המושג ׳רכיבי ביתא׳ נטבע על ידי וילפרד ביון, פסיכואנליטיקאי בריטי ידוע, אשר הקדיש חלק ניכר מעבודתו לחקר תהליכי חשיבה. לפי ביון, כדי שחוויה תוכל להפוך למחשבה עליה לעבור עיבוד נפשי. ישנן חוויות ותחושות פרימיטיביות הנרשמות בנפש האדם, ומכונות ׳רכיבי ביתא׳, אלו טרם עברו עיבוד נפשי ולכן לתפיסתו אינן ניתנות לחשיבה, חלימה או מתן משמעות.
בשל אופיים הבלתי מעובד, רכיבי הביתא נוטים לעורר אצל האדם תחושה של הצפה, חרדה וקושי רב. חוויות מבוססות רכיבי ביתא יתוארו פעמים רבות באופן עמום וללא שם מובהק לתחושה.
בהמשך לכך, ביון תיאר תהליך בו רכיבי הביתא עוברים התמרה והופכים לרכיבי מחשבה בסיסיים, אותם כינה ׳רכיבי אלפא׳, מהם ניתן ליצור משמעות ופשר. התהליך מתרחש באמצעות ׳פונקציית אלפא׳, האחראית על עיבוד וארגון הרשמים החושיים. תהליך זה ממלא תפקיד מרכזי בהתפתחות הנפש והחשיבה.
רכיבי ביתא בתחילת החיים
לפי ביון, היכולת לחשוב אינה מולדת במלואה, אלא מתפתחת בהדרגה מתוך תהליך המושתת על התמודדות עם חוויות רגשיות ותסכול. בראשית החיים התינוק אינו יכול להבין או לשאת חוויות אותן הוא חווה. מאחר וחשיבתו אינה מפותחת דיה, הוא אינו יכול להתמיר בעצמו את החוויה הגולמית לכזו שניתנת לחשיבה, הבנה, או מתן פשר, ולצורך כך נעזר באימו (או, בהרחבה, בדמות מטפלת עיקרית אחרת).
ביון סבר שכאשר התינוק נתקל בחוויות המעוררות מצוקה, אימה ובלבול בלתי נסבלים, הוא עשוי ״לסלק״ ו״לרוקן״ אותן מתוכו אל הסביבה, באמצעות בכי, צרחות, עשיית צרכים וביטויים גופניים נוספים. בתגובה, האם קולטת ומכילה בתוכה את תחושותיו עבורו. לתהליך זה התייחס ביון בתור ׳הזדהות השלכתית׳, מושג אשר הופיע תחילה בכתביה של מלאני קליין, והורחב על ידי ביון ואחרים.
במסגרת התהליך, תפקיד האם, בעלת יכולת החשיבה, הוא להפעיל את פונקציית האלפא שלה, בכדי להעביר את רכיבי הביתא שהופקדו בתוכה תהליך של עיבוד ומתן משמעות. כך, רכיבים אלו מותמרים לרכיבי אלפא, אותם היא מחזירה לתינוקה, ומסייעת לו בהדרגה לשאת בעצמו את תחושותיו, כאשר הן מאורגנות ומעוררות פחות אימה.
דוגמה לכך היא הנטייה של אימהות להסביר ולתווך לתינוקיהן את הצרכים, הרגשות והתסכולים שלהם. האם חווה את מצוקות התינוק, שאינו מודע לסיבה ולמשמעות מצוקתו, והיא מסוגלת להבין שעליה לספק צורך מסוים. למשל, אם המבינה שתינוקה בוכה וצורח בשל עייפות, ומסייעת לו להירדם. בכך, היא הופכת את חלקיקי הביתא לאלפא, ומעניקה משמעות לבכי ולצרחות, תוך שהיא מספקת את הצורך ומרגיעה תינוקה. בתוך כך, התינוק לומד בהדרגה ובסיוע אמו להבין את משמעות המצוקה הקשורה בצרכיו.
ביון טען כי ברבות הזמן, כאשר תהליכים אלו מתרחשים בצורה מיטבית, רוכש התינוק לאיטו את יכולת החשיבה העצמאית. תהליכים מוצלחים מתאפשרים כאשר האם נמצאת במצב שנקרא רוורי (Reverie), אליו ביון התייחס כיכולת לשהייה וקליטה של רגשות והשלכות, ועל כן הוא הבסיס להצלחת תהליכי ההכלה, במסגרתם האם קולטת ומעבדת את תחושותיו של תינוקה.
מתוך חוויות חוזרות של תהליך מוצלח, בו האם מסייעת בעיבוד רגשותיו וצרכיו, מפתח התינוק בהדרגה יכולות נפשיות באמצעותן יוכל לחשוב ולפרש את חוויותיו. אלו יאפשרו לו לשאת תסכול, לתת מילים לתחושותיו, לתקשר, ולהיות פחות מאוים מהחוויה הרגשית.
רכיבי ביתא בחיים הבוגרים
לפי ביון וממשיכי דרכו, רכיבי ביתא אינם מאפיינים את ראשית החיים בלבד. גם בבגרות עשויות להופיע חוויות גולמיות, אשר לא עברו עיבוד נפשי, אותן האדם הבוגר לא יצליח לחשוב או לבטא בתקשורת מילולית.
לעתים קרובות, חוויות בתצורה של חלקיקי ביתא בבגרות יופיעו לצד תחושות הצפה וחוסר יכולת לזהות ולהבחין בין רגשות. חוויות אלו יתבטאו לעתים בצורה שאינה מילולית, לדוגמה, כתסמינים סומטיים של כאב באיברי גוף שונים. האדם לא יצליח לחשוב ולפרש את התסמינים הפיזיים כביטוי לרגש או לחוויה עמוקה, אלא יחווה אותם כפי שהם.
בנוסף לכך, לפי רעיונותיו של ביון, פונקציית אלפא שלא התפתחה באופן מלא בראשית החיים תיתן אותותיה בבגרות. במצבים המורכבים יותר, עלולה להיגרם הצפה של הנפש ברכיבי ביתא, המייצרת אימה רבה מכדי להכיל. במצבים אלו עשויים להופיע קשיים חמורים בתהליכי חשיבה, ולעיתים גם מאפיינים של פסיכוזה.
רכיבי ביתא במסגרת טיפול
ביון ראה בטיפול מרחב שבו עשויים להופיע רכיבי ביתא, כאשר מטופלים עשויים להביא לטיפול חוויות שטרם עברו עיבוד נפשי. במצבים אלו, החוויה עשויה להופיע באופן בלתי ישיר, למשל דרך תחושות גוף, הצפה רגשית, בלבול, או תגובות שקשה לארגן לכדי נרטיב רגשי רציף. ניתן לזהות גם סיפורים מקוטעים, רוויים בתיאורים חושיים שקשה לעקוב אחריהם, ולהבין את הנסיבות ורצף האירועים.
בתגובה לכך, יכולים להתרחש בטיפול תהליכים דומים לאלו שתוארו ביחסים בין האם לתינוק, וזאת במסגרת יחסי ההעברה הנוצרים בין מטפל למטופל. המטפל מכיל וקולט חוויות ותחושות אלו, ומסייע בעיבוד הרגשי באמצעות פונקציית האלפא שלו.
תהליכים אלה בעבודה הטיפולית מאפשרים לעבד חוויות גולמיות, ולהפוך אותן לחוויות שניתן לחשוב ולדבר עליהן. במובן זה, הטיפול עשוי לאפשר התמרת רכיבי ביתא לאלפא, ולסייע בהדרגה למטופל לחשוב את חוויותיו, ולהיות מסוגל לשאת חוויות שקודם לכן היו בלתי מובנות ומעוררות אימה.
מקורות
סימינגטון, ג., סימינגטון, נ. (2000). החשיבה הקלינית של וילפרד ביון. תולעת ספרים
Bion, W. R. (1962). The psycho-analytic study of thinking. International journal of psychoanalysis, 43(4-5), 306-310
Ferro, A. (2011). Shuttles to and from the unconscious: rêveries, transformations in dreaming, and dreams. Italian psychoanalytic annual, 5, 89-106
Grotstein, J. S. (2004). The seventh servant: The implications of a truth drive in Bion's theory of ‘O’. The International Journal of Psychoanalysis, 85(5), 1081-1101
