06.01.14
צוות בטיפולנט
לא פעם מגיעים לחדר הטיפולים אנשים המתלוננים על הקשר הזוגי הגרוע עם בן או בת הזוג. הם מתארים חוסר התחשבות, בדידות, חוסר תקשורת, שעמום, מריבות אין סופיות ולעיתים אף מצבי פגיעה והתעללות אך בכל זאת - בוחרים להישאר בקשר הזוגי: לא עוזבים את בן/בת הזוג ובדרך כלל גם לא פועלים להשגת שינוי משמעותי באיכות מערכת היחסים. אז מה משאיר אותנו בקשר, למה זה קורה דווקא לנו ואיך יוצאים מהלופ? כל זאת בכתבה.
אביר על סוס לבן? אאוט. מודל הורי? אין.
כדי להבין מה משאיר אותנו בזוגיות בלתי מספקת עלינו להכיר את הדינמיקות הנפשיות העומדות מאחורי בחירת בן או בת הזוג. הגורמים לבחירה רבים ומורכבים וקשורים בהיבטים פסיכולוגיים, סביבתיים וביולוגיים (להרחבה על הגורמים להתאהבות דווקא בבן/בת זוגנו לחצו כאן), אך אחד הדברים הברורים כיום הוא שבבחירה הזוגית מעורבים גורמים לא מודעים. במילים אחרות, לאמירה הכללית (והשכיחה כל כך...) "אני רוצה בן זוג יציב, תומך, מפרגן, רגיש וחם" - יש מעט מאוד משמעות ברמה הנפשית הלא מודעת.
אחד הגילויים המרכזיים של זיגמונד פרויד היה ההבנה כי גורמים לא מודעים מניעים אותנו ומשפיעים על בחירותינו והתנהגותנו. בהתאם, כיום פסיכולוגים העוסקים בתחום של פסיכותרפיה יסכימו כי גם כאשר ברמה המודעת כולנו מחפשים אחרי קשרים זוגיים טובים ומספקים - ברמה אחרת אנו מונעים על ידי גורמים לא מודעים ובפרט, על ידי הצורך לשחזר ולתקן חוויות מקשרי עבר מוקדמים. הקשר המוקדם שלנו עם הורינו טובע בנו מודל של יחסים בין אישיים המעצב הנחות יסוד שלנו על מערכות יחסים ומשפיע על היבטים כמידת האמון שלנו באחרים והציפיות, הפחדים והאמונות שאנו מביאים איתנו לזוגיות. בהתאם, פעמים רבות אנו בוחרים בני זוג אשר משחזרים את סוג הקשר המוכר לנו מילדות, ומוצאים את עצמנו "תקועים" בדיוק סביב אותם קשיים וכאבי לב שליוו את קשרינו עם הורינו. כך, למשל, אנחנו מוצאים את עצמנו שקועים במאמץ סיזיפי להוצאת מילה חמה מבן זוג לקוני ומרוחק לו אנחנו יכולים לומר "אתה קר ואגואיסט בדיוק כמו אבא שלי!", או מסתגרים ומתחמקים מבת זוג ש"נכנסת לי מתחת לווריד כאילו הייתי בן חמש" בתקווה למצוא איזון טוב בין אינטימיות למרחב אישי.
כלומר, כפי שגורמים לא מודעים מניעים את הבחירה הזוגית שלנו, כך גורמים לא מודעים כצורך בשחזור ותיקון של קשרי עבר משאירים אותנו בזוגיות המחייה רגשות מכאיבים. ובכל זאת, אתם עשויים לשאול, האם קשיים זוגיים מתמשכים לא אמורים להביא לידי מיצוי את הניסיון לעיבוד, או לגרום לנו להבין שתיקון כבר לא יקרה עם בן זוג מסוים? כאן נכנסים לתמונה גורמים נוספים אשר משפיעים על הבחירה להישאר בקשר זוגי בו אנו סובלים, כואבים או בלתי מסופקים, מבלי לפעול להשגת שינוי משמעותי.
"די, תמשיך/י...": מה משאיר אותנו בקשרים זוגיים גרועים?
"לולא הילדים כבר מזמן הייתי עוזב"
"אני בכל זאת דואגת לו, הוא לא יסתדר בלעדי"
"זה הכל משיקולים כלכליים"
"אני כבר מזמן הייתי הולך טיפול זוגי, זאת היא שלא רוצה"
טיעונים אלו ואחרים נשמעים לא פעם כאשר עולה על הפרק האפשרות לסיים קשר זוגי מאכזב ומתסכל, ובמידה רבה של צדק: לא קל לפרק משפחה עם ילדים, לא קל להסתדר כלכלית לבד, וקשה מאוד לעזוב קשר זוגי עם אדם שחלקנו איתו במשך שנים אהבה, כאב, לידות ותהפוכות שונות - גם אם כיום מאוד קשה לנו לחיות איתו. יחד עם זאת, כאשר אנחנו חושבים על כך לעומק, מפתיע כי אנשים רבים משלימים עם הסבל שלהם בזוגיות ובוחרים שלא לעזוב אותה מצד אחד, ושלא לפעול להשגת שינוי מצד שני. כאן נכנסים לתמונה גורמים לא מודעים נוספים.
כאמור, גורם מרכזי ביותר הוא התקווה לשינוי, אשר מתבססת על כך שבמרבית מערכות היחסים לעולם אין "רק דברים רעים": כמעט בכל זוגיות, עמוסת קונפליקטים וקשיים ככל שתהיה, מתקיימים די פעם רגעי חסד של קרבה, תמיכה ורוך. רגעים אלו מעוררים בנו את התקווה ש"אם רק נתאמץ קצת-קצת יותר, יהיה בסדר". תקווה זו חזקה מאוד ומשחזרת את הקושי הילדי להשלים עם היבטים שליליים ומתסכלים של ההורים בעבר ושל בן הזוג בהווה, ועם העובדה שצרכים מסוימים שלנו לא יסופקו בקשר.
גורם מרכזי נוסף נוגע לתחושה של דימוי עצמי נמוך או היעדר ביטחון עצמי המתבטאים בתפיסה עצמית שלילית ומחוסר שביעות רצון עצמית. תפיסה עצמית שלילית זו מביאה לכך שאנשים רבים מתקשים להאמין כי יש ביכולתם ליצור קשר זוגי שונה, למצוא בן זוג חיובי יותר או להביא לשינוי ביחס אליהם בקשר הקיים: כאשר אדם חווה עצמו כחסר ערך, לא אינטליגנט, לא אטרקטיבי מבחינה חיצונית, הורה גרוע או כישלון מחינה תעסוקתית - קל להבין מדוע הוא מוכן להתפשר על קשר זוגי בלתי מספק.
אלמנט אשר משפיע גם הוא על הנטייה להשלמה עם מערכת יחסים גרועה הוא הטיות ועיוותי חשיבה בהקשר הזוגי והבין אישי. חוויות עבר בלתי מעובדות מקשרים משמעותיים קודמים עשויים לצבוע באופן דרמטי את האופן בו אנו תופסים מערכות יחסים, ולהביא לייאוש בנוגע לאפשרות לשינוי. כך, למשל, אישה שחוותה יחסים נצלניים עם גברים החל מהקשר עם אביה ודרך קשריה הזוגיים בבגרות עשויה להחזיק באמונות שליליות כוללניות ודיכוטומיות לגבי גברים ("כל הגברים רק רוצים מין"; "רק אישה יכולה להראות אכפתיות לאישה אחרת"). הנחות אלו ילוו בתחושות של ייאוש וחוסר טעם לגבי האפשרות לשינוי או למציאת בן זוג בעל מאפיינים לא נצלניים: אם כל הגברים נצלניים - מה זה משנה כבר אם איזה מהם לנהל זוגיות?
ובנימה אופטימית...
למרות תפקידם המשמעותי של גורמים לא מודעים המשאירים אותנו במערכות יחסים בלתי מספקות, לא כדאי למהר ולהרים ידיים. הן טיפול זוגי והן טיפול נפשי פרטני הם אמצעיים יעילים ורבי ערך המסייעים בהרחבת המודעות לגורמים המשפיעים על בחירותינו הזוגיות, ובאפשרות להביא לשינוי בקשרים קיימים או לסיים מערכות יחסים גרועות. לא קל לדמיין עד כמה דרמטית השפעתה של המודעות לגורמים הלא מודעים העומדים תחת הקשיים הזוגיים. יחד עם זאת, ההכרה בקשיים אלו מהווה פעמים רבות כוח מניע ליצירת שינוי: ההבנה הפנימית כי כל אחד מבני הזוג יכול לשאוף לשינוי וכי יש תקווה לקשר זוגי טוב ומספק מניעה זוגות רבים לעבר שיתוף פעולה או לעבר ההבנה כי עליהם להרפות מהזוגיות הנוכחית.
