חיפוש

נולדו ביישניים: מבט מדעי על הגורמים לביישנות בילדות

נולדו ביישניים: מבט מדעי על הגורמים לביישנות בילדות

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

"איך לגרום לילד להיות פחות ביישן" ו"איך לגרום לילד להיות חברותי" הן סוגיות אשר מעסיקות הורים רבים לילדים בגיל הרך. מחקרים עכשוויים מצביעים על קיומם של גורמים ביולוגיים מולדים המגבירים את הסיכוי לנטייה לבשיינות, ואנו מביאים את תרגום מאמרה של Kirsten Weir, אשר סקרה את הנתונים המחקריים העדכניים הנוגעים לנטיית ביישנות בילדות.

חלק מהילדים יהנו לעמוד בפני הכיתה ולהראות את צב המחמד שלהם או את המזכרות מהחופשה המשפחתית. עבור אחרים, מטלות המערבות דיבור מול הכיתה, ימי הולדת ואפילו משחקים משותפים בגן השעשועים הם אתגר מורכב.

החדשות הטובות הן שמרבית הילדים המתמודדים עם ביישנות יגדלו להיות בוגרים המסוגלים לדבר מול קהל ולקחת חלק בפעילויות חברתיות ללא קושי משמעותי. עם זאת, חלקם יחוו קשיים ויהיו בסיכון מוגבר להתפתחות חרדה חברתית.

כאשר אנו מדברים על ביישנות, עלינו להבחין בינה לבין תכונת אופי אינטרוברטית. ילדים אינטרוברטיים הם ילדים אשר אוהבים להיות לבד חלק מהזמן ולעיתים נהנים מפעילויות עצמיות יותר מאשר ממפגש חברתי. לעומת זאת, ילדים ביישנים, או במילים מקצועיות ילדים מעוכבים חברתית, משתוקקים לאינטראקציות חברתיות אך חווים אותן כמלחיצות.

על אף שהורים מתחילים להתלונן על ביישנות של ילדיהם בגיל הרך, מחקרים מצביעים על כך שסממני ביישנות ראשונים מופיעים כבר לפני גיל שנה. במחקר אשר בחן את שורשי הביישנות נמצא כי כבר בגיל ארבעה חודשים, חלק מהתינוקות הגיבו באופן חזק לגירויים חדשים והפגינו מצוקה, בכי או אי נוחות לנוכח צעצוע או צליל חדשים, בעוד שתינוקות אחרים הביטו בהם בסקרנות. עם הזמן, רגישות זו לגירויים חדשים מתועלת לרגישות לגירויים חברתיים חדשים, אשר מתבטאת בקושי באינטראקציות חברתיות המתויג כביישנות.

מחקרים נוספים הדגישו את משמעותה של הרגישות הינקותית לגירויים חדשים. באחד המחקרים נמצא כי תינוקות אשר הגיבו ברגישות מוגברת לגירויים חדשים הפכו עם הזמן למתבגרים אשר האמיגדלה שלהם הגיבה באופן עוצמתי יותר לגירויים מאיימים. עם זאת, לא ברור האם פעילות יתר זו היתה הסיבה או התוצאה של המזג הביישני. מחקר נוסף אשר בחן את השפעות הרגישות המוגברת לגירויים בינקות בחן מי מהתינוקות בעלי רגישות היתר יפתח חרדה בגיל ההתבגרות. הממצאים הצביעו על כך שתינוקות אשר נטו גם לתשומת לב מוגברת לגירויים מאיימים (למשל, תמונה של פנים כועסות) נטו יותר להתנהגות מעוכבת חברתית ביחס לתינוקות שלא הפגינו רגישות מוגברת זו.

על אף שהתנהגויות אלו של ביישנות עשויות להעיר על הילד ולהדאיג את הוריו, חשוב להדגיש כי מבחינה אבולוציונית אין בהן כל רע: זהירות והססנות עשויות להגן על האדם באינטראקציות שונות, ומחקרים מצביעים על כך שהעמדה הביישנית והחיוך המהוסס אשר נלווה לה פעמים רבות נוטות להיתפס באור חיובי על ידי אחרים. כמובן, מחירה של ביישנות זו היא שילדים עם נטיית ביישנות משחקים עם ילדים אחרים פחות מילדים שאינם ביישניים ובכך מחמיצים הזדמנות התפתחותית חשובה. ילדים המתמודדים עם ביישנות אף חשופים יותר לחוויות בין אישיות שליליות מאחר ולא פעם ביישנותם גורמת להם להיות לא מובנים. כך, למשל, הם נתפסים לעיתים כלא חברותיים בעוד שבפועל הם פשוט מתביישים לקחת חלק באינטראקציה. כמו כן, הם פגיעים יותר לדחייה ומהווים לא פעם מטרה קלה להטרדות והצקות.
עם זאת, הבעיה המרכזית של ילדים עם נטיית ביישנות היא דווקא חרדה. בין 30-40% מהילדים המתמודדים עם ביישנות חמורה מפתחים חרדה חברתית המציבה אותם בסיכון מוגבר גם לבעיות נוספות כמצוקה רגשית, שימוש בסמים ואלכוהול ועוד.

ממצא מעניין נוסף אשר נחשף לאחרונה נוגע לקשר בין ביישנות בילדות לבין יכולות קוגניטיביות מסוימות. במחקר, נמצא כי ילדים עם נטיית ביישנות תפקדו פחות טוב במבחנים המבוססים על זיכרון עבודה, שפה והיבטים קוגניטיביים אחרים. ממצאים אלו העלו תהיה האם ההבדלים הקוגניטיביים הם שהבחינו בין ילדים עם או ללא ביישנות או להיפך- האם ביישנות משפיעה על ביצועיהם הקוגניטיביים של ילדים. נכון לעכשיו, הממצאים המחקריים מצביעים על כך ששני הכיוונים אפשריים: במחקר אחד נמצא כי תינוקות בני חמישה חודשים בעלי יכולות קוגניטיביות טובות יותר היו מפוחדים יותר בגיל עשרה חודשים- ממצא המצביע על כך שהבדלים קוגניטיביים עשויים להשפיע על עיצוב האישיות. עם זאת, במחקר אחר נמצא כי ילדים בני שלוש אשר היו ביישניים מאוד לא תפקוד טוב יותר במטלות זיכרון בגיל ארבע ביחס לילדים ללא נטיית ביישנות. לצד זאת, פסיכולוגים הציעו כי ביישנות אכן יכולה להשפיע על התפקוד הקוגניטיבי. כך, למשל, הוצע כי מאחר ויכולת זיכרון העבודה שלנו מוגבלת, ילדים ביישניים אשר נוטים להיות מוטרדים יותר נוטים לתפקד באופן פחות טוב במטלות הנשענות על יכולות הזיכרון מאחר ותשומת הלב שלהם מפוצלת ומגבילה את יכולתם להשתמש בו.

לסיכום, ניתן לומר כי מחקרים מתחומי הביולוגיה והנוירולוגיה מספקים לנו כיום עדות לכך ששורשיה של הביישנות הם ביולוגיים. עם זאת, להשפעות הסביבתיות יש השפעה רבה על חומרת ביישנותו של הילד. הורים לילדים עם נטיית ביישנות צריכים לאזן בין חשיפת הילד לגירויים והימנעות מהגנת יתר, לבין סיוע בסיטואציות הנחוות על ידי הילד הביישן כקשות ומאיימות. המחקר מצביע על כך שחשיפה לאינטראקציות חברתיות קריטית במיוחד עבור ילדים עם נטיית ביישנות. כך, למשל, נמצא כי ילדים עם נטיית ביישנות אשר טופלו במעון יום מגיל מוקדם נוטים להיות פחות חרדים ביחס לילדים עם נטייתם ביישנות אשר נשארו עם אמם או עם מטפלת ביתית עד גיל מאוחר יחסית.

ביבליוגרפיה


Weir, Kirsten. Born bashful. Monitor on Psychology. November 2014, P. 50-54

אנשי מקצוע בתחום

טיפול נפשי

עוד מאמרים שיעניינו אותך