אפקט פלצבו הוא מונח המתייחס לתופעה בה טיפולי דמה מביאים לשיפור במצבם של חולים המאמינים כי קיבלו טיפול של ממש. כך, למשל, אפקט פלצבו יכול להביא לשיפור במצבו של חולה הלוקח כדור שאין בו חומר פעיל, ואפילו במצבו של חולה המאמין כי הושתל לו קוצב לב מלאכותי כאשר בפועל לא בוצעה התערבות ניתוחית של ממש. יעילותו המשוערת של אפקט פלצבו עומדת על כ-30% שיעור "הצלחה" מרשים למדי ביחס לעובדה שמדובר בהטיה רגשית-קוגניטיבית בלבד. במילים אחרות, אפקט פלצבו מתייחס למצבים בהם המוח שלנו, ולא חומר פעיל של ממש, הם המביאים לשיפור במצב הרפואי. חשוב להדגיש כי אין מדובר רק בחוויה סובייקטיבית של שיפור, אלא בשיפור ממשי הבא לידי ביטוי גם במדדים אובייקטיביים, וכי מחקרים מעידים על שיפור הן במצבי כאב פשוטים יחסית והן במצבים רפואיים מורכבים של זיהומים וגידולים סרטניים. בדומה, נמצא כי אנשים שלקחו תרופות דמה במשך תקופות ארוכות דיווחו על תסמיני גמילה.
נתונים אלו הם מדהימים למדי, ומדגישים את כוחה המפתיע של החשיבה.
מאחר והתופעה של אפקט פלצבו מדגישה את השפעת החשיבה על המצב הפיסי, לא מפתיע כי ניתן "לשחק" עם אפקט פלצבו ועם השפעותיו השונות. מחקרים אשר עסקו בתופעה של אפקט פלצבו מצאו כי גורמים שונים הנוגעים למאפייני תרופת או טיפול הדמה משפיעים על יעילות הטיפול. כך, למשל, נמצא כי ככל ש"המכשור הרפואי" בו נעשה שימוש נראה מתוחכם יותר, כך אפקט פלצבו חזק יותר. על אותו משקל, נמצא כי אפקט פלצבו יעיל יותר כאשר הגלולה גדולה יותר, כאשר ניתנות שתי גלולות ולא אחת וכאשר אריזת ה"תרופה" מהודרת יותר. כמו כן, נמצא כי תרופות דמה כחולות יעילות יותר לשיכוך כאבים והרגעה בעוד שתרופות דמה אדומות יעילות יותר לעירור. כמו כן, מעניין לציין כי לצד אפקט פלצבו מתקיים גם אפקט נוצבו - אפקט המביא לכך שאנשים המאמינים כי לקחו כדור בעל תופעות לוואי מסוימות יחוו תופעות אלו גם כאשר מדובר בתרופת דמה ללא חומר פעיל.
ההכרה בקיומו של אפקט פלצבו היא בעלת השלכות קליניות ומחקריות.
ברמה המחקרית, חוקרים המבקשים לבחון את יעילותם של טיפול או תרופה חדשים חייבים להוכיח כי יעילותה של התרופה האמיתית גבוה יותר מיעילותה של תרופת פלצבו. בהתאם, מחקרים רבים משווים בין מצבם של נבדקים שנכללים ב"קבוצת הניסוי" ומקבלים תרופה או טיפול של ממש, לבין מצבם של נבדקים הנכללים ב"קבוצת הביקורת" ומקבלים תרופת דמה. הנבדקים, ופעמים רבות גם הרופאים עצמם, אינם יודעים לאיזו קבוצה משתייך הנבדק וכך ניתן לבחון באופן אובייקטיבי האם השפעת התרופה עולה על השפעתה של תרופת הדמה.
ברמה הקלינית, האופן בו הרופא "משווק" את התרופה יכול להשפיע משמעותית על קיומו של אפקט פלצבו, אך ההישענות על אפקט פלצבו במצבים רפואיים מעוררת שאלות אתיות לגבי זכותו של החולה להבין לעומק את טיב הטיפול הניתן לו.
