פסיכולוגיה היא תחום מדעי החוקר את הנפש, ההתנהגות והמחשבה האנושית, ומשלב בין חקירה מדעית לעשייה טיפולית לשם העמקת ההבנה של האדם וקידום רווחתו הנפשית.
שיתוףפסיכולוגיה היא תחום מדעי ומקצוע טיפולי העוסק בחקר ההתנהגות, המחשבות והרגשות של בני האדם. פסיכולוגיה מבקשת להבין כיצד תהליכים מנטליים, ביולוגיים וחברתיים משפיעים על ההתנהגות, וכיצד ניתן לשנותה או לשפר את הרווחה הנפשית של הפרט והחברה.
הפסיכולוגיה נחשבת ענף במדעי החברה אך נשענת גם על מדעי החיים, במיוחד על מדעי המוח. מטרותיה המרכזיות, המשותפות למרבית תחומי המחקר, הן: תיאור תופעות נפשיות, הסבר הגורמים להן, חיזוי מצבים עתידיים, ויישום הידע לצורך שינוי התנהגות.
פסיכולוגיה התפתחה כתחום עצמאי בסוף המאה ה־19 מתוך הפילוסופיה, הרפואה והביולוגיה. עם הקמת המעבדה הראשונה לחקר הפסיכולוגיה ב־1879 ע"י וילהלם וונדט בלייפציג, קיבלה הפסיכולוגיה מעמד של מדע ניסויי לכל דבר.
במאה ה־19 ביקשו הוגים ומדענים להבין את תודעת האדם באמצעים מדעיים. תלמידו של וונדט, אדוארד טיצ’נר, פיתח את הזרם הסטרוקטורליסטי שהתמקד בניתוח מבני של התודעה, בעוד שויליאם ג’יימס בארצות הברית פיתח את הפונקציונליזם, שהתמקד בתפקוד הנפשי וביכולתו של האדם להסתגל לסביבה.
בתחילת המאה ה־20 הופיעו זרמים מרכזיים נוספים שמרכזיים בתחום עד ימינו:
כיום מתאפיינת הפסיכולוגיה בשילוב בין גישות: אינטגרציה בין תאוריות פסיכודינמיות, קוגניטיביות וביולוגיות, תוך הישענות על מחקר אמפירי ושיטות מדידה מתקדמות.
הפסיכולוגיה משלבת בין חקר האדם, לבין יישום הידע לצורך הבנה, מניעה ושינוי. היא מבקשת לתאר ולהסביר את תהליכי המחשבה, הרגש וההתנהגות באמצעות המחקר, ובה בעת לתרגם את הממצאים המדעיים לעבודה מעשית עם יחידים, קבוצות וארגונים.
לאורך השנים התפתחו בפסיכולוגיה זרמים ותת-תחומים שונים, חלקם מחקריים וחלקם יישומיים. התחומים המחקריים עוסקים בבחינת תהליכים מנטליים והתנהגותיים של האדם באמצעות ניסויים, תצפיות, סקרים וכלים סטטיסטיים, ומבססים את הידע שעליו נשענים שאר הענפים. התחומים היישומיים שואפים לתרגם את הידע הזה לעשייה הממוקדת ברווחתו של האדם ובהסתגלותו לסביבה.
בישראל העיסוק בפסיכולוגיה מוסדר בחוק הפסיכולוגים (1977), הקובע כי מי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה (מכל סוג) ונרשם בפנקס הפסיכולוגים במשרד הבריאות רשאי לשאת בתואר "פסיכולוג". עם זאת, לא כל פסיכולוג הוא מטפל: רק מי שסיים תואר שני יישומי, הכולל התמחות מקצועית ובחינת מומחיות, רשאי להציע טיפול פסיכולוגי, ורק בתחום ההתמחות שבו הוסמך.
תחומי המומחיות המוכרים כיום הם פסיכולוגיה קלינית, חינוכית, רפואית, שיקומית, התפתחותית וחברתית-תעסוקתית-ארגונית. כל תחום מתמקד בהיבט שונה של חיי האדם: החל מקשיים רגשיים והתפתחותיים, דרך ליווי במצבי מחלה או שיקום, ועד ייעוץ במערכות חינוך, תעסוקה וארגון. תחומים המחקר, כמו פסיכולוגיה ביולוגית, ניסויית או קוגניטיבית, אינם כוללים סמכות טיפולית.
גריג, ר. ג', וזימברדו, פ. ג' (2010). מבוא לפסיכולוגיה מדעית. תרגום: רות מיז־גולדברג, רות בייט־מרום ותמי דומאי. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה
מדינת ישראל. (1977). חוק הפסיכולוגים, התשל"ז–1977
מדינת ישראל. (1979). תקנות הפסיכולוגים (אישור תואר מומחה), תשל"ט–1979
מרכז המחקר והמידע של הכנסת. (2008). חוק הפסיכולוגים – תחומי עיסוק, התמחות וזכאות לעסוק בפסיכותרפיה. הכנסת
Lilienfeld, S. O., Lynn, S. J., Namy, L. L., & Woolf, N. J. (2013). Psychology: From inquiry to understanding (3rd ed.). Pearson
Myers, D. G. (2014). Psychology (10th ed.). Worth Publishers
סיפוק ביטחון והגנה לילדינו, גם כשהם רחוקים מאיתנו אינה מפתיעה. לטענת הפסיכולוג בולבי, ביטחון זה, המהווה 'בסיס בטוח' בילדותנו, נוכח גם בחיינו הבוגרים
קראו עודאנמנזה משמעותה 'תולדות המחלה' והיא מתייחסת לבחינתם של הגורמים השונים הקשורים אל התלונה המרכזית אשר הביאה את המטופל לטיפול או אבחון פסיכולוגי.
קראו עודהאם תאהב את ילדך בכל מצב, לא משנה כיצד יתנהג, יראה או ידבר? הפסיכואנליטיקאי רוג'רס טען שהערכה חיובית בלתי מותנית היא אלמנט הכרחי לגידול תקין של ילדים
קראו עוד