תפריט נגישות
חיפוש

מזוג לזוג הורים: מה קורה במעבר להורות?

מזוג לזוג הורים: מה קורה במעבר להורות?

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

מיקי ומלי (שמות בדויים) פנו לייעוץ בתקופה סוערת בחייהם, על רקע משבר אמון ביניהם שעמד להסתיים בגירושין. כתשעה חדשים קודם לכן נולד בכורם שי, וימים אחדים לפני כן, בעודם מצפים ללידה, פוטר מיקי מעבודתו לאחר חמש שנות עבודה מוערכת בחברה ונותר מובטל למעלה מחודשיים. מלי עצמה, שעבדה לסירוגין בעבודות מזדמנות, התמסרה לגידול התינוק, ולא תכננה לצאת לעבוד עד כניסתו לגן בסביבות גיל שנתיים.

מסיפורם של מיקי ומלי עלה כי מיקי התאהב במלי בעודו רווק, כשעדיין לא חשב על חתונה. לאחר כחודשיים הם עברו לגור בחדר נעוריו, במחיצת הוריו. מתוך כוונה לצמצם הוצאות, הם המשיכו להתגורר במקום עד סמוך ללידה, אף שמלי לא חשה שיש לה הפרטיות הנדרשת. תקופת החברות הייתה תוססת, הם הרבו לבלות, לצאת עם חבריהם, ואף את כל הסידורים, הקניות וההתייעצויות הרפואיות עשו יחד. אף שמיקי פחד מאוד ממחויבות, הם החליטו להינשא וכאשר התברר להם שמלי הרתה, הקדימו את החתונה ולאחר כשלושה חודשי נישואין נולד בנם בכורם.

הקושי במעבר מזוגיות להורות

אצל מיקי ומלי, כמו זוגות רבים בימינו, התקיימו בחפיפה בו זמנית כמה שלבים המאפיינים את החיים הזוגיים. במסלול חייהם המשותפים התערבבו זה בזה ההסתגלות לזוגיות בוגרת, שטקס הנישואין מהווה את סמלו המובהק, והעצמאות הכלכלית (היכולת להתפרנס לבד ומגורים נפרדים) עם הכניסה הבהולה והבלתי מתוכננת להורות. מיקי, כמי שראה עצמו מלכתחילה כאחראי לפרנסה, ספג פגיעה אישית קשה בשל הפיטורין שחפפו את הפיכתו לאב. מלי, שהתהליכים הטבעיים של ההיריון והלידה קירבו אותה לתינוק ולהתמסרות טוטאלית אליו, הדחיקה רגשי אשמה על כך שאינה לוקחת חלק בפרנסה.

הצורך בתקופת הסתגלות לכל שלב במחזור חיי המשפחה


ככלל, נהוג להתייחס למשפחות בריאות על פי הימצאותן על הרצף ההתפתחותי במחזור החיים, שראשיתו בגיבוש תא זוגי, דרך לידת ילד ראשון, ילד שני, יציאת הילדים למוסדות חינוך, התבגרות הצאצאים, עזיבתם ("הקן המתרוקן") והתמקדות מחודשת בפרטנר.

בכל מעבר בין שלב לשלב לכל פרט דרושה תקופת הסתגלות רגשית של כשנה על מנת להפנים את השינויים המודעים והלא מודעים הרבים הכרוכים בכך. לפני כל שינוי מכריע בחיים אנו נאלצים לחבר בין משאבים פנימיים וחיצוניים. המשאבים הפנימיים של הפרט, כלומר דפוס התגובות הרגשיות למצב אשר פותח על סמך חוויות וניסיון חיים קודמים, נוטים להישמר בתבניות מוקדמות, מוכרות מהעבר. במילים אחרות, הם נוטים להיות קבועים ופחות מותאמים לדרישות המציאות שהשתנתה. אולם, בהדרגה ובאיטיות ניתן לשנותם. לעומת זאת, נדרש פרק זמן קצר יותר, וקל יותר לשנות את המשאבים החיצוניים, שביניהם קבלת עזרה מהסביבה, רכישת מיומנויות תקשורת זוגית יעילה ועוד.

מחקרים קליניים (המפורסם והמקיף ביניהם של Cowan@Cowan, 1992)* הוכיחו שהולדת הילד הראשון הינה המעבר הקשה ביותר בחיי זוג, ולמעשה, בחיי כל אישה וגבר, בשל העובדה שמדובר בשינוי בלתי הפיך. כמו כן נמצא, שליווי מקצועי באמצעות שיחות בגישה משפחתית יכול להקל ולמנוע הסלמה במשברים על רקע הולדה.

הכרת השינויים במעבר מיחיד להורה


הכרת השינויים המתרחשים במעבר מיחיד להורה דורשת זמן ומרחב להתבוננות מודעת ומכווננת במצב שהשתנה. הכרה זו מאפשרת לכל פרט להקדים ולהשגיח על התגובות הטבעיות לַשינוי, ובהמשך - לבדוק דרכים חדשות להתמודדות עם האתגר שמציב השינוי שחל בחיים.

אצל מיקי ומלי המשבר היה עוצמתי בשל הפרת שגרת חייהם שכה נעמה במיוחד למיקי (שהוסיף לחייו את מלי בעודו תופס עצמו עדיין כנער). בהפרש של חודשים ספורים הוא נאלץ להתגבר על פחדיו ממחויבות לבת זוג ולצאצא שנולד. הלחץ הנפשי שבו היה שרוי לא ישוער. בדיעבד, הוא נתן לכך ביטוי בשיחות, אשר גרמו לו להרהר שאולי בשל לחץ זה בסופו של דבר הוא פוטר לאחר חמש שנים שבהן היה עובד מוערך. כתגובת שרשרת, האבטלה הגבירה את המשבר הנפשי, שפגע לבסוף גם בקשר הזוגי.

ההכנה לכניסה להורות מתחילה כבר בשלב ההריון וכבר אז היא מלווה בטלטלה נפשית ופיזית: מצד אחד, הציפייה המאתגרת להגיע לרגע המפגש עם התינוק, לאחוז בו ולחבק אותו, ומצד שני, החששות להתפתחותו של העובר. חששות אשר הבדיקות התכופות רק מגבירות אותן מאחר שלקראת כל בדיקה בני הזוג אחוזי התרגשות כמו לפני מבחן שמעורר לחץ ודחק נפשי. מלבד הדאגה לעובר, קיימת גם הדאגה של האישה מפני הלידה הצפויה, מהצירים ומעל לכל מפני השינויים שחלים בגופה כבר מתחילת ההתעברות ולאורך כל חודשי ההיריון. הגבר המלווה את אשתו ההרה, שמבחינה פיזיולוגית הינו סביל בתהליך, מודאג מכך שאשתו שוקעת יותר ויותר בהתעסקות בילוד בעוד הוא עצמו זוכה לפחות ופחות קרבה אליה.

לא מעט מריבות עלולות לפרוץ כאשר אין מודעות לפער הרב בין התגובות הנפשיות של האישה לאלו של הגבר המצפה ללידת צאצא. לא מעט גברים מתלוננים בקול שאינם זוכים עוד לתשומת לב כבעבר. האישה, מצדה, נדרשת להתמסרות גוברת והולכת לקראת הלידה, כאשר השיא הוא לאחריה, כאשר עליה להיות צמודה אל התינוק הזקוק למלוא האחזקה, ההחזקה וההכלה על מנת להתפתח באופן מיטבי.

צרכים שונים ומשתנים צפויים להתחבר


במהלך השיחות עמם הצליחו מיקי ומלי למצוא את שביל הזהב של צרכיהם השונים והפנימו את גודל השינויים שהפכו אותם למשפחה ואת משמעותם. האמון ההדדי שוקם, ההורות הפכה שיתופית, ושי הקטן נכנס לפעוטון שנבחר בקפידה. בעקבות כך מלי נקלטה בעבודה, מה שאפשר להם להתחייב לרכישת דירה עם משכנתה.

הגישור בין הצרכים המשתנים, השונים כל כך אצל כל אחד ואחד (אצל הילד, האישה והגבר), הוא המפתח להסתגלות מיטבית להורות. בכוחו של ליווי נפשי בתהליך ההיריון להקל ובעיקר למנוע סיכון של אובדן זוגיות בשל ההורות המתהווה. המעבר להורות - לידת המשפחה - משמש אז כמנוף לצמיחה, לגדילה ולסיפוק.

Mahwah ,NJ:Erlbaum  * Cowan C. & Cowan P. (2000) 'When partners becomeparents:The big life change

על המטפלת - שוש כרמל

שוש כרמל הינה פסיכותרפיסטית המתמחה בלווי בתהליכי פריון ומעבר להורות,

ליצירת קשר - חייגו 054-5221147 או שלחו מייל ל

shosh@shoshcarmel.com

תחומי מומחיות:
זוגיות ,ייעוץ זוגי

אנשי מקצוע בתחום

זוגיות

עוד מאמרים שיעניינו אותך