תפריט נגישות

Anaclitic depression - דיכאון אנקליטי

דיכאון אנקליטי הוא דיכאון המתפרץ בינקות או הילדות המוקדמת עקב אובדן קשר עם דמות משמעותית. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על דיכאון אנקליטי לפי ספיץ ובלאט, כיצד מאבחנים דיכאון אנקליטי ומהן דרכי הטיפול. 

דיכאון אנקליטי לפי ספיץ

במקור, "דיכאון אנקליטי" הוא מונח שטבע האנליטיקאי האמריקאי רנה ספיץ (Rene Spitz) לתיאור מצב של הפרעת דיכאון המופיעה בינקות המוקדמת בתגובה לאובדן האם (או דמות ההתקשרות המרכזית), וזאת לאחר חצי שנה ומעלה של קשר נורמטיבי עמה. הדיכאון האנקליטי מתפתח בהדרגה לאחר אובדן האם וכולל בכיינות, היצמדות לאנשים, ירידה במשקל, בעיות שינה, ירידה בעניין ובפעלתנות עד כדי נסיגה התפתחותית דרמטית בסופו של התהליך. ספיץ תיאר כי ניתן למנוע התפתחות דיכאון אנקליטי במידה והאם חוזרת לקשר עם התינוק או כאשר דמות משמעותית אחרת מחליפה אותה באופן הולם.

דיכאון אנקליטי לפי בלאט 

סידני בלאט, פסיכיאטר ואנליטיקאי אמריקאי, הציע את "מודל שני הקטבים" לתיאור התפתחות האישיות. המודל של בלאט מציע כי האישיות היא תוצר של אינטראקציה דיאלקטית בין שני קטבים - קוטב בינאישי המבוסס על מערכות יחסים קרובות וחיפוש אחר קירבה ושייכות, לצד קוטב של זהות המבוסס על התפתחות מושג העצמי וחתירה לנפרדות. כמובן שקיימת השפעה הדדית בין שני המימדים - יחסים בינאישיים טובים עוזרים לגבש עצמי יציב ומוערך, בעוד שעצמי מגובש תורם ליצירת קשרים בינאישיים יציבים. 

בהמשך לכך, וכפיתוח לרעיונותיו של ספיץ, בלאט הציע כי הפתולוגיה של דיכאון נחלקת אף היא לשני סוגים. דיכאון אנקליטי (Anaclitic) מקושר לקוטב הבינאישי, ומהווה תוצר של תחושת בדידות ואובדן, כביטוי לצורך עז בקירבה פיזית ורגשית שלא הופנמה כהלכה בינקות. לעומת זאת, דיכאון אינטרוייקטיבי (Introjective) מקושר אל קוטב הזהות ונובע מתוך תחושות של חוסר ערך וכישלון. גם אם הסימפטומים הדיכאוניים דומים זה לזה באופן בו הם באים לידי ביטוי, שורשי הנסיבות שהובילו אליהם יכולים להיות שונים בתכלית, ומכאן גם המוקד הטיפולי. 


  • התקשרות
  • תהא נשמתו צרורה בצרור
    החיים - על תהליך האבל
  • אבל פתולוגי: סוגים
    והתערבויות ספציפיות

אבחנה של דיכאון אנקליטי 

המונח דיכאון אנקליטי תואם את המצב המאובחן ב-ICD (המדריך הפסיכיאטרי האירופאי הרשמי) בתור הפרעת דיכאון בינקות ובילדות המוקדמת. הפרעה זו מאובחנת על סמך שינויים התנהגותיים החלים בתינוקות ופעוטות עד גיל שלוש לאחר אובדן דמות טיפולית משמעותית, כאשר הם אינם יכולים לבטא את תחושת הדיכאון שלהם במילים אך מבטאים אותה דרך נסיגה כללית במצב רוחם והתפתחותם.

דיכאון אנקליטי "קלאסי" אמנם נגרם עקב אובדן של האם, אך כיום חוקרים ואנשי מקצוע עדים לכך שגם מצבים בהם האם אינה נעלמת מחייו של הילד באופן מוחלט אך נסוגה מהטיפול בו, עשויים להביא למצב דומה. כך, למשל, הזנחה חמורה או דיכאון/מחלה של האם אשר גורמים לה להתנתק רגשית מהתינוק עשויים להביא להיווצרות דיכאון אנקליטי.

הטיפול בדיכאון אנקליטי 

הדרך לטיפול במצבי דיכאון אנקליטי היא באמצעות יצירת חוויה חיובית של קשר בין-אישי. כאשר דיכאון אנקליטי מתפתח לאחר אובדן, חשוב לדאוג שמטפליו של הילד יהיו זמינים עבורו ומושקעים בטיפול בו, וזאת למרות שבדרך כלל גם הם עצמם נמצאים במשבר שלאחר אותו אובדן. במקרים בהם מתפתח דיכאון אנקליטי גם ללא אובדן ממשי של דמות התקשרות, ניתן לפנות אל טיפול דיאדי אשר יאפשר לילד ולהורה לשקם את הקשר ביניהם. במידה והילד גדל בסביבה מזניחה או מתעללת אשר אינה מסוגלת לשקם את הקשר ולבנות עם התינוק קשר הורי מיטיב, ניתן לשקול הוצאה של הילד מהבית והעברה שלו לטיפול מתאים.


מקורות

Blatt, S. J. (2004). Experiences of depression: Theoretical, clinical, and research perspectives. American Psychological Association

Spitz, R. A., & Wolf, K. M. (1946). Anaclitic depression: An inquiry into the genesis of psychiatric conditions in early childhood, II. The psychoanalytic study of the child, 2(1), 313-342

תחומי מומחיות:
דיכאון ,טיפול דיאדי

אנשי מקצוע בתחום

טיפול דיאדי