חיפוש

הורים רוצחים- איך מסבירים לילדים?

הורים רוצחים- איך מסבירים לילדים?

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

רצח ילדים על ידי הוריהם הוא בלתי נתפס. בלתי נתפס אך בשנים האחרונות אנו נאלצים להתמודד עמו שוב ושוב.

רציחתם של עומר, רוני ואור בני 10, 8 ו-5 על ידי אביהם איתי בן-דרור חותמת שרשרת מקרי רצח קשים של ילדים על ידי הוריהם או הקרובים להם. בעוד שלנו ברור כי מדובר במקרים חריגים ויוצאי דופן, עבור ילדים צעירים עשוי המפגש עם המציאות הקשה להיות מבלבל ומאיים, ולעורר שאלות לגבי האפשרות שאותו הדבר יקרה גם להם עצמם.

לא רק לילדינו אלא גם לנו קשה לתפוס כיצד אדם רוצח את ילדיו. עם זאת, רצח ילדים התבצע כבר משחר ההיסטוריה: ילדים נחשבו לרכוש הוריהם והיו עלולים להירצח עם לידתם כאשר נולדו עם מומים ונכויות ובמדינות אסיאתיות, בהן נחשבה בת לנטל כלכלי, נרצחו תינוקות נקבות רבות עם היוולדן. לצערנו, תופעת רצח הילדים רלוונטית גם לימינו למרות ששכיחותה קטנה בהרבה: על פי דו"ח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בשנים 2003-2008 נרצחו 18 ילדים על ידי קרובי משפחה- אמהות, אבות וסבים.

את ההסבר למעשה הקיצוני רואים אנשי מקצוע כתוצאה של שילוב בין גורמים פסיכולוגיים לגורמי לחץ סביבתיים.

חלק מן ההורים מבצעים את הרצח לאחר מסכת של התעללות בילדיהם, כאשר הרצח מבטא את שיאה של מערכת היחסים המתעללת. עם זאת, במקרים אחרים מתבצע הרצח על ידי הורים אשר מעניקים לילדיהם טיפול מסור עד לרגע הרצח. הורים אלו עלולים לבצע את הרצח כאקט של נקמה בהורה השני, בעיקר על רקע תהליך גירושין קשה, או מתוך תסכול, חוסר אונים ותחושה כי זהו הפתרון הנכון ביותר למצב מסובך אליו נקלעו. היבט נוסף אשר משפיע על הנטייה לרצח ילדים היא אפקט החיקוי. לטענת אנשי מקצוע, עיסוק יתר של התקשורת במקרי רצח של ילדים "משחררת את הבלמים" אצל אנשים הנמצאים במצב מעורער ממילא ועלולה ליצור תחושת לגיטימציה, ולאו דווקא רתיעה ממעשה הרצח. עם זאת, השפעת החשיפה התקשורתית אורכת כ-9 ימים בלבד, והיא רלוונטית לאנשים אשר פוטנציאל המסוכנות שלהם לילדיהם גבוה ממילא.

השאלה המרחפת סביב מרבית מקרי רצח הילדים היא סוגיית שפיותו של הרוצח. על פניו, קשה לדמיין כי ניתן להגדיר אדם שרצח את ילדו כשפוי, אך בפועל רבים מרוצחי הילדים מבצעים את הרצח בדעה צלולה ומתוך מודעות מלאה למעשיהם- מצב ההופך אותם כשירים לעמוד לדין.

כיצד, עם כן, מסבירים לילדים צעירים את מה שלנו עצמנו קשה לתפוס?

ראשית, חשוב לזכור כי אנו כהורים יכולים להגביל את חשיפתו של הילד הצעיר למקרה. ילדים בגיל הרך נוטים ממילא להיות מרוכזים בעצמם ופחות מודעים לדיווחי התקשורת וכאשר זו נטייתו הטבעית של הילד- אין לחשוף אותו באופן יזום לנושא, ויש להגביל את חשיפתו לדיווחי התקשורת ולשיחות בין מבוגרים בנושא זה. בהתאם לגישה זו, השירות הפסיכולוגי הייעוצי ממליץ לצוותי חינוך במסגרות הגיל הרך להמנע משיחות יזומות על הנושא, אך להגביר את הרגישות ותשומת הלב לשיחות של הילדים בנושא או להתנהגויות חריגות.

במידה והילד אכן נחשף לנושא, חשוב להדגיש את חריגות המעשה ולהעביר מסר לפיו לאב, כנראה, קרה משהו נורא בתוך הראש אשר גרם לו לעשות דבר קיצוני כל כך; יש להדגיש כי דבר כזה קורה פעם בהרבה מאוד זמן ובהחלט לא יכול לקרות גם במשפחה של הילד עצמו. במידה והילד שואל האם ייתכן שמשיהו במשפחה יפגע בו, יש לחזור ולהבהיר שגם אם כועסים בבית, תמיד אוהבים אותו ולעולם לא יפגעו בו.

באופן טבעי, צפוי שהעיסוק של הילד במקרה ידעך תוך זמן קצר. במידה והילד מפגין פחדים, קשיי שינה או עיסוק מוגבר בנושא לאורך זמן, כדאי לפנות ליעוץ מקצועי אשר יסייע בהרגעת הפחד.

תחומי מומחיות:
הדרכת הורים

אנשי מקצוע בתחום

הדרכת הורים

עוד מאמרים שיעניינו אותך