נרקיסיזם שניוני הוא מונח אשר נטבע על-ידי פרויד, המתייחס למצב בו אדם נסוג מהשקעת אנרגיה ליבידינלית באוקייבט, ומשקיע אותה בעצמו. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא באילו מצבים מתפתח נרקיסיזם שניוני, וההבדל בינו לבין נרקיסיזם ראשוני.
נרקיסיזם שניוני הוא מונח אשר נטבע על ידי פרויד, בהתייחס למצב בו הסובייקט מושך בחזרה את השקעתו הליבידינלית באובייקטים, ומשקיע אותו בעצמו.
פרויד הבחין בין נרקיסיזם ראשוני לבין נרקיסיזם שניוני. נרקיסיזם ראשוני, לפי פרויד, מתייחס למצב נורמטיבי בו מגיע התינוק לעולם, מצב בו הוא אינו מודע לקיומם של אובייקטים חיצוניים המספקים את צרכיו ועל כן משקיע את כל הליבידו שלו בעצמו. מצב זה נמשך עד שהתפתחותו הקוגניטיבית והרגשית של התינוק, והקשר עם הדמויות המטפלות בו, מאפשרים לו לוותר על הנרקיסיזם הראשוני לטובת אהבת אובייקט והשקעה ליבידינלית באובייקטים המשמעותיים לו.
לעומת זאת, נרקיסיזם משני מתייחס למצב בו לאחר תהליך התפתחות נורמטיבי של מעבר מנרקיסיזם ראשוני אל עבר אהבת אובייקט חיצוני, דבר מה בהתפתחות משתבש והסובייקט מפנה בחזרה פנימה את האנרגיות הליבידינליות אשר אמורות היו להיות מושקעות באובייקט.
בעוד שמצב של נרקיסיזם ראשוני הוא תקין ומהווה בסיס לפונקציות חשובות כשמירה עצמית, השקעה בעצמי ופעולה לסיפוק צרכי העצמי, נרקיסיזם שניוני, אשר לרוב מתרחש כתוצאה מחסך, אכזבה, כשל או פגיעה, מהווה בסיס למגוון סימפטומים נרקיסיסטיים, ביניהם התנשאות, יהירות, תפיסה עצמית גרנדיוזית, היעדר אמפתיה לאחר, נצלנות, עיסוק מוגזם בערך העצמי ובמקרים קיצוניים, אף למה שניתן לאבחן כיום כהפרעת אישיות נרקיסיסטית.
על אף שפעמים רבות נראה, לפחות על פי חוץ, כי אלו המפתחים נרקיסיזם שניוני הינם יהירים, בטוחים בעצמם ואינם זקוקים לאחר, בפועל מרביתם מתמודדים, לרוב באופן לא מודע, עם תחושות קשות של נחיתות וחוסר ערך. מרבית הניסיונות להסביר את הגורמים המובילים להיווצרות נרקיסיזם שניוני מדגישים את תפקיד הכשל ביחסי האובייקט אשר אינו מאפשר התפתחות תקינה של יכולת ליצור יחסי אהבה עמוקים ואמתיים, ומובילים למצב של רעב תמידי לתיקוף וחיזוק תחושת הערך העצמי החיובי.
מקורות
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
צוות בטיפולנט. (2013). גישתו ההתפתחותית של פרויד לנרקיסיזם: סיכום מאמרו של סמית'. בטיפולנט.
