חשיפה ממושכת (PE) היא שיטת טיפול פסיכולוגית מבוססת-מחקר, המיועדת לטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). במהלך הטיפול, המטופל נחשף בהדרגה לזיכרונות הטראומה ולמצבים המזכירים אותה, במטרה לעבד אותם מחדש ולהפחית את המצוקה הנלווית. שיטה זו נחקרה בהיקף נרחב והוכחה כיעילה במיוחד בהפחתת סימפטומים אופייניים כמו פלאשבקים, סיוטים, דריכות מוגברת והימנעות.
מהו רציונל הטיפול בחשיפה ממושכת?
טיפול PE נשען על תיאוריית העיבוד הרגשי, שלפיה PTSD נובעת מכישלון בעיבוד הזיכרון הטראומטי. כאשר החוויה אינה מעובדת, היא נשמרת כזיכרון מקוטע ומאיים, וכל תזכורת אליה מעוררת תגובות חרדה עזות שמובילות להימנעות. ההימנעות משמרת את הסימפטומים ומחזקת אמונות שליליות, כמו חוסר אונים והערכת יתר של סכנה. בטיפול, נחשפים לחוויה שוב ושוב בתנאים בטוחים, עד שהמוח לומד להפריד בין הזיכרון לבין הסכנה עצמה, ועיבוד זה מחליש את עוצמת הסימפטומים ומחזיר תחושת שליטה.
שלבי הטיפול ב-PE
טיפול בחשיפה ממושכת הוא טיפול קצר-מועד, הנמשך לרוב בין 8 ל-15 פגישות. הוא כולל ארבעה מרכיבים עיקריים:
מתי טיפול בחשיפה ממושכת מתאים?
טיפול בחשיפה ממושכת מתאים להתמודדות עם טראומה והשלכותיה, בעיקר בהפרעת דחק פוסט-טראומטית, אך גם בדיכאון וחרדה בעקבות טראומה. למרות יעילותו הגבוהה, מדובר בתהליך אינטנסיבי הדורש מהמטופל מוכנות לפגוש את הזיכרונות הקשים ולשאת את המצוקה שמעוררות החשיפות. הצלחת הטיפול תלויה בשיתוף פעולה ובקצב עבודה המותאם ליכולת האישית, ולכן חשוב שיתבצע בליווי מטפל מיומן ומנוסה בשיטה.
טיפול בחשיפה ממושכת (PE) נחשב כיום לאחת ההתערבויות היעילות ביותר ל-PTSD, ומומלץ על ידי גופים מקצועיים ברחבי העולם.