מאניה מאופיינת בהתרוממות רוח או רוגזנות לצד פעלתנות העלולות להוביל להשלכות שליליות ואף מצבי סיכון. בטקסט הבא תוכלו לקרוא על תסמיניה, ההקשרים הרחבים להופעתה, ודרכי הטיפול
המושג מאניה מתאר מצב בו אדם נמצא במצב רוח מרומם או רוגזני מהרגיל וכן בפעלתנות יתר מבחינה קוגניטיבית, גופנית והתנהגותית. מצב זה מכונה גם אפיזודה מאנית בשל היותו תחום בזמן, או התקף מאני, מכיוון שהתסמינים פורצים בפתאומיות. לרוב, האדם אינו מודע לשינוי הקיצוני שחל בו. מאניה יכולה להופיע בדרגות חומרה שונות ובמסגרת מצבים נפשיים שונים. ללא טיפול מתאים, היא עלולה להוביל לפגיעה נרחבת בתחומי החיים, וכן לסכן את האדם וסביבתו.
מהם התסמינים של מאניה?
מאניה יכולה להימשך בין שבוע למספר חודשים. היא מאופיינת בתחושות עוצמתיות שיכולות להיות חיוביות, כגון התרגשות ואופטימיות, או שליליות, כמו זעם או חשדנות, וכן בתנודות בין מצבים אלה. כמו-כן, לרוב קיימת תחושה של ערך עצמי מופרז וכן חוויה של התגברות של חוש הריח, הראייה או השמיעה. לצד אלו, ניכרת לא פעם ירידה חריפה במידת התיאבון ובצורך בשינה. בנוסף, גירויים חיצוניים מעוררים הסחת דעת בקלות, וקצב הדיבור נוטה להפוך מהיר. האדם עצמו עשוי לדווח על חשיבה מהירה בה מחשבות ורעיונות מתחלפים תכופות.
אפיזודה מאנית מאופיינת כאמור בפעלתנות מרובה, לעתים תחת התחושה שניתן להספיק ולבצע דברים רבים, גם בתחומים בהם לאדם אין ידע או מיומנות. בנוסף, פעמים רבות יכולת השיפוט נמוכה מהרגיל, מה שעלול להוביל להתנהגות חסרת מעצורים, על פי דחף רגעי ומבלי מחשבה על ההשלכות. מאניה חריפה כוללת פגיעה בבוחן המציאות והופעה של תסמינים פסיכוטיים כדלוזיות – מחשבות אמונות או רעיונות שווא שאינם מעוגנים במציאות, למשל סביב גדלות (האמונה כי יש לי חשיבות מכרעת) או רדיפה (כולם מאיימים עליי), וכהלוצינציות – הזיות תחושתיות ללא גירויים תואמים במציאות ועוד.
לאור הפגיעה בשיפוט כמו גם תחושות מרוממות לגבי העצמי והעולם, ובוודאי כאשר יש פגיעה בבוחן המציאות, תחת מצב מאני אדם עלול לפעול באופן הגובה ממנו ומסביבתו מחיר ואף להגיע למצבים מסוכנים. כמו כן, כיוון שפעמים רבות האדם לא מודע למצבו ולכך שהוא זקוק לעזרה, הוא עלול להתנגד לטיפול.
מאניה לפי DSM-5-TR
לפי המהדורה העדכנית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM), אבחון של אפיזודה מאנית מבוסס על קיומם של התנאים הבאים:
א. תחושות מרוממות בצורה חריגה, או מצב רוח רגזני, לצד אנרגיה ופעלתנות יתר. מצב זה נמשך לפחות שבוע, ונוכח כמעט בכל יום ולאורך רוב היום. קריטריון זה נחשב גם אם מדובר במשך זמן קצר יותר במידה ונדרש אשפוז עקב חומרת התסמינים.
ב. במהלך התקופה שבה הופיעו התסמינים לעיל, מתקיימים לפחות שלושה מהתנאים הבאים, או ארבעה אם מצב הרוח היה רק רגזני. התסמינים צריכים להיות ניכרים באופן משמעותי ולשקף שינוי משמעותי מההתנהגות הרגילה של האדם:
• ערך עצמי מופרז או גרנדיוזי (האחרון מתייחס לערך עצמי מנופח יותר ואף עם פגיעה בבוחן מציאות).
• צורך מופחת בשינה (למשל, תחושה ששלוש שעות שינה מספיקות).
• דיבור עודף מהרגיל או לחץ להמשיך לדבר.
• פרץ רעיונות או תחושה של האדם שהמחשבות ״עפות״.
• מוסחות גבוהה לגירויים חיצוניים שאינם חשובים או רלוונטיים אשר מדווחת על ידי האדם או נצפית מבחוץ.
• עלייה בפעילות מכוונת מטרה (חברתית, תעסוקתית או מינית). לחלופין, תנועתיות פיזית מוגברת וחסרת מטרה (psychomotor agitation).
• השתתפות מוגברת בפעולות בעלות פוטנציאל גבוה להשלכות לא רצויות או מסוכנות (למשל, קניות מופרזות, השקעות כלכליות ללא מחשבה מוקדמת ופעילות מינית שאינה בטוחה).
ג. מצב הרוח החריג של האדם הוביל לפגיעה ניכרת בתחום החברתי או התעסוקתי, או הצריך אשפוז על מנת למנוע פגיעה של האדם בעצמו או באחרים. לחלופין, המצב כולל תסמינים פסיכוטיים.
ד. לא ניתן לשייך את התסמינים לשינוי פיזיולוגי עקב שימוש בחומרים (למשל סמים או תרופה מסוימת) או מצב רפואי אחר. במידה ומדובר במאניה שהתפתחה במהלך טיפול נוגד דיכאון (כתרופות או טיפול בנזעי חשמל), והמשיכה באופן מלא מעבר לתגובה הפיזיולוגית לטיפול, היא תיחשב לאפיזודה מאנית.
יש לציין כי אפיזודה מאנית אצל ילדים יכולה להתבטא באופנים מעט שונים משל מבוגרים. ה-DSM מתייחס לחשיבות לבחון את התסמינים אל מול מצבי הרוח וההתנהגות האופייניים לילד וכן אל מול השלב ההתפתחותי בו נמצא.
מאניה והיפומאניה כחלק מהפרעות נפשיות נרחבות יותר
ככלל, אפיזודה מאנית אינה אבחנה הניתנת כשלעצמה אלא תאובחן כחלק מהפרעה נפשית נרחבת יותר כמאניה דיפרסיה (הפרעה דו-קוטבית) מסוג 1, או הפרעה סכיזו-אפקטיבית. בכדי לקבל אבחנה של הפרעה דו-קוטבית מסוג 1, מספיקה הופעתה של אפיזודה מאנית אחת בלבד, אף שבמרבית המקרים האדם יחווה גם אפיזודות דיכאוניות, או אפיזודות מאניות או היפומאניות נוספות בהמשך. כמו-כן, התמודדות עם שילוב של אפיזודות מאניות ודיכאוניות נחשבת כגורם סיכון לאובדנות.
אבחנה אפשרית נוספת לאור אפיזודה מאנית היא הפרעה סכיזואפקטיבית (Schizoaffective disorder). הקריטריונים לאבחון הפרעה זו כוללים הופעה של אפיזודה מאנית או דיכאונית אשר במהלכה מופיעים תסמינים פסיכוטיים התואמים לקריטריון הראשון באבחון סכיזופרניה, ובנוסף, הופעה של דלוזיות או הלוצינציות שלא במהלך אפיזודה אפקטיבית ובאופן משני למהלך המחלה.
היפומאניה
היפומאניה היא מצב הכולל מכלול תסמינים דומים למאניה אך בדרגת חומרה נמוכה יותר, ובהתאם היא בעלת קריטריונים מעט שונים לאבחון. בהכללה, במהלך אפיזודה היפומאנית, התסמינים מופיעים למשך זמן קצר יותר ובמתינות יותר ממאניה אך באופן אשר עדיין חורג מההתנהגות השגרתית של האדם. היפומאניה כשלעצמה לא מובילה לפגיעה משמעותית בתחומי החיים כמאניה, לא נדרש אשפוז במהלכה ואין הופעה של תסמינים פסיכוטיים.
היפומאניה יכולה להופיע כחלק ממאניה דיפרסיה מסוג 1 אך הופעתה אינה הכרחית לשם אבחנה. הופעה בעבר או בהווה של אפיזודה היפומאנית אחת לפחות ושל אפיזודה דיכאונית אחת לפחות יכולה להוביל לאבחנה של הפרעה דו קוטבית מסוג 2. יש לציין כי אף שהיפומאניה כשלעצמה היא מתונה יותר ממאניה, הפרעה דו קוטבית מסוג 2 אינה נחשבת למחלה קלה יותר.
-
"כמו נסיעה ברכבת הרים": מבט מקרוב על מאניה דפרסיה
-
-
מה היא מאניה דיפרסיה ואיך מתמודדים איתה?
איך מטפלים במאניה?
הטיפול במאניה תלוי בגורמים שונים, כמידת עוצמתה והשלכותיה, קיומם או היעדרם של תסמינים פסיכוטיים, האם נשקפת סכנה לאדם או לסביבתו ועוד. כמו-כן, דרכי הטיפול המומלצות נגזרות מההקשר הנפשי הרחב במסגרתו הופיעה האפיזודה המאנית. הטיפול במאניה מתמקד בהפחתת תסמינים ומצוקה, רכישת כלים להתמודדות עם המצב ויצירת שגרה מאוזנת, ובתוך כך בסיוע בחזרה לתפקוד והפחתת הסיכויים לאפיזודות חוזרות בעתיד.
בשלב הראשון, במהלך המאניה או ההיפומאניה עצמה, נדרשת התערבות של רופא פסיכיאטר, ובמקרים חמורים, למשל כאשר מדובר במאניה פסיכוטית, יכול להידרש אשפוז פסיכיאטרי וטיפול כפוי בתחילה. בהקשר זה במיוחד, חשובה מעורבות ותמיכת המשפחה או הסביבה הקרובה, לעתים גם בסיוע בעצם ההגעה לטיפול והישמרות ממצבים מסכנים אך גם בהמשך בהתמדה בתכנית הטיפולית.
הטיפול הראשוני הניתן הוא תרופתי, לטיפול בתסמינים האקוטיים, ומותאם באופן אישי. בהכללה, הטיפול באפיזודה מאנית יכול לכלול תרופות מאחת הקבוצות הבאות: תרופות מייצבות מצב רוח כ- Lithium Carbonate (המוכר למשל בשם המסחרי ליתיום), תרופות אנטי-אפילפטיות כ-Valproic Acid או Sodium Valproate (המוכר למשל בשם המסחרי דפלפט), או Carbamazepine (המוכר למשל כטגרטול), וכן תרופות אנטי פסיכוטיות לא טיפוסיות כ- Risperidone (ריספרדל או ריספונד), Olanzapine (זיפרקסה), Quetiapine (סרוקוול) ועוד. במידה והאדם לוקח תרופות אנטי-דיכאוניות בשגרה, תדרש ככלל הפסקה שלהן במהלך המאניה.
לטווח הארוך, הטיפול המומלץ משלב בין טיפול תרופתי, טיפול נפשי, פסיכואדיוקציה על המחלה וכן המלצות לשמירה על אורח חיים בריא, הכוללות הקפדה על שגרת שינה, התעמלות ותזונה, על מנת לשמור על איזון ולהפחית את הסיכון לאפיזודות חוזרות. הטיפול התרופתי נועד לייצוב ומניעה של אפיזודות חוזרות והוא מותאם לתסמינים ולהפרעה הנפשית הרחבה עמה מתמודד האדם (כמאניה דיפרסיה או הפרעה סכיזואפקטיבית) וכן למהלך המחלה הספציפי. מכיוון שהטיפול המתאים משתנה בין אבחנות שונות, דיוק האבחנה והתאמת הטיפול חשובים במיוחד. במקרים עיקשים של מאניה, יש תימוכין במחקר לשימוש ב- Clozapine (המוכר למשל כלפונקס) או לטיפול בנזעי חשמל (electroconvulsive therapy).
בין הטיפולים הנפשיים המומלצים, למאניה או מאניה דיפרסיה, נמצא טיפול קוגנטיבי-התנהגותי (CBT), וכן סוגי טיפול אשר אינם נפוצים בארץ כ-family-focused therapy, ו-interpersonal and social rhythm therpay, אך יש אשר יעדיפו שיטות טיפול מוכרות אחרות, כטיפול דינמי, אשר יכולות להתאים לאחר התייצבות. מוקדים בטיפול יכולים להיות פסיכואדיוקציה על המצב הנפשי ועבודה על קבלת האבחנה, מתן כלים להתמודדות עם גורמי דחק וזיהוי מקדים של החמרה, עבודה על יצירת אורח חיים מאוזן, שמירה על דבקות בטיפול התרופתי, חזרה לתפקוד ולקשרים בתחומי חיים שונים ועוד.
על פי המחקר, לאינטרקציה עם הסביבה הקרובה יכולה להיות השפעה משמעותית כגורם דחק או כגורם מיטיב ולכן ישנה חשיבות לשילובה בתכנית הטיפולית במידת האפשר, הן דרך מתן פסיכואדיוקציה על המצב וההתמודדות של האדם, הן בסיוע לזיהוי סימנים ושלבים התחלתיים של אפיזודות להתערבות מוקדמת, והן בעבודה על מתחים ושיפור התקשורת.
מקורות
American Psychiatric Association. (2022). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed., text rev.; DSM-5-TR)
Dunayevich, E., Keck, P.E. (2000) Prevalence and description of psychotic features in bipolar mania. Curr Psychiatry Rep 2, 286–290
Geddes JR, Miklowitz DJ. Treatment of bipolar disorder. Lancet. 2013 May 11;381(9878):1672-82
Nivoli AM, Murru A, Goikolea JM, Crespo JM, Montes JM, González-Pinto A, García-Portilla P, Bobes J, Sáiz-Ruiz J, Vieta E. New treatment guidelines for acute bipolar mania: a critical review. J Affect Disord. 2012 Oct;140(2):125-41
van Bergen AH, Verkooijen S, Vreeker A, et al. The characteristics of psychotic features in bipolar disorder. Psychological Medicine. 2019;49(12):2036-2048
Vieta, E., & Sanchez-Moreno, J. (2008). Acute and long-term treatment of mania. Dialogues in Clinical Neuroscience, 10(2), 165–179
