אזור היצירה הוא מונח שטבע האנליטיקאי מייקל באלינט בהתייחסו לאזור נפשי קדום ביותר. באלינט הציע כי קיימים שלושה אזורים מרכזיים בנפש, המובחנים זה מזה בעיקר על בסיס יחסיו של הסובייקט עם האובייקטים.
אזור הקונפליקט האדיפלי הוא האזור המפותח ביותר, ובו הסובייקט מצוי בקשר לפחות עם עוד שני אובייקטים (למשל, קשר של ילד-אם-אב). החוויה המרכזית בשלב זה היא החוויה הקונפליקטואלית הקשורה באמביוולנטיות שהסובייקט חווה כלפי האובייקטים שלו.
אזור השבר הבסיסי מתייחס לרמה נפשית מוקדמת יותר המאופיינת ביחסי אובייקט ייחודיים בהם התינוק תלוי לחלוטין באובייקטים שלו לסיפוק צרכיו הפיסיים והרגשיים. אזור זה אינו מאופיין בחוויה של קונפליקט: כאשר נוצרים כשל או חסך משמעותיים באזור זה, נוצר שבר או עיוות מאסיבי באישיות.
אזור היצירה מתייחס לרמה נפשית מוקדמת ביותר בה התינוק כלל לא חווה את נוכחותו של אובייקט חיצוני, או במילותיו של באלינט: "הסובייקט נמצא בו (באזור היצירה) לבדו ודאגתו העיקרית היא לייצר דבר מה מתוך עצמו, דבר מה שאפשר שהוא אובייקט, אך לא בהכרח. באלינט הציע כי באזור זה מתקיימים "קדם אובייקטים" חלקיים ופרימיטיביים. באלינט הדגיש את הקושי הקיים בחקר אזור נפשי זה, וקישר אותו לעובדה שבהיותו נטול חוויה של אובייקט חיצוני- לא מתפתחת באזור זה העברה ועל כן קשה מאוד לחקור ולהבין את החוויה המאפיינת אותו.
