חיפוש

מדוע אנחנו בוכים? המחקר משיב

מדוע אנחנו בוכים? המחקר משיב

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

מדוע חלק מהאנשים מתרגשים עד כדי דמעות מפרסומות מסחריות בעוד שאחרים לא מזילים דמעה אפילו בהלוויות של יקיריהם? האם לצורך שלנו ב"איזה בכי הגון" יש משמעות פיסיולוגית או פסיכולוגית? וכיצד התנהגויות של בכי שונות בין המינים ובין תרבויות שונות? מחקר חדש מציע תשובות לשאלות אלו ומסייע בהבנת התופעה של בכי מפרספקטיבה חברתית, פסיכולוגית ונוירולוגית.

מגדר, תרבות ודמעות

מספר גורמים משפיעים על הסבירות בה האדם עשוי לבכות. השפעת המגדר על הנטייה לבכי, למשל, נחקרה במשך עשרות שנים כאשר כל המחקרים מצביעים על מסקנה חד משמעית: נשים בוכות יותר מגברים. במחקר שנערך בשנות ה-80' נמצא כי נשים בוכות 5.3 פעמים בחודש בממוצע, בעוד שגברים בוכים 1.3 פעמים בחודש בלבד, ונתון זה זכה לתמיכה במחקרים נוספים שנערכו מאז.

מבחינה ביולוגית, עשויה להיות סיבה לכך שנשים בוכות יותר: טסטוסטרון הוא הורמון המעכב בכי בעוד שפרולקטין (אשר נמצא ברמות גבוהות יותר אצל נשים) נמצא כמקדם בכי. עם זאת, הרצון לבכי אינו תופעה ביולוגית בלבד. במחקר שנערך ב-35 ארצות נמצא כי מדינות המאופיינות בתרבות המעודדת את חופש הביטוי והמשאבים החברתיים (ארה"ב וצ'ילה למשל) הפער בין התנהגויות בכי של נשים לגברים היה משמעותי הרבה יותר מהפער בין בכי של נשים וגברים בתרבויות אשר היו פחות מזמינות לביטויים רגשיים (גאנה, ניגריה, נפאל).

בנוסף, נמצא כי בכי משקף את סגנון ההתקשרות: אנשים בעלי סגנון התקשרות בטוח מביעים רגשות ובוכים באופן נינוח יותר באופן נורמלי ובריא יותר, בעוד שאנשים בעלי סגנון התקשרות לא בטוח נוטים לבכי פחות מותאם (בכי המתעורר בקלות רבה וקושי משמעותי להירגע ולשלוט בבכי, למשל). בדומה, נמצא כי אנשים אשר נוטים להימנע מקשרים אינטימיים עם אנשים אחרים נוטים לבכות פחות ולהשתדל הרבה יותר לעצור את דמעותיהם, בעוד שאנשים הנוטים לסגנון התקשרות תלותי ונצמד נוטים לבכות יותר מאנשים בעלי סגנון התקשרות בטוח. בכל מקרה, נשים בוכות יותר מגברים- מעבר לכל אחד מסגנונות ההתקשרות השונים.

האם בכי טוב עבורך?

בכי הוא כלי תקשורתי חשוב ומשמעותי עבור תינוקות אשר מפגינים דרכו את הצורך שלהם בתמיכה. על פי המחקר, בכי יכול לשמש אותנו באופן יעיל ודומה בבגרות. בכי מסייע לאחרים להבחין בעצב שלנו ומסייע לנו בגיוס עזרה חברתית במצבים בהם אנו זקוקים לה. באחד המחקרים נמצא, למשל, כי אנשים חשו נכונות גבוהה יותר לסייע לאנשים שדמעו ביחס לאנשים עצובים אשר לא דמעו.

דמעות יכולות לשמש גם ככלי תרפויטי. במחקר נמצא כי דמעות רגשיות נושאות עמן יותר פרוטאין ביחס לדמעות לא רגשיות (למשל, דמעות הנגרמות מחיתוך בצל), כך שבכי רגשי מהווה חלק מתהליך של ריפוי. עם זאת, יש לציין כי ממצאים אלו שנויים במחלוקת: חוקרים אחרים התקשו לשחזר את ממצאי המחקר, ו-60% ממשתתפי מחקר שנשאלו לגבי יעילות הבכי טענו כי הבכי לא שיפר את הרגשתם. זאת, לעומת 30% מהמשתתפים שטענו כי הרגשתם השתפרה לאחר הבכי ו-9% שטענו כי הרגשתם הורעה לאחר הבכי.

הצעה נוספת היא שהשפעת הבכי המרכזית קשורה לאו דווקא בבכי עצמו אלא בגורמים לבכי ובמי שעד לבכי. במחקר שעסק בנושא זה, נמצא כי בכי גרם לאנשים להרגיש טוב יותר אם הוא לווה בתמיכה רגשית (למשל, של חבר קרוב), אם הוא נגרם מסיבה חיובית או כאשר הבכי הביא לפתרון או הבנה חדשה של הסיטואציה אשר גרמה לבכי מלכתחילה. לעומת זאת, הבכי גרם לתחושה רעה יותר אם הוא גרם לתחושות מבוכה או בושה, התרחש בסביבה לא תומכת או נגרם מאחר והאדם היה עד לסבל. באופן כללי, אנשים נטו להרגיש טוב יותר כאשר בכו לבד או עם אדם אחד, אך הרגישו רע יותר או שמצב רוחם לא השתנה כאשר בכו ליד שני אנשים או יותר.

קו מחקרי נוסף אשר עסק בבכי הציע כי דמעות של נשים יכול להוות " turnoff" מיני לגברים. בסדרת מחקרים שנערכו במכון ווייצמן בישראל גברים התבקשו להריח דמעות רגשיות של נשים אשר נאספו בעת הצפייה בסרטים עצובים. כמו כן, הם התבקשו להריח נוזל מלוח אשר טופטף על לחיי הנשים. החוקרים השתמשו בבדיקות שונות ובחנו את רמת העוררות המינית של גברים בתגובה לתמונות ארוטיות וסרטים פורנוגרפיים בהם צפו לאחר שהריחו את הדמעות האמיתיות או את הנוזל המלוח, ומצאו כי גברים היו פחות מעוררים מינית כאשר הריחו את הדמעות האמיתיות.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול פסיכולוגי

עוד מאמרים שיעניינו אותך