חיפוש

תסמונת "אמא משעמם לי": מדוע, וכיצד מתמודדים איתה?

תסמונת "אמא משעמם לי": מדוע, וכיצד מתמודדים איתה?

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

באינטונציה מתנגנת, ספק מייבבת ספק רוטנת, מצטלצל הפזמון המוכר כל כך: "אמא... מ-ש-ע-מם לי....". האינטונציה המסויימת הזאת מבהירה מעל כל צל של ספק ש"אז תפתח ספר" או "אז מה אתה רוצה שאני אעשה?!" לא יעזרו הפעם; כאן מדובר בתסמונת השעמום הפוקדת ילדים החל מהגיל הרך ולכן, בעל כורכם- גם את הוריהם.

משעמם לך? חכה תראה מה פרויד היה אומר על זה...

הישיבה הבלתי נגמרת מול הבוס שמדבר כל כך לאט; הסרט הקוריאני האיכותי כביכול שחברה גררה אותך אליו; התיאור המפורט והאין סופי של השכנה את השפעת שזה עתה החלימה ממנה... אפיזודות של שעמום הן חלק בלתי נפרד מחיינו, ואנו מקבלים אותן בהשלמה ובהכנעה. אך משום מה, דווקא כשהילד יוצא בהכרזה נוקבת על סטטוס השעמום שלו- אנחנו נזעקים וממהרים למלא את זמנו בחוגים, תוכניות טלוויזיה, חוברות עבודה או סתם תשומת לב הורית.

בעייתי? לא בהכרח, אבל כדאי לתת מקום של כבוד גם לשעמום.

שעמום מוגדר כרגש שלילי הנובע מהיעדר גרייה מספקת או חוסר עניין בגירויים הקיימים. החל מגיל ארבע מרבית הילדים זוכרים באופן רגשי חוויות של עניין והנאה ולומדים לכנות מצבים הפוכים כמצבים של 'שעמום'.

תופעת השעמום עוררה את סקרנותם של חוקרים מתחומי הפילוסופיה, הסוציולוגיה והפסיכולוגיה, אשר הציעו פרספקטיבות שונות להבנת השעמום. אחת מפרספקטיבות אלו הציעה הבחנה בין 'שעמום מצבי' הנובע מחוסר עניין בסיטואציה מסויימת לבין 'שעמום אישיותי' המתייחס לנטייה קבועה לחוש שעמום, כאשר נטייה זו מתקיימת במגוון מצבים. גורמים פנימיים אשר נמצאו משמעותיים ביצירת חווית השעמום הם מידת היכולת ליצור גירוריים פנימיים (מחשבות, חלימה בהקיץ) והיכולת למקד קשב. כמו כן, נמצא כי רמות גבוהות יחסית של חרדה, דיכאון, בדידות, חוסר סיפוק והיעדר מוטיבציה קשורות אף הן בחווית השעמום.

בהתאם לרכיבים אלו, תלונות חוזרות של ילדים על שעמום עשויות לשקף חוסר עניין ממשי ('שעמום מצבי') חוסר יכולת אישית לייצר קשב ועניין מספקים או קושי רגשי אותו מתקשה הילד להביע במילים. לכן, כאשר הילד מרבה להתלונן על שעמום יש לבדוק את הרקע לתלונה ולהגיב בהתאם. כמו כן, כאשר מאזינים לתלונותיהם של ילדים ובני נוער על שעמום, חשוב לזכור כי "משעמם לי" הוא לפעמים ביטוי לחוסר יכולת (במקרה של ילדים צעירים) או חוסר רצון (במקרה של מתבגרים) להביע במילים את התחושות הרגשיות האמיתיות.

"איזה כיתה משעממת": שעמום בבית הספר

"כיף", "בסדר", ו"משעמם" הן אולי התשובות השכיחות ביותר לשאלה "איך היה היום בבית ספר", אבל כאשר הילד מתלונן באופן קבוע על שעמום, חשוב לבדוק האם ה"משעמם לי" למעשה מכסה על חוסר התאמה בין יכולותיו של התלמיד לחומר הלימודי. פער זה עשוי להתעורר במקרה של תלמידים מחוננים אשר רמת הלימוד נמוכה מדי עבורם ועל כן הם מאבדים עניין או לחלופין- כאשר הילד מתקשה בלימודים ומנסה להסוות את הקושי בטענה ש"זה פשוט לא מעניין אותי". כמו כן, כדאי לשים לב האם השעמום נובע מקשיי קשב וריכוז אשר מקשים על הילד להתמיד לאורך זמן במשימות הלימודיות.

"לא רוצה ללכת לעידו, משעמם אצלו": שעמום אצל חבר

נכון שהם גרים ממש מטר לידכם ושיש לו אמא מקסימה, אבל חשוב לשים לב לטענותיו של הילד לגבי שעמום אצל חבר מסוים: יכול להיות שבאמת אין חיבור בין הילדים או שהאינטראקציה עם אותו הילד אינה נעימה לו. עם זאת, כדאי לשים לב לכך ש"הוא ילד משעמם" יכול לבטא דווקא את "הוא ילד שתלטן ואני לא יודע איך לעמוד על שלי", אשר יכול להוות דווקא בסיס ללמידה ופיתוח מיומנויות בין אישיות ואסרטיביות.

"הטלוויזיה משעממת, והספר, והמחשב וגם את": שעמום בבית

סוג זה הוא אולי הסוג הנפוץ ביותר של דיכאון: הזאטוט גורר רגליים, מעיף צעצוע או שניים על הרצפה ומלווה את מעשיו בפזמון ה"איזה שעמום פה" החוזר. גם במקרה זה, חשוב לזכור כי ילדים, ובמיוחד ילדים צעירים, מתקשים לעיתים לנסח את רגשותיהם ולהבחין ביניהם ולכן לא פעם הם מכריזים על שעמום כאשר למעשה הם חשים עצב או תסכול. חשוב לשים לב גם למצב הרוח וסימנים נוספים הנלווים לתחושת השעמום: אם ילד עירני ואקטיבי מתחיל לפתע להתלונן באופן קבוע על שעמום ובמקביל נראים סימנים כמצב רוח ירוד או רגזני, אובדן תיאבון וקשיי שינה ייתכן, למשל, כי מדובר בתסמינים של דיכאון של הילדות.

במקרים הנפוצים יותר, בהם אכן נראה כי הילד חווה שעמום ממשי, חשוב לבדוק כי אנו מסייעים לו לפתח את היכולת למצא ולייצר לעצמו תחומי עניין ותעסוקה, ולא ממהרים לפתור עבורו את חווית השעמום. כך, לדוגמא, עדיף להנחות את הילד לחשוב מה האפשרויות העומדות בפניו (מה אתה רוצה לעשות? אתה רוצה להזמין חבר? מה יהיה לך מעניין לעשות?) ולא למהר להציע לו לראות טלוויזיה או להעסיק אותו בעצמנו. פיתוח יכולתו של הילד להעסיק את עצמו ולמצא בעצמו פתרונות לתחושת השעמום משמעותית ביותר: מצבי שעמום וחוסר עניין הם לעיתים הבסיס לפיתוח חשיבה יצירתית (למשל, ילד המשתעמם בהמתנה לרופא ומתחיל להמציא סיפורים) וכמו כן- חוסר יכולת להתמודד עם שעמום מקושר, בגילאי הילדות וההתבגרות, למעשים עברייניים וונדליסטיים.

ביבליוגרפיה:

 Boredom and schooling: A cross-disciplinary exploration, Belton, Teresa; Priyadharshini, Esther. Cambridge Journal of Education. Vol 37(4), Dec 2007, 579-595

תחומי מומחיות:
הדרכת הורים

אנשי מקצוע בתחום

הדרכת הורים

עוד מאמרים שיעניינו אותך