המונח אומניפוטנציה סובייקטיבית מהווה חלק מהתיאוריה של הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט הנוגעת להתפתחות התינוק וליחסים בינו לבין האם. לפי ויניקוט, בשבועות ובחודשים הראשונים של חייו ובמצב של התפתחות תקינה, התינוק חווה את עצמו כאומינפוטנט, כלומר ככל-יכול. מתוך חוויה זו, הוא רואה את עצמו כבורא וכמזמן את הדברים שמגיעים אליו. כך למשל, כאשר האם מיניקה את התינוק, הוא חש כי הוא זה שברא את השד וזימן אותו ברגע הזה.
חוויה זו של כל-יכולות מתאפשרת לתינוק בהתאם המענה העקבי, הרגיש והמותאם של האם לצרכיו. מענה זה הוא תוצאה של היות האם שרויה במצב של מושקעות אימהית ראשונית, אשר במסגרתו היא שמה את הסובייקטיביות שלה בצד ומתמקדת בתינוק בצורה משמעותית ביותר. כך, היא מצליחה ליצור מצב בו התינוק חווה את המציאות כמתאימה את עצמה לצרכיו ולרצונותיו.
מצב זה, בו רצונותיהם ופעולותיהם של התינוק והאם חופפים, מכונה על ידי ויניקוט "רגע של אשליה". לדוגמה, ברגע של הנקה התינוק חווה את השד כשייך למציאות החיצונית אך גם כהלוצנציה שלו עצמו, ומשתמש בחוויה של השד במציאות כדי להזין את ההלוצינציה הבאה שלו ולהמשיך לפתח את האומניפונטציה הסובייקטיבית שלו, כלומר את יכולותו לזמן ו"לברוא" לעצמו את הדרוש לו.
חוויה זו היא משמעותית ביותר עבור התפתחותו התקינה של התינוק. היא מסייעת לתינוק לחוות את העולם כבטוח וכמספק את צרכיו, כמו גם לשאת את התלות הגדולה בה הוא נמצא בפועל. למעשה, האומניפוטנציה מהווה בסיס לחוויה של מסוגלות ויכולת לתפקד בצורה עצמאית. מתוך כך, מתאפשר לו גם לעבור בהדרגה לשלב של תלות יחסית, בו האומניפוטנציה הסובייקטיבית נזנחת והוא מתחיל להכיר בתלותו באם ובסביבה.
מקורות
ויניקוט, ד. ו. (2004). משחק ומציאות. תל-אביב: עם עובד
ויניקוט, ד. ו(2009). . עצמי אמיתי, עצמי כוזב. תל-אביב: עם עובד
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים
Carstea, D. (2023). Donald Winnicott’s vision of health. Creative processes as defence mechanisms against anxiety and trauma. Journal of Psychology & Clinical Psychiatry, 14(2), 51-55
