הפרעת פדופיליה היא מצב בו אדם בוגר נמשך מינית לילדים, חווה מצוקה עקב כך, או פוגע מינית. מידע על ההפרעה, על ההבדל בין משיכה לפגיעה בילדים, ועל הטיפול.
הפרעת פדופיליה מאופיינת בקיומם של דחפים מיניים ופנטזיות אצל בוגרים, שבמרכזם ילד או ילדים בגילאי טרום-התבגרות. ההפרעה מאובחנת כאשר הפרט פועל על פי דחפים אלה, אך גם כאשר אין הוא פועל על פיהם, ובלבד שקיומם גורם לו למצוקה רבה. פגיעה מינית בילדים היא מעשה פלילי חמור ובעל השפעות קשות, אך חשוב לסייג ולהבהיר כי אין משמעותה של הפרעת פדופיליה בהכרח פגיעה בילדים.
הפרעת פדופיליה שייכת לקבוצת ההפרעות הפאראפיליות (מיוונית: פארא-ליד, פילי-אהבה), אשר כוללת מופעים שונים של משיכה ועניין מיני עז ומתמשך המופנה אל אובייקטים שחורגים מהמודל הסטנדרטי; כלומר, כל מה שהוא אינו מגע מיני עם אדם אחר, בוגר פיזית, ושבכוחו וברצונו להסכים לכך. פאראפיליה יכולה להתקיים לצד משיכה מינית למודל סטנדרטי, ולעיתים מופיעות מספר פאראפיליות שונות בו-זמנית.
המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני מתמקד במספר הפרעות פאראפיליות עיקריות לצד הפרעת פדופיליה, וביניהן הפרעת מציצנות, אקסהיביציוניזם (חשיפה של אברי מין בפומבי), והפרעת מיניות סדיסטית ומזוכיסטית. פאראפיליה כשלעצמה אינה מוגדרת כהפרעה ואינה דורשת התערבות טיפולית, אלא כאשר יש לה השלכות שליליות על הפרט או על אחרים. כך למשל, ההבחנה בין פדופיליה לבין הפרעת פדופיליה, יכולה להיות לפי השלכות נפשיות לאדם עצמו (כדיכאון או תחושת בושה), פגיעה ביחסים בין אישיים, או לפי השלכות על הסביבה (כמו פגיעה בילדים).
אבחנה לפי ה-DSM-5-TR
לפי עדכון המהדורה החמישית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני (DSM-5-TR), אבחנה ניתנת על סמך קיומם של הקריטריונים הבאים:
1. קיומן של פנטזיות מעוררות-מינית חוזרות וחזקות ודחפים מיניים אודות ילד או ילדים, או של התנהגויות הכוללות מגע מיני עם ילד או ילדים בשלב טרום-ההתבגרות (לרוב בני 13 ומטה), במשך תקופה של לפחות ששה חודשים.
2. האדם פעל על פי דחפיו המיניים, או שנגרמת לו מצוקה משמעותית וקושי בין אישי בעקבות קיומם של דחפים ופנטזיות מיניות אלה.
3. גילו של האדם יהיה 16 שנים לפחות, ולפחות 5 שנים מבוגר יותר מהילד או מהילדים שהוזכרו בסעיף הראשון. ישנה החרגה לאדם בשנות הנעורים המאוחרות שמעורב במערכת יחסים מינית עם בני 12 או 13.
מצבים נלווים
מחקרים מציעים כי קיים קשר בין הפרעת פדופיליה למצבים נפשיים אחרים כמו חרדה ודיכאון, הפרעת אישיות, והתמכרות לאלכוהול ולסמים. לצד זאת, לא ברור האם מצבים אלה מתפתחים כתגובה נלווית להתמודדות עם ההפרעה, או האם קיים קשר בין הגורמים להפרעת פדופיליה לגורמים להתפתחותן של ההפרעות השונות.
בנוסף, המתמודדים עם פדופיליה חווים לעיתים תחושה של קרבה והתאמה רגשית וקוגניטיבית לילדים יותר מאשר לבני גילם, ובתוך כך תחושה כי יש להם יותר במשותף עמם. בשל זאת, במקרים מסוימים יעדיפו המתמודדים לעבוד במקצועות שמאפשרים קרבה לילדים.
מה בין הפרעת פדופיליה לפגיעה מינית בילדים?
מטבע הדברים, פגיעות מיניות בילדים חסרי ישע מעוררות זעם וחרדה בקרב הציבור. לצד זאת, חשוב לדעת שמתמודדים עם הפרעת פדופיליה לא יפגעו בהכרח בילדים; ישנם אנשים שחווים פנטזיות מיניות הקשורות לילדים אך אלו לא יתורגמו למעשים, ויש בהן כדי לגרום למתמודדים איתן מצוקה רבה.
מחקרים מבקשים להסביר את הפער בין אלו החווים משיכה מינית לילדים, לבין אלו שגם יפעלו על פיה ויפגעו בילדים. הם מציעים כי בעוד שינויים מבניים באונה הטמפורלית במח אחראיים לעצם המשיכה המינית לילדים, פגיעה בחלק הקדמי שלו היא שעשויה להביא להפרעה במנגנוני שליטה ועיכוב התנהגות, וכתוצאה מכך לפגיעה אפשרית בילדים בפועל.
יחד עם זאת, חשוב לזכור כי בהיותם חסרי ישע, ילדים חשופים ביתר שאת לפגיעות, ומחקרים בנושא מצביעים על אחוזים גבוהים של פגיעות מיניות בילדות באוכלוסיה, בקרב ילדים וילדות כאחד. בפועל, רבים מהפוגעים לא מתמודדים עם הפרעת פדופיליה, ופועלים ממניעים שונים שאינם משיכה מינית, כמו קידום צרכיהם האישיים. כמו-כן, קיימת שכיחות גבוהה רבה יותר לפגיעה מינית בתוך המשפחה מאשר לפגיעה על ידי זרים.
מה הם הגורמים להפרעת פדופיליה ומה היא שכיחותה באוכלוסייה?
המחקר מתייחס להפרעת פדופיליה כהפרעה מורכבת שהסיבות להתפתחותה אינן ברורות לחלוטין. בעוד שבעבר התמקד המחקר בסיבות פסיכולוגיות כגון טראומות מיניות בגילאים צעירים, כיום מתמקד המחקר במספר גורמים נוירו-התפתחותיים, פסיכולוגיים וגנטיים העשויים להביא להתפתחות ההפרעה, ביניהם חשיפה לטסטוסטרון ברחם, פגיעות ראש בגילאים צעירים וטראומות מיניות בילדות.
מחקרים מציעים כי שיעור המתמודדים עם ההפרעה באוכלוסייה הוא כאחוז אחד וכי שכיחותה אצל גברים גבוהה יותר, אך מדגישים כי בשל הסטיגמה הנלווית להפרעה ותחושת הבושה הקשורה בה, מתמודדים מעטים נוטים לשתף אחרים במצבם או לפנות לטיפול, ועל כן אחוז המתמודדים בפועל הוא למעשה גבוה יותר.
איך ניתן לטפל בהפרעת פדופיליה?
המחקר כיום רואה בפדופיליה ובמשיכה המינית לילדים נטייה מינית יציבה שאינה משתנה במהלך החיים, ועל כן, המטרה העיקרית של טיפול במתמודדים עם ההפרעה היא לנסות ולהבטיח עבורם ועבור הסביבה חיים נטולי פגיעות, תוך התמקדות בהיבטים ההתנהגותיים של ההפרעה. הטיפול משלב בדרך כלל טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT):
1. טיפול תרופתי: שימוש בתרופות נוגדות חרדה ודיכאון שעשויות להקל על המצוקה הרגשית הנגרמת מההפרעה, ובמקרים מסויימים תרופות אנטי-אנדרוגניות שמביאות לירידה בדחף המיני דרך הפחתת רמות הטסטוסטרון בגוף.
2. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): הטיפול נועד להפחית עוררות מינית דרך בניית קישורים והתניות חלופיות לאלו הקיימות (כמו למשל מחשבה על הנזק שיגרם במקרה של פגיעה במקום עוררות), לעודד התנהגות מינית תואמת גיל דרך רכישת מיומנויות בין אישיות, לסייע בהימנעות מפגיעה דרך אימון לאמפתיה כלפי קורבנות פוטנציאליים, ותיקון עיוותי חשיבה שעשויים להוביל לפגיעה מינית.
מקורות
American Psychiatric Association. (2022). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed., text rev.)
Tenbergen, G., Wittfoth, M., Frieling, H., Ponseti, J., Walter, M., Walter, H., Beier, K. M., Schiffer, B., & Kruger, T. H. C. (2015). The Neurobiology and Psychology of Pedophilia: Recent Advances and Challenges. Frontiers in Human Neuroscience, 9(JUNE), Article 344
Jahnke, S. (2018). The Stigma of Pedophilia: Clinical and Forensic Implications. European Psychologist, 23(2), 144–153
Seto, M. C. (2012). Is Pedophilia a Sexual Orientation? Archives of Sexual Behavior, 41(1), 231–236
