אגורפוביה מאופיינת בפחד משהייה במרחבים ציבוריים או מחוץ לבית, המוביל להימנעות ולהתכנסות פנימה. על ההפרעה, הגורמים האפשריים לה והאופן בו ניתן לטפל בה.
מהי אגורפוביה?
אגורפוביה משתייכת לקבוצת הפרעות החרדה, ובבסיסה עומד פחד מפני שהייה במקומות מהם יתקשה האדם להימלט או לקבל עזרה במקרה הצורך.
הפירוש המילוני לאגורפוביה הינו "בהלה מכיכר העיר" והוא מבטא פחד עמוק, לא מציאותי, שאדם חש כשהוא נמצא במקומות ציבוריים או במרחבים גדולים ופתוחים. עם זאת, המונח הפסיכולוגי התפתח והוא כולל גם היבטים הקשורים למרחבים פתוחים נוספים כמו נוכחות של קהל רב, פחד לעזוב את הבית, חשש מכניסה לחנויות ומקומות ציבוריים, קושי בנסיעה לבד בתחבורה ציבורית וכן הלאה.
במקרים רבים מדובר באנשים הסובלים מהתקפי פאניקה וחוששים מהישנות ההתקפים במקום בו יתקשו להשיג עזרה, אך בחלק מהמקרים מתפתחת אגורפוביה המבוססת על חששות אחרים (למשל, פחד מהתקף לב במקום בו קשה להשיג טיפול רפואי). כך, נמנעים הסובלים מאגורפוביה משהייה במקומות סגורים והומים (קולנוע, קניון, רכבת או כיתת לימוד) או משהייה במרחבים פתוחים. אגורפוביה נחשבת להפרעה המגבילה ביותר מבין הפוביות הקיימות: רבים מהסובלים ממנה חשים בטוחים בביתם בלבד ומשתדלים להימנע מיציאה ממנו או לצאת רק לאזורים מוכרים ובליווי אנשים מוכרים עמם הם חשים בטוחים.
אבחנה על פי ה-DSM-5-TR
אבחנה של אגורפוביה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:
A. פחד או חרדה בולטים, אשר מתקיימים בשניים (או יותר) מחמשת המצבים הבאים:
1. שימוש בתחבורה ציבורית (לדוגמה: מכוניות, אוטובוסים, רכבות, אניות ומטוסים).
2. שהייה במקומות פתוחים (לדוגמה: מגרשי חניה, שווקים וגשרים).
3. שהייה במקומות סגורים (לדוגמה: חנויות, תיאטרון, קולנוע).
4. עמידה בתור או שהייה בתוך קהל.
5. שהייה לבד מחוץ לבית.
B. האדם פוחד או נמנע ממצבים אלה עקב המחשבה שבריחה ממצבים אלה תהיה קשה או שלא תהיה עזרה זמינה במקרה של התפתחות סימפטומים דמויי פאניקה (חרדה) או סימפטומים אחרים של שיתוק או מבוכה (לדוגמה: פחד ליפול, פחד מאובדן שליטה).
C. מצבי האגורפוביה מעוררים כמעט תמיד פחד או חרדה.
D. מצבי האגורפוביה יוצרים הימנעות פעילה, כך שהם דורשים נוכחות של בן לוויה או נמשכים עם פחד וחרדה אינטנסיביים.
E. הפחד או החרדה לא פרופורציונליים לסכנה האמיתית הנגרמת על ידי המצבים האגורפוביים ולהקשר הסוציו-תרבותי.
F. הפחד, החרדה או ההימנעות היא עקבית ונמשכת שישה חודשים או יותר.
G. הפחד, החרדה או ההימנעות יוצרים מצוקה קלינית משמעותית או פגיעה באזורי התפקוד החברתיים, התעסוקתיים או באזורי תפקוד משמעותיים אחרים.
H. במידה וקיים מצב רפואי אחר (כגון מחלות מעי דלקתיות או פרקינסון) הפחד, החרדה או ההימנעות יהיו מופרזים בבירור.
I. הפחד, החרדה או ההימנעות אינם יכולים להיות מוסברים על ידי סימפטומים של הפרעה נפשית אחרת. לדוגמה, הסימפטומים אינם מוגבלים לפוביה ספציפית, מסוג פוביה מצבית, הם אינם מערבים רק מצב חברתי (כמו בהפרעת חרדה חברתית), והם אינם קשורים באופן בלעדי לאובססיות (כמו ב-OCD), פגמים או סדקים בהופעה החיצונית (כמו בהפרעת גוף דיסמורפית), תזכורות לאירועים טראומטיים (כמו בהפרעה פוסט-טראומטית) או פחד מפני פרידה (כמו בהפרעת חרדה מהיפרדות).
אגורפוביה מאובחנת ללא קשר לשאלה האם קיימת הפרעת פאניקה.
שכיחות ההפרעה
השכיחות השנתית של ההפרעה עומדת על כ-1%-1.7% למתבגרים ומבוגרים. שכיחות ההפרעה אצל נשים גבוהה פי 2 משכיחותה אצל גברים. ניתן לאבחן אגורופוביה בילדות, אך שכיחות האבחנה עולה בסוף גיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת.
מהם הגורמים להתפתחות אגורפוביה?
התפתחות אגורפוביה מוסברת באמצעות אינטראקציה מורכבת בין פגיעות ביולוגית, נטיות אישיותיות וגורמים סביבתיים:
גורמים ביולוגיים וגנטיים: לתורשה תפקיד מרכזי, כאשר אחוז התורשתיות של אגורפוביה מוערך ב-61%. מבחינה פיזיולוגית, קיימת נטייה למערכת עצבים תגובתית בעלת רגישות יתר, אשר מגיבה בעוצמה לגירויים ומתקשה לווסת את עצמה בחזרה למצב של רגיעה.
גורמי מזג ואישיות: אנשים המפתחים אגורפוביה מתאפיינים לעיתים קרובות בנטיות אישיותיות ספציפיות, כמו עכבה התנהגותית ונטייה מוגברת לרגשות שליליים (נוירוטיות). מרכיב קריטי נוסף הוא ״רגישות לחרדה״, נטייה להאמין שתחושות של עוררות גופנית (כמו דופק מהיר או קוצר נשימה) הן מסוכנות או מזיקות בפני עצמן.
גורמים קוגניטיביים-התנהגותיים: גישות מבוססות-ראיות רואות באגורפוביה תוצר של ״פחד מפחד״. לרוב, ההפרעה מתפתחת לאחר שהאדם חווה התקף חרדה בלתי צפוי. בעקבות זאת, נוצרים תהליכי למידה, הכוללים קשב-יתר לתחושות גופניות טבעיות ופירושן באופן קטסטרופלי. בנוסף, בניסיון למנוע את התקף החרדה הבא, האדם מתחיל להימנע ממצבים ומקומות שמהם יהיה לו קשה להימלט או להשיג עזרה. ההימנעות מורידה את החרדה בטווח הקצר, מה שמחזק את דפוס ההסתגרות (דרך מנגנון של חיזוק) ומקבע את ההפרעה לטווח הארוך.
גורמים סביבתיים והתפתחותיים: אירועי חיים שליליים בילדות, כגון פרידה מהורה או מוות, וכן סגנון הורות המאופיין בהגנת-יתר ובהיעדר חום רגשי, נמצאו קשורים להתפרצות ההפרעה. גישות פסיכודינמיות מוסיפות כי רגישות זו עשויה להתבסס על חסך או חולשת אגו ועל חרדת פרידה מוקדמת.
איך מטפלים באגורפוביה?
אגורפוביה נחשבת לאחת ההפרעות המגבילות ביותר את תפקודו של הסובל ממנה. יחד עם זאת, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול דינמי, טיפול תרופתי או שילוב שלהם מביאים במקרים רבים לשיפור משמעותי. כיום, מטפלים רבים משלבים כלים מגישות שונות בטיפול בחרדה בשביל לאפשר הפחתה של עוצמת הסימפטומים לצד הבנה מעמיקה יותר של הגורמים והקשר ביניהם להיבטים אחרים בחיים ובנפש.
טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT): נחשב לגישת הטיפול המרכזית והיעילה ביותר. גישה זו יוצאת מנקודת הנחה כי חרדה נוצרת, משתמרת ומחמירה על רקע דפוסי חשיבה והתנהגות בלתי יעילים. במסגרת הטיפול, מזוהות תפיסותיו השגויות של המטופל לגבי התקפי הפאניקה או הסימפטומים הגופניים, והוא לומד לווסת ולנטרל אמונות אלו.
רכיב מרכזי בטיפול הוא חשיפה הדרגתית לגירויים המאיימים. חשיפה זו כוללת התמודדות מציאותית עם המקומות מהם האדם נמנע, וכן חשיפה אינטרוספקטיבית, חשיפה יזומה לתחושות הגופניות עצמן במטרה להפחית את רגישות היתר אליהן. כמו כן, הטיפול מתמקד בצמצום ״התנהגויות ביטחון״ אשר משמרות את החרדה לטווח הארוך.
טיפול פסיכודינמי: מתמקד בהבנת הגורמים הרגשיים והקונפליקטים הלא מודעים העומדים בבסיס החרדה. הטיפול מסייע למטופל לעבד חוויות מוקדמות וטראומות שייתכן ומניעות את הסימפטומים.
טיפול תרופתי: טיפול תרופתי בחרדה מביא בדרך כלל לירידה ניכרת בעוצמת הסימפטומים, אך באופן טבעי, אינו מביא להבנה טובה יותר של גורמי העומק לחרדה או ליכולת טובה יותר לווסת ולהתמודד עם מצבי חרדה שונים. תרופות ממשפחת ה-SSRI נחשבות לקו ראשון בשל פרופיל בטיחותי טוב. בנזודיאזפינים אמנם יעילים בהפחתת התסמינים, אך פחות מומלצים כיום בשל סכנת תלות.
הגישה המומלצת היא לרוב שילוב של פסיכותרפיה (CBT) ומענה תרופתי. שילוב זה נמצא כבעל סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר להפחתה מהירה של החרדה לצד שינוי דפוסי ההימנעות.
מקורות
גולדברג. י. (2005) . חרדה ופאניקה. "אח" קריית ביאליק.
American Psychiatric Association (2022) Diagnostic and statistical manual of mental disorders, 5th Edition, text revision
Barlow D.H.(2001) clinical handbook of psychological disorders. The Guilford press. Third edition
Craske, M. G., & Barlow, D. H. (2022). Mastery of your anxiety and panic: Therapist guide (5th ed.). Oxford University Press
Lingiardi, V., & McWilliams, N. (Eds.). (2017). Psychodynamic diagnostic manual: PDM-2. Guilford Publications
Tajika, A., Ogawa, Y., Takeshima, N., Hayasaka, Y., & Furukawa, T. A. (2022). Pharmacological treatment of panic disorder with or without agoraphobia in adults: a systematic review and network meta-analysis. BMJ, 376, e066084
Wells A. (2005). Cognitive therapy of anxiety disorders. Wiley Pub
