים שגדלו במוסדות סבלו מעיכובים בתפקוד הקוגניטיבי, המוטורי והשפתי, מקשיים חברתיים-רגשיים ומאחוז גבוה יותר של הפרעות פסיכיאטריות. כמו, נמצא כי דפוס הפעילות המוחית שלהם היה שונה משל ילדים שלא גדלו במוסדות. הילדים שהועברו למשפחתו אומנה, לעומת זאת, הראו שיפור במדדי אינטליגנציה, שפה ותפקוד חברתי-רגשי. הם הצליחו לבסס התקשרות בטוחה עם מטפליהם והשתפרו משמעותית ביכולת הביטוי הרגשית שלהם. למרות זאת, תפקודם של ילדי האומנה עדיין היה טוב פחות משל הילדים שלא גדלו במוסדות.

למעשה, החוקרים מצאו כי השיפור המשמעותי ביותר חל בקרב ילדים אשר אומצו לפני גיל שנתיים. לדבריו של ד"ר פוקס, בשלב זה המערכת המוחית עדיין פלסטית וגמישה למדי ולכן ניתנת לשינוי. בהתאם, אנו מצפים שהילד יסתגל ויתפקד טוב יותר ככל שיאומץ בגיל מוקדם יותר ואכן- נמצא כי דפוס הפעילות המוחית של ילדים שאומצו לפני גיל שנתיים היה זהה לזה של ילדים שלא גדלו במוסדות בגיל שמונה. הילדים שגדלו במוסדות, לעומת זאת, היו בעלי מוחות קטנים יותר, עם פחות חומר אפור ולבן הקשורים בתפקודים שונים של המוח.

ממצאים אלו זכו לתמיכה גם במחקרים נוספים אשר בחנו את הפעילות המוחית של ילדים שאומצו לאחר שהות בבית יתומים בהשוואה לפעילות המוחית לילדים שלא גדלו במוסדות. הממצאים הצביעו על כך שילדים שגדלו במוסדות סבלו מקשיים במערכת המוחית הניהולית האחראית על היבטים כגמישות קוגניטיבית, יכולת שליטה וזיכרון עבודה- היבטים אשר קשורים בהיווצרות הפרעת קשב וריכוז. כמו כן, נמצא כי ילדים אלו נטו לעיכובים בהתפתחות התיאוריה של התודעה (היכולת להבין ולחשוב על עצמנו ועל אחרים במונחים של מחשבות, רצונות, רגשות וכוונות), לרמות חרדה גבוהות ולקושי בוויסות הרגשי.
אחת ההתנהגויות האופייניות לילדי מוסדות היא הידידותיות הבלתי מובחנת שלהם כלפי זרים- התנהגות אשר היתה יעילה ואדפטיבית במוסדות בהם חיו, אך אינה נעלמת גם לאחר עזיבת המוסד. תחילה, ההנחה היתה כי ידידותיות בלתי מובחנת זו היא ביטוי להפרעת התקשרות אשר מנעה מהילדים ליצור קשר בריא עם המבוגרים המטפלים בהם, אך ממצאי המחקר לא תמכו בטענה זו.

מחקר שבחן את התקשרותם של 65 פעוטות שאומצו אחרי ששהו במוסד מצא כי הפעוטות נקשרו להוריהם המאמצים במהירות, וכי תשעה חודשים לאחר האימוץ 90% פיתחו התקשרות חזקה להורים. עם זאת, התקשרות זו היתה פעמים רבות התקשרות לא מאורגנת אשר כללה התנהגויות סותרות של בלבול, כמיהה להורה והתנגדות ורתיעה ממנו.

חוקרים אשר ניסו להסביר את תופעת הידידותיות הבלתי מובחנת זיהו כי אחד הדפוסים המוחיים שנמצא בקרב ילדי מוסדות הוא היעדר דפוס התנהלות נורמטיבי של הורמון הקורטיזול, המוכנה גם "הורמון הלחץ". הקורטיזול נוטות לעלות עם היקיצה ולדעוך לאורך היום עד לשעת השינה. בקרב ילדי מוסדות דפוס זה נוטה להיות סדיר פחות במהלך היום, וחוסר סדירות זה נמצא בקורלציה עם ידידותיות בלתי מובחנת. ידידותיות זו קשורה גם לפעילות האמיגדלה. במחקר נמצא כי האמיגדלה של ילדים שלא גדלו במוסדות הגיבה באופן שונה כאשר הציגו בפניהם תמונות של אמם ותמונות של נשים זרות, בניגוד לילדים המאומצים אשר גדלו במוסדות בינקותם.

מחקרים עסקו גם במאפיינים הפיסיולוגיים של ילדים אשר גדלו בבתיהם אך חוו הזנחה. למרות ההנחה כי הקשיים של ילדים אלו ינבעו מהתעללות פיסית שחוו, נמצא כי דפוס הקורטיזול שלהם היה דומה לדפוס הקורטיזול של ילדי מוסדות. מאפיין זה ייחודי למצבים של הזנחה מוקדמת ואינו מופיע, למשל, בקרב ילדים שחוו פגיעות פיסיות ומיניות. ממצא זה משמעותי במיוחד לאור המתאם הגבוה בין דפוס קורטיזול אבנורמלי לבין מגוון הפרעות פסיכולוגיות כחרדה, הפרעות מצב רוח, בעיות התנהגות והפרעה פוסט טראומטית.

עם זאת, החדשות הטובות הן שדפוסי הקורטיזול ניתנים לשינוי.

מחקרים הצביעו על כך שילדי מוסדות שאומצו על ידי הורים תגובתיים יותר יכלו לפתח דפוסי קורטיזול נורמטיביים יותר לאורך הזמן, בעוד שילדים שאומצו על ידי הורים שהיו נתונים בלחץ לא פיתחו דפוסים אלו. ממצא זה מצביע על חשיבותה של מתן תמיכה להורים מאמצים המתמודדים, באופן טבעי, עם עלייה ברמות המתח והחרדה סביב האימוץ.

ביבליוגרפיה

The lasting impact of neglect. Kirsten Weir, Monitor on psychology,June 2014.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול בילדים

עוד מאמרים שיעניינו אותך