הטקסט שלפניכם מציג את המושג 'מזוכיזם נשי' כפי שתואר ונחקר בפסיכואנליזה, ובוחן את הקשרים המורכבים שבין תשוקה, סבל ומגדר. מה מבדיל בין מזוכיזם נשי לבין סוגים אחרים של מזוכיזם? וכיצד ניתן להבין את הפיתוי הטמון בכאב?
מזוכיזם נשי הוא מונח שטבע זיגמונד פרויד במסגרת הגותו הפסיכואנליטית, במטרה לתאר תופעה המשלבת בין מזוכיזם ראשוני ומזוכיזם משני. לפי פרויד, נשים חוות, מחפשות או סובלות כאב - פיזי או נפשי - כחלק בלתי נפרד מתפיסת עולמן או זהותן המינית. פרויד ראה במזוכיזם הנשי כאחד הביטויים של "מזוכיזם מוסרי", אך הדגיש בו מאפיינים ייחודיים הקשורים למבנה הפסיכוסקסואלי הנשי.
התיאוריה של פרויד התבססה על דחפים ובאופן ספציפי, על עקרון העונג, המניע אנשים להשיג סיפוק ולהמנע מסבל. כאשר זיהה פרויד בעבודתו הקלינית כי חלק מהאנשים פועלים באופנים אשר גורמים להם סבל, כאב, השפלה או פגיעה, הוא הציע כי יש לראות מזוכיזם לא רק כפרקטיקה מינית המאופיינת בגרייה והנאה מכאב והשפלה, אלא כמצב נפשי הקשור בגורמים רגשיים שונים. פרויד הבחין בין ארבעה סוגי מזוכיזם: מזוכיזם ראשוני, מזוכיזם משני, מזוכיזם נשי ומזוכיזם מוסרי.
מה זה מזוכיזם נשי?
מזוכיזם נשי הוגדר על ידי פרויד כנוצר מתוך שילוב בין שני סוגי מזוכיזם:
(1) מזוכיזם ראשוני - מזוכיזם מולד שמקורו בדחף המוות, והוא בא לידי ביטוי בשילוב בין יצר החיים לבין יצר המוות, באופן אשר מביא לכך שפגיעות עצמיות והתנהגויות הרסניות מסוימות עשויות להביא גם לעונג ולסיפוק.
(2) מזוכיזם משני - מזוכיזם משני הוא למעשה נגזרת של סדיזם, בה תוקפנות והרסנות שהופנו אל האובייקט מופנות חזרה אל העצמי ובאות לידי ביטוי בהתנהגויות של פגיעה והרס עצמי.
לפי פרויד, כאשר יש שילוב בין השניים, הדבר דומה לדבריו "למהות הנשית" - פסיביות, כניעה, הפקת הנאה מסבל ותוקפנות המופנית פנימה. פרויד קישר את היווצרותו של מזוכיזם נשי אצל גברים לכשל המתרחש בשלב האדיפלי: במקום שהילד המשתוקק אל אימו יפתח חרדת סירוס אשר תומר בסופו של דבר להזדהות עם האב ולאימוץ עמדה גברית אקטיבית, הילד מזדהה עם תפקיד אמו.
ביקורת על המזוכיזם הנשי
כבר בקרב ממשיכי פרויד ובייחוד בשיח הפסיכואנליטי הפמיניסטי, עלו ביקורות רבות כלפי המושג. מבקרות ומבקרים הצביעו על כך שהתיאוריה של פרויד עשויה לשקף הטיות תרבותיות מגדריות של זמנו, בהן הסבל וההכנעה נתפסו כחלק "טבעי" מהנשיות. כיום, גישות מודרניות אינן רואות במזוכיזם הנשי ביטוי מהותי של הנשיות, אלא תוצאה של תהליכי סוציאליזציה, יחסי כוח מגדריים, טראומות מוקדמות או קונפליקטים נפשיים מורכבים שאינם ייחודיים למין הביולוגי של האדם.
כיום, המושג "מזוכיזם נשי" עדיין מעורר דיון אקטואלי, במיוחד לנוכח שאלות של חופש, שליטה, מיניות ויחסי מגדר. רבים מהמטפלים/ות בימינו נזהרים מלקשר ישירות בין נשיות לבין סבל, ומעדיפים להתייחס למזוכיזם כהגנה נפשית או מבנה פוטנציאלי שקיים בקרב גברים ונשים כאחד, אך מתבטא בדרכים שונות על רקע חברתי ותרבותי.
מקורות
בנג'מין, ג'. (2005). בכבלי האהבה: פסיכואנליזה, פמיניזם ובעיית הכניעה. הוצאת דביר.
מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
Freud, S. (1924). The Economic Problem of Masochism. SE, 19
