למה צריך להיות עצובים? ילדים שואלים על יום הזיכרון

פורסם על ידי צוות בטיפולנט


יום הזיכרון הוא יום מבלבל עבור ילדים צעירים, המפגיש אותם עם מונחים מורכבים ולא תמיד מובנים כמוות, פיגועים ומלחמות. בהתאם לגילאיהם השונים, ילדים תופסים ומבינים באופן שונה מונחים אלו ואת הציפייה "לזכור ולהיות עצובים" ביום הזיכרון, ומעלים שאלות שונות.

תפיסת המוות של ילדים

ביום המוקדש כולו לזכר נופלים וחללים, בולטת במיוחד העובדה שמרבית הילדים הצעירים אינם ערים למשמעותו הממשית של המוות. היכולת לתפוס את מושג המוות באופן רציונלי היא יכולת קוגניטיבית ורגשית המתגבשת בהתאם לגילו, אישיותו ונסיבות חייו של הילד ומגיעה לבשלות בסביבות גיל עשר.

עד גיל שלוש-ארבע, מרבית הילדים מגלים הבנה מועטה ביותר של מושג המוות. ילדים בגילאים אלו עדיין אינם מחזיקים בתפיסות מגובשות ובשלות של מונח הזמן, של סיבתיות ושל חווית עצמיות ונפרדות מאנשים אחרים, ובהתאם אינם מסוגלים לתפוס רעיונות מופשטים כהפסקת קיומו של אדם. בגילאי ארבע-חמש מרבית הילדים מתחילים להתייחס ולהתעניין יותר במוות, אך חלקם עדיין יתפסו אותו כהפיך (כפי שאנו מתעוררים אחרי שינה- מי שמת יחזור בסוף לחיים) ומרביתם יקשרו אותו באופן מעורפל ביותר לחוויה הרגשית של כאב וגעגוע. בהתאם להבנה מוגבלת זו של מושג המוות, מרבית הילדים הצעירים יתקשו לתפוס את משמעותו של יום הזיכרון מעבר לסמלים והמנהגים המלווים אותו. בגילאים אלו חשוב שלא ללחוץ על הילד "להיות עצוב" או להציף אותו במידע. הילד נחשף לנושא בגן ובאמצעי התקשורת וישאל בהתאם ליכולותיו הרגשיות.

החל מגילאי חמש-שש חלה עלייה משמעותית ביכולותיהם הרגשיות והקוגניטיביות של הילדים (אשר מאפשרות להם בין השאר להתחיל ללמוד בבי"ס), והבנתם את מושג המוות הופכת מוחשית יותר. בגילאי שש-שבע קיימת תפיסה רגשית יותר של מונח המוות ואיתה גם דאגה מהאפשרות למות או לאבד אדם קרוב. דאגה זו יכולה להיות מוחשית יותר בקרב ילדים אשר חוו אובדן ובקרב ילדים אשר אחיהם משרתים בצבא. בגילאי שמונה-תשע ילדים מתחילים לתהות מה קורה לאחר המוות ועד גיל עשר מרביתם מגבשים תפיסת מוות רציונלית הדומה לתפיסתם של מבוגרים וכוללת הבנה של סופיות המוות והיותו בלתי נמנע. בהתאם, ילדים בגילאי שש עד עשר מבינים טוב יותר את מהותו של יום הזיכרון ואת העצב הנלווה לו. אם זאת, אי הנוחות והחששות שלהם סביב נושא המוות מתבטאים לא פעם דווקא בצחוק בו פורצים ילדים במהלך הצפירה, המבטא מתח ואי נוחות.

ואם גם אני אמות בצבא? שאלות של ילדים על יום הזיכרון

ילדים צעירים נחשפים למידע על יום הזיכרון, השכול, המלחמות ופיגועי הטרור במסגרות החינוכיות ודרך אמצעי התקשורת ואין טעם לנסות להסתיר מהם את הנושא. יחד עם זאת, חשוב להתאים את המידע לגילו של הילד ולהשיב על שאלותיו באופן התואם את יכולותיו הרגשיות. קיבצנו מספר שאלות אופייניות ליום הזיכרון, ותשובות מומלצות.

מה זה יום הזיכרון?

יום הזיכרון הוא יום בו אנחנו זוכרים את החיילים שנהרגו במלחמות כדי לשמור על המדינה שלנו. אנחנו זוכרים גם אנשים שלא נהרגו במלחמות אלא מפצצות שהאנשים שהיינו איתם במלחמה שמו באוטובוסים ובבתי קפה. כדי לזכור אותם אנחנו לובשים חולצה לבנה ועומדים בלי לזוז ובלי לדבר כשיש צפירה.

גם אני אהיה בצבא?

כולם במדינת ישראל הולכים לצבא, אבל כל אחד עושה משהו אחר: יש חיילים שרוצים להילחם ויש כאלה שעושים דברים אחרים שעוזרים למדינה כמו לעבוד במחשבים, להכין אוכל לחיילים, להיות נהגים או שוטרים בצבא ועוד כל מיני דברים. לך יש עוד הרבה זמן עד הצבא, וכשיגיע הזמן תוכל לבחור איזה חייל אתה רוצה להיות.

גם אח שלי החייל יכול למות בצבא?

בהתאם לתפקידו של האח:

- יש חיילים שנלחמים ויש כאלה שלא, ואח שלך לא נלחם במלחמה אלא עובד ב.... ולכן אנחנו לא דואגים לו.
- רב החיילים שלנו חוזרים מהצבא בשלום ולא נהרגים. עכשיו אנחנו לא במלחמה אבל הצבא שלנו מאוד חזק ונותן לחיילים כל מיני דברים כדי לשמור עליהם: כלי נשק חזקים וכלי רכב בטוחים שמאוד קשה לפגוע בהם.

ואם אני לא אהיה עצוב? ואם אני אצחק?

אתה לא חייב להיות עצוב. מה שחשוב זה שאנחנו זוכרים את אלו שנהרגו: אנחנו עומדים בצפירה, לובשים חולצות לבנות ועושים טקסים לזכר מי שנהרג בשביל לשמור עלינו. החיילים שמתו היו רוצים שנשמח שיש לנו בית ומדינה ולכן אתה לא חייב להיות עצוב.

ואם שוב תהיה מלחמה?

אנחנו לא רוצים מלחמה ומנסים לריב כמה שפחות עם אנשים אחרים ולעשות איתם שלום. אבל גם אם תהיה מלחמה, יש לנו צבא חזק ששומר עלינו וניצח כבר בהרבה מאוד מלחמות.

תחומי מומחיות:
הדרכת הורים ,ייעוץ להורים