חיפוש

ששש...שהילד לא ישמע! חשיפה לתכנים מיניים בלתי מותאמים

ששש...שהילד לא ישמע! חשיפה לתכנים מיניים בלתי מותאמים

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

אחד מתסריטי האימים העוברים בראשו של כל הורה שילדו משתמש במחשב ובטלויזיה הוא התסריט בו ברגע ללא השגחה תופסים סרטים פורנוגרפיים את מקומם של פלוטו ואלאדין.

תוכניות טלוויזיה, אינטרנט, כתבות בעיתון ואירועים בחיי היומיום עמוסים בתכנים ומסרים מיניים אליהם עשויים ילדים צעירים להיחשף. מאחר וילדים צעירים אינם מבינים כראוי את משמעותן של מרבית הפעולות המיניות, עשויה חשיפה לתכנים בלתי מותאמים להביא לפרשנות שגויה ומעוותת; פרשנות זו, בתורה, עשויה להביא לבושה וחשש ("אבל למה הוא מכאיב לה?") או לתפיסה בלתי מציאותית ומאיימת של האקט המיני. במידה והילד אכן נחשף לתוכן מיני בלתי מותאם, יש להסביר לו כי הדברים שראה אינם כך במציאות וכי מדובר בעיסוק של מבוגרים.

סכנת החשיפה לעירום ולתכנים מיניים בלתי הולמים קיימת בעיקר באמצעי התקשורת אש שליטתנו בהם כהורים מוגבלת. יחד עם זאת, מקור נוסף לחשיפה מסוג זה הוא סביבתו הביתית של הילד: החל ממקלחות עם אחים והורים ועד למצב בו הילד תופס את הוריו "על חם".

שמאי כרכום, פסיכולוג חינוכי מומחה ודוקטורנט באוניברסיטת חיפה עונה על מספר שאלות הנוגעות להתמודדות עם חשיפה לתכנים מיניים בלתי מותאמים, וממליץ כיצד להתייחס לעירום ומיניות בבית.

ילדים בגילאי הגן והיסודי הם סקרנים במיוחד; איך אפשר למנוע מהם להגיע, בטעות או בכוונה, למצבים של חשיפה לתכנים מיניים ש"גדולים עליהם" בכמה וכמה מידות?

חשיפה לתכנים מיניים בלתי מותאמים מביאה בד"כ לפרשנות שגויה ומאיימת, ואצל חלק מהילדים גם למצוקה משמעותית, מאחר ולילד אין כלים לעבד את מה שראה. ישנן כמה דרכים פשוטות מאוד למניעת החשיפה לתכנים אלו:

הפרדת קלטות ו- DVD של מבוגרים/ילדים ושמירת קלטות המבוגרים בחדר או מדף נפרד, מחוץ להישג ידו של הילד.
חסימת אתרי סקס באינטרנט, או התקנת "חבילת אינטרנט כשרה" המגבילה את הגלישה באתרים מסוימים.
הפרדת שם המשתמש של הילד וההורה, כך שלילד המשחק במחשב תהיה גישה רק לאתרים שההורה עצמו התקין עבורו.

אנחנו מדברים על מיניות של ילדים, אבל בעצם ילדים לא חיים בואקום אלא נחשפים גם לאינטימיות ואינטימיות בין ההורים. מה קורה אם הילד נחשף, בטעות, למגע מיני בין ההורים?

תלוי בגיל של הילד. הנטייה שלנו, כבני אדם, היא לנסות למצוא הסבר לכל מה שאנחנו לא מבינים, ואת ההסברים האלו אנחנו יוצרים מתוך השכלתנו והשלב ההתפתחותי בו אנחנו נמצאים. בגיל שנתיים, למשל, ילדים יכולים להסביר לעצמם ש"אמא אכלה הרבה והשמינה ועכשיו יש לה תינוק בבטן", ובגיל מאוחר יותר יהיו הסברים שונים מאוד. ילדים שנחשפים ליחסי מין בין ההורים מנסים להסביר לעצמם מה ראו ופעמים רבות יסיקו שראו את "אבא מכאיב לאמא" וכד'. לכן, כדאי לשאול את הילד מה הוא חושב שראה ולהציע הסבר חלופי שמתבסס על ההסבר השגוי של הילד. למשל, להסביר ש"זה אולי נשמע כאילו הכאבתי לאמא, אבל זה בעצם משחק שלנו, של מבוגרים".

חשיפה חד פעמית ליחסי מין בין ההורים יכולה להיות חוויה טראומטית שתפגע במיניות של הילד בעתיד?

ודאי שעדיף שהילד לא ייחשף למין בין ההורים, אבל החשיפה לכשעצמה אינה טראומטית כל כך, כל עוד התגובה ההורית מותאמת. התגובה של ההורה צריכה לכלול, בעצם, הסבר למה שהילד ראה והשמת גבול- זה של מבוגרים ולכן אתה לא יכול להיות איתנו כשאנחנו עושים את זה.

אפרופו חשיפה למיניות, מה עם חשיפה לעירום בבית?

כל בית ותרבותו הוא, וכל הורה מציב את הגבולות במקום אחר, על פי הרגשתו. יחד עם זאת, חשוב שלא ליצור מסר מבלבל: בתרבות שלנו עירום נחשב למעורר מינית (בניגוד לשבטים אפריקאים, למשל, בהם הולכים עירומים כל הזמן והעירום אינו מקושר למין) ולכן כדאי שלא ליצור פער בין העולם החיצוני (גן, בית של חברים) לבין מה שקורה בבית.

מתי צריך להפסיק לאפשר לילד ללכת עירום או לחשוף אותו לעירום של ההורים/אחים?

בעיני, בגילאי 4-5 כבר אמורים להצניע את העירום. אפשר, כמובן, לעזור לילד במקלחת, אבל ילדים בגיל זה כבר אמורים להיות עצמאיים למדי, בעיקר בגלל תחושת הנפרדות והיכולת. בהתאם, כדי ליצור מסר אחיד, גם ההורה לא אמור להסתובב בעירום. באופן כללי, כל סייג או גבול שאנחנו מציבים בהקשר המיני אמור להתבסס על נורמה חברתית או משפחתית ולא על בושה: אנחנו הולכים עירומים/ נוגעים בעצמנו בפרטיות לא כי "זה לא יפה" אלא כי "ככה מתנהגים אצלנו".

פעמים רבות הורים אינם מודעים לכך שילדם נחשף לתוכן מיני בלתי מותאם. איך מזהים מצב כזה, ומה כדאי לעשות?

חשיפה למיניות בלתי מותאמת עשויה לנוע בין חשיפה לתוכן מיני באינטרנט או בטלויזיה לבין הטרדה או פגיעה מינית של ממש. קיימים מספר היבטים התנהגותיים שכדאי לשים לב אליהם:

הבעת עניין מוגזם וחוזר בנושאים או פעילויות מיניות (חשיפה עצמית חוזרת למרות איסור מפורש,למשל), הפגנת ידע מיני שאינו תואם את גילו של הילד, הבעת עניין מוגבר במיניות שמלווה ברגרסיה התנהגותית בתחומים נוספים (למשל, תלותיות או הרטבה למרות שהילד נגמל כבר). בנוסף, אפשר לראות שאלמנטים מיניים מתחילים להופיע בציור או במשחק של הילד. לדוגמא, תיאור מפורט מדי של איברי המין בציור, אמירות כ"הבובה הזאת מוחצת ומכאיבה לבובה השניה" וכן הלאה. במקרים האלו, חשוב שלא ללחוץ על הילד להסביר את התנהגותו, אלא לפנות לייעוץ מקצועי.

סימנים התנהגותיים נוספים כרתיעה פתאומית ממגע, שפשוף או תלונות על כאבים באיברי המין והתכנסות עצמית עשויים להצביע אף על פגיעה מינית. גם במקרים אלו, מומלץ שלא ללחוץ על הילד לספר מה קרה, כאשר הוא אינו משתף באופן ספונטני: תוקפים מיניים נוטים לאיים על הילד שיפגעו בו אם יגלה, כך שהפעלת לחץ עשויה להגביר את החרדה, ועדיף לפנות לייעוץ מקצועי.

אנשי מקצוע בתחום

ייעוץ להורים

עוד מאמרים שיעניינו אותך