מזוכיזם משני מתייחס למצב בו תוקפנות, אשר הייתה מיועדת לזולת, מופנית חזרה לעצמי. בעמוד הנוכחי תוכלי לקרוא על האופן בו מתפתח מזוכיזם משני ועל ההיבטים הקלינים והפתולוגים שלו.
מזוכיזם משני הוא מושג אשר טבע זיגמונד פרויד, אבי התיאוריה הפסיכואנליטית. לפי פרויד, מזוכיזם משני מתאר תופעה פסיכולוגית שבה התוקפנות שהייתה מיועדת כלפי הזולת (אובייקט אחר), מופנית חזרה כלפי העצמי. לפי פרויד, אם מזוכיזם ראשוני הוא מולד ופרימיטיבי, מזוכיזם משני מהווה צורה נלמדת ונרכשת של מזוכיזם, המופיעה לאחר התפתחות הדחפים.
פרויד היה הראשון אשר התייחס לתופעה של מזוכיזם כתופעה אשר אינה מוגבלת לפרקטיקה המינית בלבד. הוא הציע כי ניתן להצביע על ארבעה סוגי מזוכיזם מרכזיים: מזוכיזם ראשוני, מזוכיזם משני, מזוכיזם נשי ומזוכיזם מוסרי.
כיצד מתפתח מזוכיזם משני?
בעבודתו המוקדמת (1905), פרויד מתאר את המזוכיזם כנגזרת של הסאדיזם: היצר הסאדיסטי – תוקפנות אשר מופנית כלפי האחר – עובר היפוך כלפי פנים, תהליך שנקרא אינטרוורסיה של התוקפנות. כלומר, כאשר אדם אינו מסוגל לבטא תוקפנות כלפי הזולת (בשל אשמה, נורמות מוסריות או פחד מעונש), התוקפנות מופנית חזרה כלפי עצמו.
בשלב זה, הסובייקט חווה עונג מסוים מתוך סבל, ובכך מתהווה המזוכיזם המשני – בו הסבל מתפקד כמקור אפשרי לסיפוק מיני או רגשי. מדובר במנגנון דינמי שמערב הן את יצר החיים והן את יצר המוות, לעיתים בשילוב מורכב עם הסופר-אגו המעניש. אם כך, מזוכיזם משני מהווה, למעשה, מצב בו האגרסיות, התוקפנות וההרסנות אשר הופנו במקור (במציאות או בפנטזיה) אל האובייקט החיצוני, מופנים כעת פנימה ומוחזרים אל הסובייקט. כלומר, מצבי מזוכיזם משני אמנם נראים על פני השטח כמצבים בהם הפרט מתענג על הסבל הנגרם לעצמי אך מתחת לפני השטח, המזוכיזם משמש למתקפה סדיסטית על האובייקטים הפנימיים או החיצוניים.
היבטים פתולוגיים וקליניים של מזוכיזם משני
הגורמים להיווצרות מזוכיזם משני אינם חד משמעיים, אך יש הקושרים ביניהם לבין תחושתו של הפרט כי אין לו אפשרות לבטא באופן ישיר את האגרסיות שלו כלפי האובייקטים. זאת, עקב רמות תוקפנות גבוהות והרסניות במיוחד ו/או עקב פחד מתגובתם הנקמנית של האובייקטים להתנהגות האגרסיבית. לדוגמה, מזוכיזם משני עלול להיווצר כאשר ילד לומד כי כל ביטוי של אגרסיביות, סרבנות או חוסר שביעות רצון מוביל להתרחקות או ענישה חמורה באופן קיצוני. במצבים אלו, הילד יפנים כי הפניית האגרסיה החוצה היא מסוכנת ויתחיל להפנות ביטויים אגרסיביים כלפי פנים.
במובן זה, מזוכיזם משני יכול להיות אחראי לביטויים רבים של הרס עצמי אשר מערבים, מתחת לפני השטח, גם פגיעה באובייקטים. כך, לדוגמה, הפרעות אכילה והתנהגויות של פגיעה עצמית המתפתחות במהלך גיל ההתבגרות מהוות פעמים רבות לא רק ביטוי למצוקה איתה פרט מתמודד אלא גם אמצעי לא מודע ל"סגירת חשבונות" עם ההורים. כך, למשל, הפרעות אכילה אמנם מהוות מתקפה דרמטית של הפרט על גופו ועל נפשו, אך בו זמנית גם התנהגות הגורמת להורים המודאגים סבל עז עקב הדאגה, החרדה והזעם שהיא מעוררת.
בנוסף, מזוכיזם משני יכול להופיע במגוון פתולוגיות: דיכאון, הפרעות אישיות, ואף במצבים נוירוטיים בהם המטופל חוזר שוב ושוב על תבניות של פגיעה עצמית (מילולית או התנהגותית). לעיתים, מדובר בהפנמה של דמות הורה תוקפנית, אשר הפכה לחלק מהקול הפנימי של הסובייקט, ומייצגת את הדרישה הבלתי פוסקת לעונש. ההבחנה בין מזוכיזם ראשוני למשני חשובה בהבנה הטיפולית של מקור הדחף המזוכיסטי, במיוחד כאשר מדובר בשאלות של העברה נגדית, תוקפנות מופנמת והגנות נרקיסיסטיות.
מקורות
ביטמן, א. (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
לפלאנש, ז' ופונטאליס, ז'. (2011). אוצר המילים של הפסיכואנליזה. תולעת ספרים.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
Freud, S. (1905). Three Essays on the Theory of Sexuality. SE, 7
