04.04.16
צוות בטיפולנט
אירועים טראומתיים הנם מאיימים, מטלטלים ומשאירים את האנשים שחוו את הטראומה ואף היו עדים לה מזועזעים ודואבים. אנשים רבים שעברו טראומה מרגישים שהדרך היחידה להתמודד עם הטראומה הינה לנסות להתעלם ממנה, לקבור אותה עמוק ולהמשיך הלאה, לעיתים גם מבלי לספר לאיש על החוויה הקשה. דרך התמודדות זו הינה נפוצה למדי, ונובעת מסיבות מגוונות.
חלק ניכר מהאנשים חוששים שאם יעסקו בטראומה יתר על המידה הם עלולים להפסיק לתפקד, אחרים מנסים להתמודד עם דרישות המציאות (צרכיהם של הילדים, צורך בפרנסה וכדומה). זאת ועוד, לעיתים קרובות אנשים חוששים להודות שהחוויה הטראומטית טלטלה אותם שכן הם מאמינים שהדבר הופך אותך לחלשים או חסרי ישע. לבסוף, נפגעי טראומה רבים חשים בושה ואף אשמה ולכן נוטים שלא לספר ולנסות שלא להיזכר בחוויה הטראומטית. בין נפגעים אלו נפוצים במיוחד אנשים שניצלו בעוד אחרים נהרגו וחווים תחושות של אשמת ניצולים וכן נשים, ילדים וגברים שחוו תקיפות מיניות. בסוגי טראומה כאלו הנטייה להיעזר באחרים ולספר על הקושי הינה נמוכה יותר, והלחץ לקבור את הטראומה ולהמשיך הלאה מבלי להתמודד עם האירועים הקשים הינו גדול.
עם זאת, אירועים טראומתיים, כמו אירועים אחרים בחיינו, נוטים להשאיר את סימניהם במחשבותינו ודרך ההתנהלות שלנו. יתרה מזאת, באופן מצער, אירועים טראומתיים נוטים להיחקק עמוק בחוויה שלנו, בשל אופיים המבהיל והפוגעני. גם כאשר הפגיעה הפיזית אינה קשה, עשויים אירועים טראומטיים להותיר חותם נפשי משמעותי ולעיתים התחושה היא כי הם "רודפים" אותנו: הזיכרונות מהם עולים, לעיתים כל דבר מזכיר את הטראומה, סיוטי לילה מופיעים וכדומה.
אז מה הן הסיבות שבגללן אסור להתעלם מטראומה?
כי כנראה שהטראומה תמשיך לצוץ בזיכרון ובמחשבות שלך - כמעט כל האנשים שחוו טראומה קשה נזכרים בה לעיתים. לפעמים מדובר בחלום בלהות ופעמים אחרות בדברים בסביבה שמזכירים פתאום את האירוע הקשה. קושי משמעותי עלול להתרחש כאשר מנסים להימנע באופן פעיל מהזיכרונות הללו, שכן במהרה מתגלה שככל שמנסים יותר לא לחשוב על האירוע, כך הוא מפתיע ונותן תזכורות במקומות לא צפויים. החשש המרכזי במצב כזה הוא התחלה של הימנעות מדברים שהיו בעבר שגרתיים, על מנת שלא להיזכר באירוע. כך למשל - אדם שנפגע בתאונת דרכים, וכדי שלא לחזור למקום התאונה, נוסע בדרך עקיפה, המאריכה את דרך הנסיעה לעבודה ב-10 דקות. במהלך הזמן, כיוון שהזיכרונות לעיתים קרובות לא מפסיקים לעלות, אנשים המנסים להימנע מזיכרונות אלו עלולים לבחור להימנע מיותר ויותר פעילויות על מנת לנסות להגן על עצמם מהזיכרונות וכך תפקודם נפגע.
כי אי התמודדות עם טראומה עלול לבודד אותך - רובם המכריע של האנשים זקוקים לחברה על מנת להיות בריאים ומאושרים. בידוד הוא אחד מהדברים הקשים ביותר עבור מרבית האנשים. עם זאת, לעיתים קרובות, כאשר אדם חווה טראומה, במיוחד בטראומה בה הוא נפגע בידי אדם אחר ובפרט בידי אדם אהוב ומוכר, ישנה נטייה להתרחק מאחרים קרובים ולהתבודד, אם בשל התחושה שלא ניתן לסמוך על איש, אם מתוך חשש שאחרים עלולים לפגוע, ואם בשל התחושה שלא ניתן לספר לאחרים הקרובים את המאורע הקשה או שהם לא מבינים את המתרחש בנפשך. כך או כך - לאחר טראומה, אצל אנשים המבקשים להשאיר את הטראומה מאחוריהם ולא להתמודד איתה, בדרך כלל ישנה גם נטייה להתבודדות. הנטייה הזאת יוצרת משבר עמוק יותר שכן סיוע חברתי מהסביבה הקרובה הוא דווקא גורם מרפא משמעותי לאחר טראומה. לכן חשוב לעשות מאמץ, לבחור אדם אחד או שניים קרובים במיוחד, שניתן לסמוך עליהם שיבינו ויכילו את המאורע - ולחלוק עמם את האירוע הקשה כמו גם את התחושות והמחשבות הקשורות אליו.
כי טראומה נוטה להיות מדבקת - הרישום הרגשי של טראומה נחקק עמוק בתוכנו, כל כך עמוק עד שגם אם אנחנו מנסים שלא לחשוב על המאורע, ההתנהלות שלנו עלולה ליצור אצל הקרובים אלינו חרדה והימנעות מדברים הדומים לדברים מהם אנחנו חוששים בעקבות האירוע. כך למשל, אב שעבר תאונת דרכים וניסה שלא לעסוק בכך בשל הקושי הנפשי הכרוך בכך, עלול להימנע מקרבה למכוניות ולכביש ולשדר לילדיו כי מכוניות הן דבר מה מאיים ומסוכן מאוד. בהמשך, ילדיו עלולים לחשוש מאוד מנהיגה ואף לבחור שלא לנהוג בעצמם. התמודדות עם המאורע הטראומתי מסייעת להפחתת התנהגויות ההימנעות והקטנת החרדה סביב הגורמים המזכירים את האירוע, וכך הסכנה של "הדבקת אחרים בטראומה" יורדת משמעותית.
כי את/ה עלול/ה לחוות פוסט טראומה - אחרי חשיפה לאירוע טראומתי מרבית האנשים מצליחים לחזור לשגרה, אך חלק ניכר מהאנשים מפתחים תסמינים של פוסט טראומה - שעלולים לגרום לסבל נפשי אדיר כמו גם לפגיעה בתפקוד. באופן פרדוקסלי, מחקרים מעידים כי דווקא אנשים הנוטים לנסות לקבור את האירוע הטראומתי ולהמשיך מיד הלאה, מבלי להתמודד עמו, נוטים יותר ללקות בהפרעת פוסט טראומה מאשר אנשים המתמודדים עם האירוע, מספרים עליו לאחרים הקרובים אליהם, מתאבלים אם יש צורך וחולקים את רגשותיהם הקשים עם אחרים. הניסיון להימנע מזיכרון האירוע וההתמודדות איתו עלולים להעצים את השפעתו השלילית.
התמודדות ועיבוד של החוויות הטראומתיות עם חבר קרוב, בן משפחה או מטפל/ת יכולה להוביל לחיים מלאים ובריאים יותר, ומפחיתה את הסיכויים להתפתחותם של קשיי התמודדות בהמשך כגון פוסט טראומה, התמכרויות ודיכאון. עם זאת, חשוב לזכור כי ההתמודדות עם אירועים טראומתיים הינה שונה אצל כל אדם. חלק זקוקים ומעוניינים לדבר על כך יותר, וחלק מבקשים להחריש ולא זקוקים כמעט לשיחה. חלק מהאנשים יביעו צער וקושי באופן מוחצן וחלק יתמודדו איתו באופן מופנם.
זאת ועוד, חשוב לשים לב כי למרות הצורך להתמודד עם הטראומה, חשוב גם לא להפסיק את התפקוד היום-יומי לאורך זמן במידה וניתן לעשות זאת. ניתן לנוח ולהתאושש בתקופת התאוששות קצרה של כמה ימים, אך לאחר מכן חשוב לחזור לתפקוד תוך התמודדות עם האירוע הטראומתי והשלכותיו. במידה והתפקוד נפגע במשך תקופה של יותר מחודש בשל קשיים נפשיים - כדאי לפנות לקבלת טיפול נפשי וסיוע.
