תפריט נגישות

זה יכול לקרות בכל בית: זוגיות אלימה

זה יכול לקרות בכל בית: זוגיות אלימה

ד"ר הדס הרמתי

לפני מספר ימים הלכתי לביקורת שגרתית אצל כירורג אשר מכיר אותי מזה שנים. הוא ראה שטף דם קטן על זרועי ושאל מאיפה קיבלתי אותו. עניתי בצחוק (ואולי בחוסר טאקט) שבן-זוגי כנראה היכה אותי. הוא לא צחק ולא הרפה עד שהיה בטוח כי מי שיושבת מולו אינה אישה מוכָּה. הרופא הזה נהג באחריות. הוא ידע מה אומרת הסטטיסטיקה – אלימות יכולה להתרחש בכל בית ובקרב כל המקצועות, המעמדות והמגזרים, ועל פי רוב קורבנותיה אינם הולכים עם סימן גלוי שקל לזהותו.

אם כך, איך בכל זאת נוכל לזהות אלימות במשפחה? למה הצד הפוגע פועל באלימות דווקא כלפי האדם הקרוב לו ביותר? ומהם הצעדים הראשונים ביציאה ממנה? אנסה להתייחס לשאלות אלו בקצרה בכתבה הבאה. 

מהי אלימות במשפחה?

אלימות היא כל סוג של הפעלת כוח אשר מטרתה שליטה על התנהגותו ונפשו של הזולת. אחת מזירות האלימות השכיחות ביותר היא הבית, דהיינו זוגיות ומשפחה. מדוע? ראשית – זהו המרחב בו מתנהלות מערכות היחסים האינטנסיביות ביותר; שנית – זהו המקום בו אנשים משילים מעליהם את העכבות והבקרות אשר משמשות אותם במקומות אחרים.

הביטוי "להרגיש בבית" טומן בחובו משמעויות של תחושת נוחות, הסרת מסיכות, הורדת המייק-אפ הפיסי והנפשי, והתנהלות משוחררת יותר מזו שאנשים מקפידים עליה בחוץ. כאשר מדובר באלימות, משמעויות אלו, אשר לרוב הן חיוביות, הופכות ונעשות מסוכנות.

אלימות יכולה ללבוש צורות שונות, בהתאם לתחומים ולאמצעים בהם נעשה שימוש, כגון:

אלימות פיסית – פגיעה פיסית בגוף

אלימות מינית – לחץ או כפייה להתנהגויות מיניות

אלימות כלכלית – מניעת אמצעים כלכליים, מעקב מאיים אחר הוצאות וכדומה

אלימות רגשית – השפלות והקטנות

אלימות דתית – לחץ או כפייה לסטנדרטים דתיים או אידיאולוגיים מסוימים

מה שמשותף לכל סוגי האלימות הם תחושות מתח, איוּם ופחד, אשר מובילים את הצד הנפגע "ללכת על ביצים" ולנסות להימנע מכל דבר שעלול לעורר בצד הפוגע את ההתנהגויות המפחידות. "הליכה על ביצים" יכולה להיות הסכמה עם כל דרישה מפורשת או מרומזת של הצד האלים, הימנעות או הסתרת התנהגויות שהצד האלים "לא מרשה" או לא אוהב, ולרוב התכנסות לעולם פנימי וביתי שאינו חשוף לאחרים.

חשוב לציין כי כאשר מתקיימת אלימות בין בני זוג, הילדים נפגעים מכך מאוד, בין אם הם סופגים אלימות בעצמם ובין אם לא. זאת מכיוון שהילדים חיים בסביבה ביתית מאיימת ולא בטוחה, ומפני שזהו המודל שהם מפנימים לגבי מערכות יחסים קרובות.

מהם הסימנים המובהקים ביותר לאלימות?

ראשית – מתח ופחד. אנשים לא סתם נמצאים במצב של מתח ופחד. אפשר להשוות פחד לכאב פיסי – כאשר יש כאב מתמשך בגוף, הולכים לבדוק מה לא בסדר. הכאב מתריע מפני בעיה שיש לטפל בה. באופן דומה, כאשר נוגעים בסיר חם מדי, כאב של צריבה מפעיל אינסטינקט של בריחה ממקור החום. בשתי הדוגמאות, תחושת הכאב חשובה, כי היא משמשת כמנגנון אזעקה שמאותת על סכנה.

באותו אופן, ניתן להתייחס לפחד ומתח כרוני בבית. תחושות של פחד ואִיוּם מתריעות מפני סכנה פיסית, נפשית או שניהם, ולכן חשוב להתייחס אליהן כסימני אזהרה אמיתיים, להקשיב להן ולסמוך עליהן. יתכן כי אף יד לא הורמה ואף אגרוף לא הוטח, ובכל זאת ישנה תחושה של איום ופחד.

בנוסף, אחד מהסימנים החשובים והשכיחים הוא בידוד ממערכות תמיכה. הבידוד נזון מפחד ובושה, ולרוב שני הצדדים מחזקים אותו באופן הבא: הצד הפוגע מנסה להרחיק את הנפגע ממקורות תמיכה חברתיים ומשפחתיים, כי הבידוד מחזק את השליטה בצד הנפגע ואת תלותו בצד הפוגע. הצד הנפגע, מצידו, מתבייש במצב בו הוא נמצא, וחושש מביקורת ומלחצים לסיים את הקשר או לקבל עזרה, ולכן גם הוא לרוב יימנע משיתוף וידלל קשרים עם חברים ובני משפחה.

סימנים שכיחים אחרים עשויים לכלול:  

• התייחסות מבזה

• איסורים

• התפרצויות זעם בלתי צפויות

• התנהגויות אלימות כלפי אחרים (כולל עבר אלים)

• קנאה אובססיבית

• התערבות מעיקה וביקורת תכופה כמעט על כל דבר שהאחר עושה, כולל התערבויות וביקורות שמתבטאות בדרכים לא מילוליות (מבטים של בוז, שאט נפש וכדומה)

• ניסיונות לדעת הכול על בן-הזוג, כולל חיטוט בטלפון, במיילים וברשתות החברתיות

• חקירות ("תגיד לי באמת איפה היית?")

• ביטול רגשותיו של הנפגע ("מה כבר היה? מה את עושה כזה עניין?") 

למה הצד הפוגע נוקט באלימות?

התשובה לכך מורכבת, אך מה שבטוח הוא שבשום אופן לא מפני שגרמת לו או לה לכך, כי הרי אין אף מעשה אשר התגובה ההגיונית והמוסרית כלפיו היא אלימות. חשוב ביותר שלא להאמין להאשמות בסגנון של "בגללך אני מאבד את העשתונות".

הסיבה לכך שאדם נעשה אלים כלפי אדם אחר היא המבנה והמצב הנפשי שלו, אשר פעמים רבות התפתח מתוך חוויות אלימות או הזנחה שהוא חווה בעצמו. מצב נפשי זה כולל לרוב קשיים בוויסות רגשי ובשליטה העצמית ומלווה בתחושות נחיתוּת.

מאפיין חשוב ביותר לענייננו הוא אי נכונותו של הצד הפוגע לקבל את המציאות לפיה מערכת היחסים כוללת שני אנשים (או יותר), ובה לכל אחד מהם רגשות, רצונות וצרכים לגיטימיים, וכן כל אחד מהם בוחר באופן יחסית אוטונומי כיצד להתנהל. כאשר אדם אחד חש שהאוטונומיה והסובייקטיביות של השני היא מצב בלתי נסבל עבורו, הוא עלול להכחיש זאת באמצעות ניסיונות בלתי נלאים לשלוט באחר בדרכים אלימות ובכך להכתיב לו כיצד לחשוב, להרגיש ולהתנהג.

מה לעשות במקרה של אלימות?

חשוב ביותר לשמור על מקורות התמיכה או לחדשם, לשתף חברים, חברות ובני משפחה (כמובן, את אלו שאתם סומכים עליהם שיהיו בעדכם ויתמכו בכם) ולפנות לייעוץ מקצועי. משמעות ההסתגרות היא כמעט תמיד הנצחה והחרפה של האלימות, וכן פציעה, לפעמים אנושה – של הנפש, הגוף או שניהם.

אם יש חשש למסוכנות – חשוב במיוחד להתייעץ עם אנשי מקצוע, למשל המרכז לשלום המשפחה ברשות המקומית. במצבי סיכון חשוב שלא להימצא לבד כאשר ישנו פוטנציאל לעימות מול הפוגע, למשל בעת עזיבת הבית, משום שהדבר עלול לסכן את הנפגע ולפעמים גם את הילדים או בני משפחה אחרים.

ישנם ארגונים המציעים סיוע לנפגעי ונפגעות אלימות במשפחה, כגון קווי חירום ייעודיים, מקלטי הגנה לנשים וילדיהן, וכן שיקום וסיוע בתחום הרגשי, המשפטי, הכלכלי והתעסוקתי. ישנם מרכזי רווחה שמעניקים סיוע, כגון המרכז לשלום המשפחה שפועל ברשויות מקומיות רבות. בנוסף, אפשר ורצוי לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת להתחזק ולבסס מחדש את האוטונומיה שנפגעה.

על הכותבת – ד"ר הדס הרמתי

ד״ר הדס הרמתי היא מרצה בכירה במרכז האקדמי רופין, עו"סית קלינית ופסיכותרפיסטית בקליניקה לטיפול פרטני וזוגי בבוגרים ברעננה. 

אנשי מקצוע בתחום

טיפול נפשי

עוד מאמרים שיעניינו אותך