חיפוש

פאסיב אגרסיב: דמיון או מציאות?

פאסיב אגרסיב: דמיון או מציאות?

פורסם על ידי צוות בטיפולנט


אריה, איש הייטק ותיק ומנוסה, הופתע להגיע באחד הבקרים למקום עבודתו ולגלות כי לתפקיד ראש הצוות מונה בחור צעיר ממנו בשנים רבות, אשר עובד בחברה פחות משנה. הפתעתו ואכזבתו גדלו עוד יותר כאשר הבין כי ראש הצוות החדש החליט על שינויים במתכונת העבודה והעביר לטיפולו עבודות תכנות פשוטות בלבד. אריה פנה לראש המחלקה והביע את מחאתו על כך ש"עובד עם חלב על השפתיים" ינהל אותו, אך ראש הצוות הבהיר לו שזוהי החלטת החברה- ואין על כך דיון. אריה שקל להתפטר אך עקב שיקולים כלכליים נשאר במקום עבודתו, כאשר קצב עבודתו הולך ופוחת בצורה משמעותית- הוא מגיע לעבודה בשעה מאוחרת, גולש ארוכות באינטרנט ומשתהה בשיחות ממושכות עם עמיתים.

עינת, נשואה ואם לשניים, מכירה עצמה כאישה דייקנית, חרוצה ויסודית. המקום היחיד אליו היא נדהמת לגלות שהיא מאחרת שוב ושוב, הוא הארוחות המשפחתיות אצל הוריו של בעלה. לא משנה עד כמה היא משתדלת, תמיד יש משהו ברגע האחרון: מסמך חשוב לעבור עליו בעבודה, כתם על החולצה של אחד הילדים, פקק תנועה לא צפוי....


האם תפוקת העבודה הנמוכה של אריה והאיחורים של עינת הם מקריים? או שהם מבטאים באופן עקיף את חוסר שביעות הרצון שלהם? בשאלה זו עסוק בוודאי כל מי שנתקל בדפוס של פאסיב-אגרסיב. מונח זה נטבע במלחה"ע השניה בהתייחס לחיילים אשר לא ערקו או סירבו להשתתף בקרבות- אך השתתפותם היתה חלקית ומתחמקת. בהמשך, אומץ המונח על ידי תיאורטיקנים מתחום הפסיכולוגיה וכיום הוא מתייחס לדפוס בו כעס, התנגדות או רצון אינם מובעים באופן ישיר אלא בעקיפין- באמצעות השהייה, עיכוב, איחורים, ביצוע איטי או לקוי, הפגנת קרירות וכן הלאה. דפוס של פאסיב אגרסיב עשוי להופיע במערכות יחסים ספיציפיות או סביב תחומים מסויימים, אך מופיע לעיתים כאפיון אישיותו המלווה את האדם בתחומים חיים שונים. בהופעתו הקיצונית ביותר, הופך דפוס הפאסיב-אגרסיב ל'הפרעת אישיות פאסיבית אגריסיבית (או מתנגדת)'- דפוס אישיותי מקיף המאופיין לא רק בהתנהגות פאסיבית-אגרסיבית אלא גם באי שקט, עצבנות, פסימיות ותחושת חוסר שביעות רצון כללית. כיום קיומה של הפרעת אישיות פאסיבית אגרסיבית שנוי במחלוקת, והיא אינה מופיעה ב-DSM, המדריך הפסיכיאטרי הרשמי להפרעות נפשיות.

למה? ככה: שורשי דפוס הפאסיב אגרסיב

מדוע מתפתח דפוס של פאסיב אגרסיב? מחקרים מצביעים הן על כיוון גנטי והן על כיוון פסיכו-סוציאלי.

בתחום הגנטי, מחקרים שבדקו את דפוס הפאסיביות אגרסיביות בקרב תאומים זהים ולא זהים מצאו שבקרב תאומים זהים היתה ההתאמה בתכונת הפאסיביות אגרסיביות גבוהה יותר, גם כאשר אלו גדלו בסביבות נפרדות. עם זאת, עיקר הדגש במחקרים הוא על ההשפעות הסביבתיות הגורמות להתפתחות דפוס זה. הורות בעייתית המאופיינת בהזנחה, התעללות או השלטת משמעת וענישה נוקשה נמצאה כקשורה בהתפתחות דפוס של פאסיב אגרסיב. סגנון הורות זה אינו מאפשר לילד לבטא כעס, צרכים או התנגדות מאחר ואלו זוכים לתגובות קשות ומענישות או, במקרה של הזנחה, להתעלמות וחוסר מענה אשר הופכים את הביטוי הישיר לבלתי רלוונטי ("אם גם ככה אף אחד לא מתייחס ברצינות- מה הטעם לבקש או לכעוס?"). העובדה שביטוי ישיר של רגשות וצרכים אינו אפשרי אינו מנטרל את קיומם אלא מביא לביטוי עקיף שלהם, המתבטא בדפוס פאסיבי אגרסיבי.

למרות ממצאים אלו, חשוב להדגיש כי דפוס של פאסיב אגרסיבי אינו בהכרח תולדה של הורות מתעללת ונוקשה. לעיתים, דווקא ילדים בעלי יכולת הבחנה דקה מזהים אצל הוריהם ביטויים עדינים של חוסר שביעות רצון מצרכיהם ורגשותיהם ולכן ממתנים את ביטויים. כך, לדוגמא, ילד בעל רגישות גבוהה לניואנסים עשוי לזהות כי אמו האוהבת והמגוננת מתקשה לראות אותו כועס עליה ("...ועוד אחרי כל מה שעשיתי בשבילך!") ולכן, באופן בלתי מודע, להפנים ולדכא את ביטויי הכעס. כמו כן, גם קשרים משמעותיים בחייו הבוגרים של אדם יכולים ללמד אותו שעדיף "לשמור בבטן" צרכים ורגשות, ועם הזמן מתבסס דפוס בו הניסיון לא לבטא תחושות ורצונות מביא לביטויים באופן עקיף. חשוב אף להדגיש כי דפוס פאסיבי אגרסיבי מופיע אצל חלק מהאנשים רק בסיטואציות ובקשרים ספיציפיים, כאשר אחד התחומים השכיחים בהם מופיע דפוס זה הוא הזוגיות.

נעים מאוד, אנחנו הזוג הפאסיבי אגרסיבי

מי שמעולם לא פגש אדם פאסיבי-אגרסיבי עשוי לתהות מדוע הוא נתפס כבעייתי כל כך ובכלל- האם אינו עדיף על ביטוי ישיר של תוקפנות? אך מי שחי עם בן זוג פאסיבי אגרסיבי יוכל להעיד עד כמה דפוס זה עשוי להיות מתסכל. הסיבה המרכזית לכך היא שפעמים רבות בן הזוג פשוט ימחה בתוקף נגד ייחוס משמעות להתנהגותו: "אבל היו פקקים!", "זה מקרה, ממש לא התכוונתי...", "כועסת? למה אני נראית לך כועסת? אמרתי משהו?" הן תגובות שכיחות אשר אינן מאפשרות מקום לדיון ישיר בבעיה. כך, נוצר מצב בו אחד מבני הזוג חווה תוקפנות והתקפה על נושאים החשובים לו (כן, גם אותה נורה שבן הזוג לא החליף במשך חודשים והבגדים המרושלים איתם הוא מגיע לכל פגישה עם ההורים שלך)- אך אין שום אפשרות לדון בתוקפנות זו באופן גלוי, ולכן גם אין אפשרות להגיע להבנה. בחלק גדול מהמקרים בן הזוג של הפרטנר הפאסיבי-אגרסיבי לא יזהה כי מדובר בדפוס תוקפני אלא ישייך את ההתנהלות לגורמים כעצלנות, חוסר אכפתיות או "דווקאיות", אשר יהוו גורם לעלבון ותסכול בפני עצמם.

אבל האם בדפוס הפאסיבי אגרסיבי אשם רק בן הזוג שאינו מבטא ישירות את צרכיו ורגשותיו? כדברי האימרה הידועה, צריך שניים לטנגו. על אף שחלק מהאנשים מביאים עמם לזוגיות את הנטייה לשימוש בדפוס פאסיבי אגריסיבי, בחלק גדול מהמקרים הדינמיקה הזוגית היא שמשמרת או "מזמינה" את השימוש בדפוס זה. קחו לדוגמא זוגיות בה האישה מרגישה כי כל תלונה או בקשה שלה מביאה בסופו של דבר למריבה. עם הזמן אותה אישה תלמד לוותר מראש ולא לבטא את רגשותיה, אך אלו יתבטאו בדפוס של פאסיב אגרסיב. כלומר, המערכת הזוגית משמרת ומקבעת את השימוש בדפוס של פאסיב אגרסיב על ידי אחד מבני הזוג או שניהם.

כעת, השאלה המתבקשת היא כיצד מתמודדים עם דפוס פאסיבי אגרסיבי כאשר הוא מופיע אצל בן משפחה או בן זוג. לא קל להתמודד עם דפוס מסוג זה מאחר ופעמים רבות נסיונות לדון בו יביאו להכחשה והתנגדות- "אני? על מה אתה מדבר בכלל? זה רק נדמה לך...". לכן, למרבה הצער אין פתרונות קסם. דרך התמודדות אחת היא לנסות ולאפשר דיאלוג פתוח עד כמה שאפשר סביב רצונות ורגשות, ולהזמין את בן הזוג ישירות לומר מה מציק לו ומה הוא היה רוצה שיהיה אחרת. שיטה זו לא תועיל כאשר מדובר בדפוס אישי או זוגי עמוק ומורש, ובמקרים אלו מומלץ לפנות לאיש מקצוע, אשר יוכל לסייע ב"פתיחת הקלפים" באופן גלוי, ובמתן כלים להתמודדות עם קונפליקטים זוגיים כך שאלו יחוו כפחות מאיימים ויותר ניתנים להתמודדות.

ביבליוגרפיה

The construct validity of passive-aggressive personality disorder, By Hopwood, Christopher J.; Morey, Leslie C.; Markowitz, John C.; Pinto, Anthony; Skodol, Andrew E.; Gunderson, John G.; Zanarini, Mary C.; Shea, M. Tracie; Yen, Shirley; McGlashan, Thomas H.; Ansell, Emily B.; Grilo, Carlos M.; Sanislow, Charles A. Psychiatry: Interpersonal and Biological Processes, Vol 72(3), Fal 2009, 256-267.

 The surprising history of passive-aggressive personality disorder. By Lane, Christopher. Theory & Psychology, Vol 19(1), Feb 2009, 55-70.



אנשי מקצוע בתחום

פסיכותרפיה

עוד מאמרים שיעניינו אותך