תפריט נגישות

Intelligence - אינטליגנציה

המונח אינטליגנציה מתייחס ליכולת להסיק מסקנות, לפתור בעיות, להבחין בין דברים שונים וללמוד מידע חדש. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על השינויים בהגדרתה של אינטליגנציה לאורך השנים, ותיאוריות שונות על אינטליגנציה.

ההיסטוריה של האינטליגנציה

מקור המונח "אינטליגנציה" הוא במילה הלטינית "intelligere", אשר משמעה לבחור או להבחין. אכן, כבר משחר ההיסטוריה נעשו נסיונות להבין מה מבדיל או מבחין את האדם מהחיה, ומה עומד בבסיס השכל האנושי. בתוך כך, הפילוסוף אריסטו התייחס להיגיון כיכולת של בני אדם לשלוט בדחפים שלהם, ואילו החוקר צ'ארלס דארווין הדגיש את ההיבט האבולוציוני של אותה יכולת מנטלית.

על כן, כאשר נטבע לראשונה המונח אינטליגנציה, הוא התייחס ליכולת הסתגלות ואדפטציה למצבים חדשים או לסביבות חדשות. מאוחר יותר, בחברה המודרנית, התייחס המדען פרנסיס גלטון לאינטליגנציה כמדד להצלחה והישגים, בעיקר בהיבטים אקדמיים. כיום, אינטליגנציה מוגדרת כיכולת להסיק מסקנות, לפתור בעיות, להבחין בין דברים שונים וללמוד מידע חדש.

לאורך השנים נעשו נסיונות שונים למדוד את רמת האינטליגנציה של אנשים שונים, ולשם כך פותחו מבחני אינטליגנציה, או מבחני IQ, אשר בודקים את ציון מנת המשכל של כל אדם, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית בטווח הגילאים הרלוונטי. השימוש במבחנים למדידת אינטליגנציה נועד לרוב על מנת לערוך מיון ראשוני במסגרות תעסוקתיות וחינוכיות. בנוסף, מדידת אינטליגנציה משמשת גם לאבחון פסיכודיאגנוסטי, ובפרט לאיתור לקויות קוגניטיביות כמו פיגור שכלי או לקויות למידה.

תיאוריות של אינטליגנציה

1. תיאוריית "האינטליגנציות המרובות" – הפסיכולוג ההתפתחותי הווארד גרדנר פיתח ב-1983 את תיאוריית "האינטליגנציות המרובות" אשר מתייחסת לאינטליגנציה כמורכבת מיכולות שונות ומובחנות: יכולת מילולית, יכולת לוגית מתמטית, יכולת מרחבית, יכולת מוסיקלית, יכולת תנועתית ויכולת בין-אישית. לפי תיאוריה זו, אנשים נבדלים אחד מהשני באופן בו הם נוטים לבטא את כישוריהם השכליים. כלומר, לאנשים שונים יכולות חשיבה שונות גם מבחינת רמת האינטליגנציה שלהם, אך גם מבחינת דפוס החוזקות והחולשות של יכולות החשיבה שלהם. למשל, אדם עשוי להיות בעל אינטליגנציה גבוהה במיוחד בהיבטים מילוליים אך נמוכה בהיבטים כמותיים או להפך. עם זאת, לרוב מתקיימת הלימה כך שאנשים בעלי רמת אינטליגנציה גבוהה יהיו יחסית חזקים בכלל תחומי החשיבה (ובעיקר ביכולות מרחביות, כמותיות ומילוליות).

2. תיאוריית "גורם g" – תיאוריה שפיתח הפסיכולוג והסטטיסטיקאי צ'רלס ספירמן בהתבסס על מחקרים רבים התומכים בכך שכישורי חשיבה שונים אינם באים אחד "על חשבון" השני, אלא מתואמים זה עם זה. כלומר, ממצאים מצביעים על כך שאנשים נוטים להיות בעלי יכולות חשיבה דומות בתחומי אינטליגנציה שונים, אף על פי שלא נראה כי קיים קשר ישיר ביניהם. לאותה יכולת חשיבה כללית קרא ספירמן "גורם g", מתוך המונח general intelligence, והוא הגורם העומד בבסיס כלל יכולות החשיבה של האדם.

3. סינתזה בין התיאוריות השונות – כיום, מקובל להתייחס לאינטליגנציה כמורכבת מ-2 סוגים שונים של אינטליגנציות, בהתבסס על התיאוריות לעיל:

אינטליגנציה נוזלית (פלואידית) – מתייחסת ליכולת פתרון בעיות והתמודדות עם מצבים חדשים ומשתנים. סוג זה של אינטליגנציה נמצא מקושר לאותו "גורם g" כללי של ספירמן והוא מתפתח עד סביבות גיל 16. אינטליגנציה זו איננה מושפעת מלמידה, התנסות או מהסביבה, ונראה כי מדובר ביכולת גנטית מולדת.

אינטליגנציה גבישית (קריסטלית) – מתייחסת לידע אשר נצבר לאורך השנים ולמיומנויות. סוג זה של אינטליגנציה ממשיך להתפתח לאורך כל החיים והוא מאוד מושפע מתרבות, סביבה וחשיפה להשכלה.


מקורות

Nolen-Hoeksema, S., Fredrickson, B. L., Loftus, G., & Wagenaar, W. A. (2009). Atkinson & Hilgard’s Introduction to Psychology (15th edi). Wadsworth Cengage Learning

https://everydaypsych.com/the-history-of-intelligence/

תחומי מומחיות:
אבחון פסיכודיאגנוסטי

אנשי מקצוע בתחום

אבחון פסיכודיאגנוסטי