תפריט נגישות

כיצד לתווך את המצב לילדים בגיל הרך?

כיצד לתווך את המצב לילדים בגיל הרך?

יעל סטטמן

השבוע האחרון מציב הורים רבים בפני דילמה: האם, וכיצד, לשתף את ילדיהם הרכים בזוועות שגם אנחנו המבוגרים לא מסוגלים להכיל? האינסטינקט ההורי, האנושי, הבסיסי, הוא לגונן על ילדינו ולנסות לשמר עבורם מציאות של עולם טוב ומיטיב, ללא סדקים וללא רוע שיחדור את בועת הילדות שלהם.

רצון הורי זה הינו מובן ובעל ערך. אך מאידך, גם ילדים צעירים מאוד (ואפילו תינוקות) מרגישים כאשר השגרה שלהם משתנה, לטוב ולרע. זאת, בדיוק כפי שגם אנו כמבוגרים יודעים "לקרוא" את הסימנים הרגשיים של הסביבה שלנו, זוהי תכונה מולדת. ילדים מרגישים כאשר הוריהם במתח ובהצפה רגשית, גם אם הם לא בוכים וצועקים לידם. מה גם, שהשגרה עצמה הופרה לחלוטין.

תיווך המצב לילדים - האם זה הכרחי?

על אף שתיווך המצב הביטחוני לילדים עלול להיות מאתגר, חשוב לתווך לילדים את המצב. זאת, משתי סיבות מרכזיות:

1. כדי לחזק להם את בוחן המציאות  חישבו על ילד בן 4 שלא הולך לגן, שרואה שאבא יצא לפני כמה ימים ולא חזר, אמא המון בפלאפון ופחות עם סבלנות אליו. לילדים בגיל הרך יש נטייה לפתח מחשבות מאגיות, מתוך תפיסה אגוצנטרית: אולי אני עשיתי משהו רע ובגלל זה אבא הלך? אולי אמא כבר לא אוהבת אותי ובגלל זה היא לא רוצה להיות איתי? לעומת זאת, אם הם מבינים שהמקור למתח לא קשור אליהם, אלא חיצוני, זה באופן מסוים עשוי דווקא להרגיע. זאת, כיוון שהילד חווה הלימה, התאמה, בין מה שהוא מרגיש לבין המציאות, וזה מאוד חשוב לבריאותו הנפשית. כמו כן, תקשורת זו אף עשויה לחזק את האמון והבטחון של הילד בהוריו.

2. על מנת לשלוט, ככל הניתן, בתוכן ובאופן שבו ילדינו ייחשפו למתרחש. כלומר, בכדי לוודא כי המידע מתווך על ידי ההורים, ולא יגיע לילדים מאוחר יותר מהתקשורת או מחברים, בדרכים אשר אינן מותאמות לגילם. פתיחת השיח על ידי ההורים, מאפשרת לילד בסיס לחזור ולהעלות מולם מידע נוסף שיגיע אליו בהמשך.

לדבר על המצב – כיצד עושים זאת?

שאלות רבות עשויות לעלות, גם לאחר ההבנה כי הדבר הנכון הוא לדבר עם הילדים. כיצד מספרים לילדים למה הגדולים מתוחים ועצובים? להגיד או לא להגיד את המילים "מלחמה", "טילים"? איך להסביר את הכניסה למקלט?

לכל ילד ולכל הורה התשובה מעט שונה וייחודית, ותלויה במאפיינים של המצב עבור המשפחה. שכן, נסביר אחרת את המצב לילד ששני הוריו בבית ובאזור יחסית רגוע בארץ, אל מול ילד מאזור הדרום, או ילדה שאביה במילואים כבר שבוע והמשפחה עברה לבית של חברים או קרובי משפחה לזמן לא ידוע. כמובן, גם גיל הילד מהווה פקטור משמעותי בנוגע לאופן ולמידה בה נתווך את המצב. העקרונות המובאים בכתבה זו מתייחסים לגילאי 3-7

לצד השונות הרבה המאפיינת את המצב, אתייחס למספר עקרונות מנחים לתיווך המצב אשר משותפים למרבית המשפחות:

1. מידע כנה וקצר – לתת לילדים מידע שהוא אמת, אבל בקצרה. אפשר לומר למשל: "חמודה שלי, את רואה שכבר כמה ימים לא היה גן, ושאמא ואבא הרבה מסתכלים בפלאפון וקצת דואגים. זה בגלל שיש מלחמה. המלחמה היא במקום רחוק וכאן אנחנו מוגנים ובטוחים. אם צריך, אנחנו נכנסים לממ"ד/מקלט, שזה חדר עוד יותר בטוח ושומר, חדר עם "כוחות על". בנוסף, יש לנו צבא חזק, ששומר עלינו. כמוך, אנחנו גם כבר מחכים שזה יגמר ונוכל לחזור לגן ולעבודה". אם אתם זקוקים לכך, דאגו להכין לעצמכם את ה"סיפור" לילדים מראש על מנת להגיע לשיחה בביטחון. ניתן לבחור להכניס מושגים נוספים כגון: 'כיפת ברזל', 'טילים', בהתאם ליכולת וגיל הילד.

2. לנטוע תקווה, ולחזק את הבטחון במבוגרים השומרים על הילד – "אתה יכול לסמוך עלינו חמוד שלנו, מלחמות תמיד נגמרות, ובינתיים אנחנו כאן שומרים עליך ובטוחים". לא משנה בן כמה הילד ומה כמות הפרטים שתבחרו לשתף איתו, חשוב מאוד לחזור ולהזכיר לו שהצבא חזק והמבוגרים מטפלים במצב.

3. שמירה על שגרה אקטיבית – חשוב לשמור כמה שיותר על שגרה ועל פעילות אקטיבית של הילדים. גם עבורכם ההורים, היצמדות למסכים היא דרך לא-אדפטיבית להשיג שליטה במצב. לכן, ישנה חשיבות, ככל הניתן להישאר רגועים ליד הילדים, לבנות להם ולכם סדר יום שיהיה נעים ומאוורר. שגרה מיטיבה כוללת תפקידים אקטיביים שהילד יקבל, למשל להיות אחראי להגיד מה הדבר הבא שעושים ב"סדר היום", לבנות אותו בשיתוף עם הילד, כך שיכלול דברים שהוא אוהב, כמו ספורט, יצירה וכדומה. אם יורדים למקלט או לממ"ד, ניתן לתת לילד אחריות קטנה, בהתאם ליכולתו. ככלל, לנסות להגביר מצבים בהם ניתנת לילדים אלמנט הבחירה אשר מחזק את תחושת השליטה שלהם בסיטואציה (למשל, להציע לילד לבחור אחד מתוך שני תפקידים שהוא יהיה אחראי עליהם בשגרה או במקלט).

4. להשאיר מקום לשאלות – על מנת לתת מקום למחשבות או הבנות שונות של הילדים, כדאי להשאיר מקום לאחר התיווך הממוקד עבור הילדים, אשר מזמין אותם לשאול ולהתייעץ בכל דבר. על שאלות הילדים, במידה והן עולות, יש לענות באופן מותאם, מצומצם ונוסך תקווה וביטחון.

5. כל תגובה של הילד היא לגיטימית ומקובלת – אל תבטלו רגשות שליליים שהילדים מעלים (כעס, עצב), אלא להפך: זאת הזדמנות להראות להם שהרגשות שלהם מקובלים ומובנים. הרגיעו אותם בכך שהתגובה שלהם נורמלית לחלוטין, שכן במלחמה באמת הרבה ילדים ומבוגרים מרגישים כמותם. יש ילדים שלא ירצו לשמוע עוד ויחזרו לשחק, יש ילדים שישאלו הרבה שאלות. כך או כך, אנו כאן עבורם. כעת או בכל רגע אחר אשר יתאים להם.

*עבור ילדים קטנים יותר (מתחת לגיל 3), במידה ואנו רואים מצוקה או קושי מצד הילד, ניתן לתווך לו את המצב באופן ממוקד ומצומצם יותר: "בגלל שיש אזעקה ואנחנו נכנסים לחדר מוגן, אתה לא הולך לגן. אנחנו עכשיו ביחד בבית. אולי אתה מתגעגע לצאת לגינה/ לסבא וסבתא/ לגננת, אבל עוד מעט זה ייגמר ונחזור לגינה/ לפגוש את סבא וסבתא/ לגן", ואז להציע פעילות אקטיבית משמרת שגרה.

סיכום

ככל שאנו ההורים מווסתים ורגועים יותר, כך הילדים שלנו רגועים יותר. לצד זאת, ישנם רגעים לא מעטים בהם אנו מתקשים לתפקד, זה נורמלי לחלוטין ואף מתבקש וטבעי בזמן כזה. לכן, לפני שניגשים לדבר עם הילדים, ולתווך להם כל דבר, חשוב קודם כל לבדוק את המצב הנפשי שלנו, ההורים, ולדאוג לעצמנו. כאשר אנו חשים כי יש לנו את הסבלנות והיכולת להוות מיכל עבורם, יש לתווך ולהסביר לילדים, גם בגיל הרך, את המצב. זאת, באמצעות שימוש בעקרונות המתוארים מעלה – אמת מצומצמת ומותאמת; תקווה וחיזוק הביטחון; הפניה לשגרה אקטיבית; מתן מקום לשאילת שאלות; וקבלה של כל תגובה מצד הילד לכך.

בתפילה לימים שקטים יותר.

על הכותבת – יעל סטטמן

פסיכולוגית התפתחותית מומחית.

אנשי מקצוע בתחום

הדרכת הורים

עוד מאמרים שיעניינו אותך