תפריט נגישות

פרק ז': תגובות הילדים להודעה על הפרידה

פרק ז': תגובות הילדים להודעה על הפרידה

ד"ר אלומה רייס

בפרק הקודם של המדריך תואר מבנה אפשרי לשיחה בה מודיעים לילדים על ההחלטה להיפרד. כחלק מאותו מבנה, הצעתי להקדיש מקום בשיחה לתגובות הילדים ולשאלות שהם עשויים להעלות. אלמנט זה, של מתן הזדמנות לתגובות, מעלה חשש בקרב הרבה הורים. ייתכן כי עולות בכם תהיות כמו "מה אם לא אדע איך לענות לשאלה?", "מה אגיד אם ישאלו אותי למה אני עוזב את אמא?", או "מה אם יהיה לי קשה מדי לשמוע על העצב שהפרידה מעוררת בילדים?". אכן, הילדים, שעולמם מטלטל לאור הבשורה, עשויים להראות מגוון של תגובות למשמע ההודעה ובוודאי כאשר מתממשת הפרידה בפועל ומתקיים המעבר לחיים בשני בתים. בפרק זה אתאר בפניכם את התגובות השכיחות שמגיבים ילדים, באמירות או בשאלות, כפי שנאספו מניסיון טיפולי ומחקרי במשך עשרות שנים, עם ילדים ומשפחות גרושות. כמו כן, אציע כאן דרכי התמודדות ואפשרויות התייחסות שלכם, כהורים.

ראשית, נכון לציין כי אין תגובה רגשית והתנהגותית אופיינית אחת. טווח הרגשות שעשויים להתעורר אצל הילדים נע בין עצב, אובדן, פחד, בלבול, דאגה, חוויית נטישה, בדידות, בושה וכעס. ייתכנו גם אדישות, הכחשה והקטנה של משמעות האירוע. לעיתים נדירות מופיעות תחושות כמו הקלה ורווחה, וילדים מבטאים אותן בעיקר במשפחות בהן המתח והסכסוך היו בעוצמות גבוהות ומערערות.

כמו כן, חשוב לזכור כי תגובות הילדים עשויות להשתנות על פני ציר הזמן. ייתכנו תגובות מסוימות בטווח המיידי, עם היוודע דבר הפרידה, תגובות אחרות בתקופה שלאחר הפרידה הפיזית וכן שינוי בתגובות בטווח הארוך, שנים אחרי הגירושין. בפרק זה אתמקד בתגובות הילדים בשיחת ההודעה ובתקופה הסמוכה לגירושין.

כיצד לקבל את תגובותיהם הרגשיות של הילדים?

מאחר שאין תגובה רגשית והתנהגותית נכונה, מתאימה או בריאה יותר, פתחו בתוככם, וגם כלפי חוץ מול הילדים, מרחב רגשי בטוח לכל תגובה שתבוא. כל ילד מעכל בצורה שונה את דרישות המציאות, בעל מנעד רגשי מסוים שבו הוא חווה את העולם, ומשתמש במנגנוני התמודדות אופייניים לו. השקיעו זמן חשיבה על כל ילד שלכם, נסו לשער כיצד יגיב וכיצד נכון להתייחס לתגובתו ולסייע לו.

אל מול כל ילד ותגובתו, נסו לזהות את הרגש שעולה, לקבלו ולהכילו, וכן לתת לו תיקוף ("אתה נראה לי מודאג. זו באמת תקופה לא קלה, עם כל השינויים והמעברים"). אל תשללו רגש ("אין לך מה לכעוס"), אל תנזפו ("זה ממש לא לעניין שאת בוכה, מה יגידו אחייך הקטנים?!") וודאי אל תענישו על מבע רגשי. נסו לא להקטין את גודל האירוע ("זה שינוי ממש לא משמעותי, ממילא אמא כמעט לא בבית בשנה האחרונה"), להסיח את הדעת או להשכיח. מובן שאפשר, ואף צריך, להגביל התנהגויות שאינן מקובלות ושעוברות על כללי התנהלות בבית ("אני מבינה את הכעס שלך, אבל אנחנו לא מוכנים שתצעקי עלינו ושתשתמשי במילים כאלו, כך אנחנו לא יכולים באמת להקשיב ולשוחח"). יש להבחין בין רגש, שהוא תמיד לגיטימי, לבין התנהגות, שניתן לדרוש שתהיה מווסתת ולא פוגענית.

כחלק ממנעד התגובות של הילדים, יש ילדים שיגיבו, יטיחו ויאמרו את שעל ליבם. קבלו זאת, אל תהיו במגננה ואל תמעיטו בערך הדברים. אמרו שברור שלא קל להם, שאתם מבינים את הכעס ואת הדאגה, וכי שניכם מצטערים על כך שהבחירה שלכם להיפרד מסבה להם קושי. מנגד, ישנם אלו שיגיבו באופן שקט ומופנם. יתכן שזהו דפוס התמודדות שמוכר לכם, אולי אתם אפילו יכולים לצפותו מראש. נסו לעודד שיח, אבל גם כבדו את התכנסותם. אמרו להם שאתם פה בשביל לתת מענה, אם וכאשר יהיו מוכנים לשתף. במידה ואתם מודאגים מהמופנמות והכאב העצור, שקלו להיעזר ולהתייעץ עם אשת מקצוע.

כמו כן, יש ילדים שלכאורה אינם מגיבים לגירושים ומתפקדים כרגיל, כאילו לא אכפת להם. חשוב להבין שגם זו דרך התמודדות, ואולי אף הגנה. יתכן שנדרש לילד זמן להפנים, אולי כרגע הוא צריך לעבור את החוויה עם עצמו ואולי לברוח. כן חשוב לראות שמתישהו, בקצב ובאופן הנכון לו, הדברים יעלו.

ישנם ילדים שעלולים להיות בסיכון להאשמה עצמית בכך שאתם מתגרשים. ילדים בגילאי פעוטות וגן, שהתפתחותם הרגשית והחברתית עדיין בשלבים ראשוניים, עשויים לחשוב שהכל קורה בגללם. גם ילדים עם צרכים מיוחדים עלולים לחוות עצמם כאשמים, אם בשל העדר בשלות קוגניטיבית ורגשית ואם לאור נסיבות החיים הקשורות בצרכים המיוחדים שלהם, אשר תבעו הרבה משאבים משפחתיים ואף עוררו מתח וקונפליקט בבית וביניכם. לילדים אלו חשוב להסביר שהפרידה אינה בגללם. להבהיר להם, כי גם אם הם שמעו אתכם מתווכחים ויכוחים הקשורים לסגנון הורות ולהחלטות הוריות, הם אינם סיבת הפרידה.

יש לכבד פנטזיות טבעיות שעולות (בעיקר אצל הקטנים רווחת השאיפה לאיחוד), אך לא לעודד אותה. אם ילדכם אומר לכם "הלוואי שלא תיפרדו", אתם יכולים לומר בתגובה "היית מאד רוצה שזה לא יקרה. אני ממש מבינ/ה אותך. גם לי זה מאד עצוב וקשה".

במידה וישנו הורה אחד שנשאר בבית והורה אחר שעוזב ואף מתרחק לתקופה מסוימת, חשוב להבין שלעיתים הילדים יפגינו את הקושי דווקא מול ההורה שנשאר. על מנת לא לערער ולהרחיק יותר את ההורה הרחוק ממילא, כל הכעס והמועקה יוצאים מול ההורה הקרוב, זה שהקשר עמו נחווה כיותר בטוח. חשוב להבין זאת, להתכונן לכך ולהתחזק, וכן להיעזר בגורמי תמיכה כדי להתייחס נכון, בקבלה של הרגש מחד אך גם בשימת גבולות להתנהגות מאידך.

כמו כן, לעיתים עולה כעס כלפי ההורה שנתפס כחלש וישנה הזדהות עם ההורה שנתפס כחזק. הילד מפנים ומחקה את המודל החזק על מנת להיפטר מתחושת חוסר האונים שעולה בו. לעיתים קורה להיפך, עולה כעס כלפי ההורה שנתפס כחזק, וההזדהות היא דווקא עם החלש. הילד יוצא מגדרו לתמוך ולטפל בהורה המתקשה, לפעמים על חשבון הקשר שלו עם ההורה שנראה כי מתמודד טוב יותר. כל אלו תגובות מוכרות וטבעיות, בהתמודדות הילדים עם הפיצול והפרידה. ככל יכולתכם, עשו מאמץ לא לחזק את הפיצול ונסו לשחרר את ילדיכם מתפקיד הורי.

תגובות התנהגותיות אפשריות

עם היוודע דבר הפרידה, בתקופת המעבר ולאחריו, יתכן כי חלק מהילדים יבטאו התנהגויות שאינן רגילות עבורם ויתכן שיוקצנו דפוסים קודמים מוכרים. בכל מקרה, ניתן לצפות להשלכה של הפרידה על מצב רגשי, תפקוד חברתי, לימודי ועוד.

ישנן תגובות מצוקה המתאימות לגיל, אזכיר פה את חלקן:

תינוקות ופעוטות: לעיתים מתרחשת רגרסיה התפתחותית – הילדים עשויים לחזור לבקש בקבוק, להרטיב. כמו כן, יתכן שיגיבו באי שקט, בבעיות אכילה ושינה.

ילדי גן: עשויים להגיב בהתפרצויות זעם, בפחדים שונים ובחרדות נטישה.

ילדי בית ספר יסודי: לעיתים יגיבו במחלות פסיכוסומטיות (כגון כאבי בטן וראש, אסטמה). כמו כן, בגיל זה ישנה מועדות לפיצול בין שני ההורים, כשהאחד נתפס כטוב והאחר כרע, וליצירת בריתות עם הורה אחד כנגד האחר.

מתבגרים צעירים: עשויים לבטא כעסים, לסרב לעמוד במטלות (לימודיות, למשל), להתכנס ולהסתגר חברתית, או להיפך, להתרחק מהבית ולשהות יותר אצל חברים או בתנועת הנוער.

מתבגרים בגיל תיכון: יתכן שיגיבו בבדיקת גבולות, בהתנסות במין ובעישון.

בעשורים האחרונים, עם עלייה בגירושין בגילאי חמישים ומעלה, מתברר מתחום המחקר והטיפול כי גם לבוגרים לא קל לקבל את גירושי הוריהם. גם בבגרות, לעיתים מתרחשת הזדהות עם אחד ההורים והתרחקות מהאחר.

התגובות שהוזכרו לעיל הינן תגובות אופייניות כאשר מתחולל ברקע אירוע קשה ומשברי. ככלל, בעת משבר ילדים זקוקים לעקביות ולגבולות, לצד תמיכה, אהבה ובטחון. התקווה היא שתוך הכלה ואמפתיה מצדכם, תוך הכוונה שלכם לעמידה במטלות תואמות לגילם, יוכלו הילדים להתגבר על המצוקה, לחזור לתפקוד תקין ואף לחוש העצמה והתפתחות מתוך הקושי. במידה והקשיים נמשכים ומחמירים, אל תהססו ופנו להדרכת הורים ולטיפול.

חלק מהתגובות צפויות לנוכח חווית חוסר השליטה שהגירושין מזמנים. ככל האפשר, נסו לתת לילדים מרחב שליטה מסוים בתוך האירוע שבמהותו אינו בשליטתם. נסו לשתף אותם בקבלת החלטות שמתאים שיהיו שותפים להן (למשל, אילו משחקים רוצה בבית הזה ואילו בבית האחר). אפשרו להם בחירה במה שאפשר, שלא יחושו חסרי אונים וחסרי קול.

שאלות בתגובה להודעה על הפרידה – איך נכון לענות?

ההודעה על הפרידה ככל הנראה תעלה בילדים שאלות רבות. חלקן פרקטיות וקשורות במציאות היום יומית, וחלקן קשורות בתחושות שמתעוררות בהם ונוגעות ליחסים במשפחה ומחוצה לה. חשוב להכיר את השאלות החוזרות שמשמיעים ילדים רבים במשפחות גרושות. זאת, כדי להגיע מוכנים, כמה שניתן, וכך לסייע לילדים לקבל מענה ולהתחזק.

שאלות פרקטיות עשויות להיות: מה קורה מעכשיו? איפה כל אחד מכם יגור? איפה אנחנו נגור ומה יקרה עם החפצים שלנו (המחשב, האקס בוקס, המיטה, הבובה)? האם נוכל לראות כל אחד מכם? מתי? מי ידאג לנו, לאורך היום והלילה?

חלק מהשאלות קשורות בסביבה מחוץ למשפחה, והן נוגעות לממשק שבין המציאות המעשית ובין ההשלכות על יחסים וקשרים נוספים בחייהם: האם נצטרך לשנות בית ספר? האם נוכל לראות את החברים כרגיל? האם נמשיך בפעילויות הפנאי, החוגים ותנועת הנוער? האם, כמו בעבר, נפגוש את סבא וסבתא, את הדודים?

שאלות נוספות קשורות לאופן בו יתקבלו הגירושין מחוץ למשפחה: מי יודע על הגירושין? האם ולמי מותר לספר? האם המורה שלי יודעת, ואם לא – מי יספר לה? איך יגיבו החברות? האם מעמדי החברתי ישתנה בעקבות הפרידה?

בנוסף, יתכן שיעלו שאלות הקשורות במערך היחסים והרגשות בתוך המשפחה הגרעינית: למה אתם מתגרשים? מי החליט ומי אשם? מה עשיתם כדי למנוע את הפרידה? האם כל אחד מכם ימשיך לאהוב אותנו? האם זה בסדר שנמשיך לאהוב כל אחד מכם? האם אתם תריבו עלינו, על מי נפגש איתנו מתי? האם תריבו על ענייני כסף? האם תערבו אותנו במריבה? האם תצפו מאיתנו להעביר ביניכם מסרים?

מעבר לשאלות הכלליות, לכל ילד יכולות לעלות שאלות המעסיקות אותו באופן אישי, לאור המתחולל בחייו. ילדה לפני בת מצווה עשויה לשאול מה יהיה עם אירוע בת המצווה שלה. ילד לפני גיוס עשוי לשאול איך הוא אמור לחלוק את זמנו הפנוי המועט, כשיחזור מהצבא.

בשיחת ההודעה ובתקופה שלאחריה, תנו לילדים אפשרות להעלות שאלות אלו, הדגישו שתמיד אפשר לשאול כל אחד מכם. נסו לתת תשובות ענייניות וברורות ככל האפשר, על מנת להפחית חרדות, אשמה וציפיות לא מותאמות. כמובן חשוב לשתף ולהכין במה שאפשר, על מנת לצמצם אי ודאות וחוסר שליטה. אם הילדים יעלו שאלה או סוגיה שלא הסכמתם על תשובה לגביה, מומלץ לומר כי תחשבו על העניין ביניכם ותחזרו אליהם עם תשובה מוסכמת. מאד חשוב שלא לריב ולהתווכח בפני הילדים, בוודאי לא בשיחה הזו.

לעומת הילדים השואלים והמבקשים תשובות, ישנם ילדים שלא יחשבו על אף שאלה שעולה להם. חלקם יחששו לשאול שאלות מתוך עצמם, אם בגלל אופיים ואם מפני שיבינו שאתם במצב רגיש וירצו להגן עליכם ולטפל בכם. הם יתהו בליבם בנוגע לשאלות אלו אך 'ישמרו אותן בבטן'. חשוב שתמצאו דרך להתייחס לדברים, גם אם לא נשאלתם במפורש.

מה הילדים רוצים שתדעו?

הניסיון הטיפולי והממצאים המחקריים מראים כי למעט במקרים חריגים, ילדי גירושין אוהבים את שני הוריהם, רוצים את שניהם מעורבים ופעילים בחייהם ומעוניינים בזמן ואיכות עם כל אחד מההורים. מתוך הידע שנצבר, נראה כי הילדים שלכם מעוניינים שתדעו כי חשוב להם הקשר שלהם עם כל אחד מכם, ואין קשר אחד בא על חשבון הקשר עם השני. להיפך – הם ככל הנראה רוצים לאהוב את שניכם בלי הפרעה ובלי שזה יחווה כלא לגיטימי או מכאיב עבור אחד מכם. יותר מזה, סביר כי הילדים זקוקים שתדעו כמה מכאיבות להם המריבות ביניכם, במיוחד בפניהם, כמה לא נסבל עבורם שאחד מכם מזלזל באחר, כשאחד מכם מגיב באופן פוגעני בהורה האחר.

מעבר לכך, ילדי גירושין רוצים הרבה פעמים להביע את דעתם לגבי המצב המשפחתי ולגבי הסדרי ההורות. זאת, לצד העובדה שאינם מעוניינים בחילופי תפקידים ובהתאם לא להיות האחראיים לקבלת ההחלטות. כלומר, הם זקוקים להרגיש נראים ושקולם יישמע, אך לא שיתבקשו לבצע משימות לא תואמות ושלא יוטלו עליהם עומס ואשמה. מרבית הילדים מעוניינים כי לאחר הפרידה תישמר להם הזכות לגישה חופשית וזמינה לשני ההורים, שההסדר יהיה כזה שמאפשר תקשורת וקשר באופן רציף. עם הזמן, מרבית הילדים זקוקים לגמישות ולהתאמה לצרכיהם המתפתחים והמשתנים.

לסיכום, ישנו טווח גדול של תגובות טבעיות של ילדים לבשורת הפרידה ולמעבר בפועל של המשפחה לשני בתים. התגובות הן ייחודיות לכל ילד ויכולות להשתנות עם הזמן. יחד עם זאת, ישנן תגובות אופייניות ושכיחות לגיל ולמצב, ובהחלט ניתן ללמוד מהידע הטיפולי והמחקרי שהצטבר במהלך עשרות שנים. נסו להתכונן לתגובות ושאלות הילדים, להבין את מקורן, לחשוב כיצד לתת להן מענה. גייסו כוחות לכל הדרוש על מנת לספק את הצרכים הללו של ילדיכם, ובכך לקדם את הסתגלותם לפרידה ולחיים במשפחה אחרי גירושין.

על הכותבת - ד"ר אלומה רייס

פסיכולוגית קלינית מומחית ומגשרת. בעלת ניסיון רב בתחום הפרידה והגירושין - בהוראה, בהדרכה, בטיפול ובגישור.

מקורות

אלדר-אבידן, ד. (2011) בשם הילדים: סיפורי חיים ותובנות של ילדי גירושין. עם עובד, תל אביב.

וולרשטיין, ג., לואיס, ג., בלקסלי, ס. (2001) גירושים והשפעתם על הילדים בבגרותם, מטר, ישראל.

קלר, ר. (2010) הגירושין החדשים: שינוי חיובי בתקופת המעבר ואחריה, אמציה, אבן יהודה.

What Should We Tell the Children? a Parents' Guide for Talking About Separation and Divorce. (AAML, 2009). The booklet is available from the American Academy of Matrimonial Lawyers at aaml.org/publications

אנשי מקצוע בתחום

הדרכת הורים

עוד מאמרים שיעניינו אותך