חיפוש

Agoraphobia - אגורפוביה

כאשר אנו נאלצים להישאר בבית במשך מספר ימים ברציפות, אנו עשויים לחוש "חנוקים" ולהשתוקק "לחזור אל העולם". אנשים הסובלים מאגורפוביה, לעומת זאת, עשויים לבלות את מרבית חייהם בין ארבעה קירות. הפירוש המילוני לאגורפוביה הינו "בהלה מכיכר העיר" והוא מבטא פחד עמוק, לא מציאותי, שאדם חש כשהוא נמצא במקומות ציבוריים או במרחבים גדולים ופתוחים. עם זאת, המונח הפסיכולוגי התפתח והוא כולל גם היבטים הקשורים למרחבים פתוחים נוספים כמו נוכחות של קהל רב, פחד לעזוב את הבית, חשש מכניסה לחנויות ומקומות ציבוריים, קושי בנסיעה לבד בתחבורה ציבורית וכן הלאה.

טיפול CBT

תסמינים קליניים

בבסיס האגורפוביה עומד הפחד מפני שהייה במקומות מהם יתקשה האדם להימלט או לקבל עזרה במקרה הצורך: במרבית המקרים מדובר באנשים הסובלים מהתקפי פאניקה וחוששים מהישנות ההתקפים במקום בו יתקשו להשיג עזרה, אך בחלק מהמקרים מתפתחת אגורפוביה המבוססת על חששות אחרים (למשל, פחד מהתקף לב במקום בו קשה להשיג טיפול רפואי). כך, נמנעים הסובלים מאגורפוביה משהייה במקומות סגורים והומים (קולנוע, קניון) או משהייה במרחבים פתוחים. אגורפוביה נחשבת להפרעה המגבילה ביותר מבין הפוביות הקיימות: רבים מהסובלים מאגורפוביה חשים בטוחים בביתם בלבד ומשתדלים להימנע מיציאה ממנו או לצאת לאזורים מוכרים ובליווי אנשים מוכרים עמם הם חשים בטוחים.

אבחנה ע"פ ה DSM:

A. פחד בולט או חרדה אשר מתקיימים בשניים (או יותר) מחמשת המצבים הבאים:

1. שימוש בתחבורה ציבורית (לדוגמה: מכוניות, אוטובוסים, רכבות, אניות ומטוסים).

2. שהייה במקומות פתוחים (לדוגמה: מגרשי חניה, שווקים וגשרים).

3. שהייה במקומות סגורים (לדוגמה: חנויות, תיאטרון, קולנוע).

4. עמידה בתור או שהייה בתוך קהל.

5. שהייה לבד מחוץ לבית.

B. האדם פוחד או נמנע ממצבים אלה עקב המחשבה שבריחה ממצבים אלה תהיה קשה או שלא תהיה עזרה זמינה במקרה של התפתחות סימפטומים דמויי פאניקה (חרדה) או סימפטומים אחרים של שיתוק או מבוכה (לדוגמה: פחד ליפול, פחד מאובדן שליטה).

C. מצבי האגורפוביה מעוררים כמעט תמיד פחד או חרדה.

D. מצבי האגורפוביה יוצרים הימנעות פעילה, כך שהם דורשים נוכחות של בן לוויה או נמשכים עם פחד וחרדה אינטנסיביים.

E. הפחד או החרדה לא פרופורציונליים לסכנה האמיתית הנגרמת על ידי המצבים האגורפוביים ולהקשר הסוציו-תרבותי.

F. הפחד, החרדה או ההימנעות היא עקבית ונמשכת שישה חודשים או יותר.

G. הפחד, החרדה או ההימנעות יוצרים מצוקה קלינית משמעותית או פגיעה באזורי התפקוד החברתיים, התעסוקתיים או באזורי תפקוד משמעותיים אחרים.

H. במידה וקיים מצב רפואי אחר (כגון מחלות מעי דלקתיות או פרקינסון) הפחד, החרדה או ההימנעות יהיו מופרזים בבירור.

I. הפחד, החרדה או ההימנעות אינם יכולים להיות מוסברים על ידי סימפטומים של הפרעה נפשית אחרת, לדוגמא, הסימפטומים אינם מוגבלים לפוביה ספציפית, מסוג פוביה מצבית; הם אינם מערבים רק מצב חברתי (כמו בהפרעת חרדה חברתית); והם אינם קשורים באופן בלעדי לאובססיות (כמו בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית), פגמים או סדקים בהופעה החיצונית (כמו בהפרעת גוף דיסמורפית), תזכורות לאירועים טראומטיים (כמו בהפרעה פוסט-טראומטית) או פחד מפני היפרדות (כמו בהפרעת חרדה מהיפרדות).

⦁ הערה: אגורפוביה מאובחנת ללא התחשבות בנוכחותה של הפרעת פאניקה. במידה והאדם עונה על הקריטריונים להפרעת פאניקה ולאגורופוביה - שתי הדיאגנוזות רלוונטיות ותקפות.

שכיחות ההפרעה

השכיחות השנתית של ההפרעה עומדת על כ1.7% למתבגרים ומבוגרים. שכיחות ההפרעה אצל נשים גבוהה פי 2 משכיחותה אצל מגברים. ניתן לאבחן אגורופוביה בילדות, אך שכיחות האבחנה עולה בסוף גיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת. אגורפובים נמצאים בסכנה לפיתוח דיכאון והתמכרויות לחומרים שונים.

גורמים

כיום מקובל לחשוב כי שילוב של פגיעות ביולוגית או גנטית עם השפעה סביבתית מהווה את ההסבר המקיף ביותר להפרעה. מרבית הגישות רואות באגורפוביה הרחבה, או החמרה, של הפרעת הפאניקה ומניחות כי הפחד מהתקף הפאניקה מביא לפחד ממקומות שונים ולהסתגרות שבעקבותיו.

גורמים ביולוגיים וגנטיים: הטענה הביולוגית מתמקדת בקיומה של רגישות יתר של מערכת העצבים. רגישות זו מביאה לתגובתיות חזקה לגירויים וקושי לשוב למצב רגיעה, ומתוך כך להסתגרות ופחד מיציאה מהבית. כמו כן, על אף המחקר המועט יחסית בתחום, נראה כי קיים בסיס גנטי להפרעה. 

גורמים פסיכולוגיים: גישות קוגניטיביות והתנהגותיות רואות את האגורפוביה כנובעת מתהליך למידה לקוי בו מקושר התקף הפאניקה לגירויים ניטרליים (כגון קניון או אוטובוס), והאדם מפתח פחד ממקומות אלו ודומים להם, ומעדיף להסתגר בביתו. כמו כן, עשויה האגורפוביה לנבוע מנטייה לפרשנות מוגזמת של סימפטומים גופניים היוצרת תחושת סכנה מתמדת (לדוגמא, אדם המפרש את הזעתו כסימן להתקף לב מתקרב עשוי להרגיש חוסר ביטחון במקומות בהם יתקשה להשיג עזרה רפואית ויעדיף לצאת מהבית רק בלווית אדם מוכר).

גישות פסיכודינמיות קישרו את האגורפוביה לאובדן הורה או חרדת פרידה בילדות: שהייה במקומות ציבוריים משחזרת את חווית הפחד הילדי מנטישה ומביאה לצורך בהסתגרות בבית.

טיפול באגורפוביה

כאמור, אגורפוביה נחשבת לאחת ההפרעות המגבילות ביותר את תפקודו של הסובל ממנה. יחד עם זאת, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול תרופתי או שילוב של השניים מביאים במרבית המקרים לשיפור דרמטי. לעיתים מתווספים לטיפולים אלו גם פסיכותרפיות משפחתיות או פרטניות.

טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT): במסגרת טיפול זה מזוהות תפיסותיו השגויות של המטופל על התקפי הפאניקה או הסימפטומים הגופניים מהם הוא חושש, והמטופל לומד לווסת ולנטרל אמונות אלו ("זה שיש לי סחרחורת לא אומר שאני על סף התקף"). כמו כן, לומד המטופל טכניקות הרגעה ושליטה עצמית ונחשף באופן הדרגתי לגירויים המאיימים. למשל, מטופל החושש לצאת מביתו יצא תחילה לרחוב הקרוב בליווי בן משפחה, בהמשך יצא לרחוב ראשי, וכן הלאה.

תרופות פסיכיאטריות: הטיפול התרופתי המקובל להפרעה הוא טיפול באמצעות תרופות נוגדות דיכאון וחרדה (בנזודיאזפינים, חוסמי SSRI), כאשר במרבית המקרים במקביל מתבצעת פסיכותרפיה.


ביבליוגרפיה


ICD 10 (2002) - הסיוג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי, הוצאת דיונון.

גולדברג. י., (2005), . חרדה ופאניקה. "אח" קריית ביאליק.

Barlow D.H.(2001) clinical handbook of psychological disorders. The Guilford press. Third edition.

American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Book 2013; Washington DC: American Psychiatric Press, Inc.: 683.

Wells A. (2005). Cognitive therapy of anxiety disorders. Wiley Pub


אנשי מקצוע בתחום

טיפול קוגניטיבי התנהגותי