חיפוש

"החיים כקלמזי": התמודדות עם סרבול מוטורי

"החיים כקלמזי": התמודדות עם סרבול מוטורי

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

"למה הכל נופל לך מהידיים?!"
"טוב, ספורטאי כנראה הוא כבר לא יהיה..."
"למה אתה אף פעם לא משחק עם הילדים האחרים בכדור או במגלשה?"

כמעט כל ילד המתמודד עם סרבול מוטורי שמע משפטים אלו ודומיהם לא פעם ולא פעמיים במהלך חייו. סרבול מוטורי הוא לקות קואורדינציה מולדת אשר מביאה לכך שתפקודו המוטורי של הילד יהיה נמוך מהמצופה ממנו על פי גילו ועל פי האינטליגנציה שלו. בכתבה זו נתאר מהו סרבול מוטורי, מהן השלכותיו הפיסיות, הרגשיות והחברתיות וכיצד מתמודדים עמו.

סרבול מוטורי - איך מזהים?

סרבול מוטורי מאובחן בדרך כלל על ידי רופאים התפתחותיים, אך הורים לילדים עם סרבול מוטורי הם בדרך כלל הראשונים שמזהים את קשייו המוטוריים של הילד. מספר סימנים יכולים להעיד על הצורך בפנייה לאבחון ובדיקה האם הילד סובל מבעיית סרבול מוטורי:

בינקות: הילד מתעכב בהשגת אבני דרך התפתחותיות בתחום המוטורי (אחיזה, תפיסת חפצים, זחילה, הליכה) למרות שהתפתחותו הקוגניטיבית והרגשית נראית תקינה.
בגיל הרך: ילדים עם סרבול מוטורי יתפסו בגיל הרך כ"קלמזיים": הם נוטים להפיל חפצים ולהיתקל ברהיטים, מפגינים שליטה לקויה/חלקית בפעולות מוטוריות בסיסיות (קפיצה, דילוג, טיפוס) ומתקשים בתפעול יעיל של חפצים- ולכן גם מתקשים לשלוט במיומנויות בסיסיות כשריכת שרוכים, שימוש בסכו"ם ושימוש בכלי כתיבה.
בגיל בית הספר: ילדים עם סרבול מוטורי יפגינו בגילאי בית הספר היסודי תסמינים דומים לאלו של פעוטות, אך בדרך כלל יבלטו בשלב זה גם אחיזת העיפרון הלקויה של הילד וקשייו בכתיבה (גם אם הוא קורא היטב), ונטייתו להימנע מפעילויות ספורטיביות (טיפוס, משחקי כדור).

סרבול מוטורי - גורמים והשלכות

סרבול מוטורי הוא לקות שכיחה: 6% מהילדים מתמודדים עם סרבול מוטורי בדרגות חומרה שונות, כאשר הגורמים להיווצרות סרבול מוטורי עדיין אינם ברורים. חוקרי מסוימים טוענים כי סרבול מוטורי מהווה וריאציה מתונה של שיתוק מוחין, אחרים טוענים כי מדובר בהפרעה הנובעת מגורמים גנטיים וחלק מהחוקרים טוענים כי סרבול מוטורי נובע מסיבוכים אליהם העובר נחשף בסביבה הרחמית או במהלך הלידה.

סבול מוטורי עשוי להופיע לצד הפרעות התפתחותיות אחרות (אוטיזם, למשל), אך מרבית הילדים המתמודדים עם סרבול מוטורי הם ילדים שהתפתחותם בכל היבט אחר היא נורמלית לגמרי. למרות זאת, סרבול מוטורי אשר אינו מטופל בזמן עשוי לביא להתפתחות קשיים בתחום הלימודי, הרגשי והבין אישי.

ילדים עם סרבול מוטורי אשר אינם מטופלים חווים מטלות מוטוריות יומיומיות כמשחקי כדור, טיפוס על נדנדה או ציור כמאתגרות ומתסכלות במיוחד. בהתאם, הם עשויים לפתח מנגנוני פיצוי והימנעות אשר מסייעים להם להימנע מהחוויה הרגשית הבלתי נעימה: ילדים עם סרבול מוטורי עשויים לשכלל את כישוריהם המילוליים ובכך להסוות מפני הסביבה הבוגרת את קשייהם המוטוריים, לפתח סלידה ואפילו חרדה מפעילויות ספורטיביות שגרתיות (משחקי כדור, גן שעשועים) ובכך להביא לצמצום מעורבותם החברתית (חשבו, למשל, על ילד בן שמונה שלא יוצא להפסקה מאחר והוא יודע שחבריו לכיתה ירצו לשחק כדורגל). צמצום זה עשוי להביא, בתורו, לפגיעה בערך העצמי, הרחבת התחומים מהם הילד נמנע ("אם לא הולך לי בכדור אני בטח לא אצליח גם בשחייה") ולקשיים חברתיים נוספים.
סרבול מוטורי עשוי להביא גם להיווצרות קשיים לימודיים אפילו אצל ילדים בעלי יכולות אינטלקטואליות ולימודיות גבוהות. זאת, מאחר וילדים המתקשים לאחוז כראוי את העיפרון ואינם מצליחים לרכוש שליטה בכתיבה עשויים לפתח עמדה חרדה ומתנגדת ללימודים ו/או להשקיע מאמצים עצומים בכתיבה, אשר באים על חשבון הקשב של הילד לחומר הלימודי שמעבר לכתיבה עצמה.

היבט נוסף בו סרבול מוטורי עשוי להקשות על ילדים המתמודדים איתו הוא יחסי ההורה-ילד. כאשר ההורה אינו מודע לכך שהילד מתמודד עם סרבול מוטורי, הוא עשוי לתפוס אותו כעצלן, "קלמזי", חסר אחריות ו"מעופף". תפיסה זו עשויה להוות פתח לחוסר סבלנות, אכזבה, עלבונות ועימותים מיותרים אשר פוגעים בקשר ההורה-ילד, משפיעים על תפיסתו העצמית של הילד ומעצימים את הנטייה להימנעות מפעילויות המבוססות על כישורים מוטוריים.

סרבול מוטורי- איך מטפלים?

כפי שניתן לראות, סרבול מוטורי עשוי להביא לקשיים בהיבטי חיים שונים ובהתאם- מומלץ לפנות לאבחון ולטיפול בהקדם האפשרי, כדי לצמצמם או למנוע את השפעותיו הרגשיות, הלימודיות והחברתיות של הסרבול המוטורי. סרבול מוטורי ניתן לטיפול הן באמצעות פיזיותרפיה והן באמצעות ריפוי בעיסוק. ריפוי בעיסוק מסייע לילד המתמודד עם סרבול מוטורי לשפר את שליטתו בתנועותיו באמצעות תרגול והתנסות מודרכים, לשפר את יכולתו לתפעל חפצים שונים (כולל אחיזת עיפרון) ולרכוש אסטרטגיות המסייעות לו להתמודד טוב יותר עם אתגרים מוטוריים. כך, למשל, מרפאה בעיסוק יכולה ללמד ילד עם סרבול מוטורי להעריך באופן מחושב ומדויק יותר את המרחב בינו לבין חפצים שונים, וכך למנוע "תאונות" וחשש ממשחקי כדור. פיזיותרפיה היא אסטרטגיה טיפולית יעילה לא פחות מאחר והיא כוללת עבודה על חיזוק השרירים והיציבה (במידה וקיימים קשיים בהיבט זה) ומסייעת לילד לרכוש אסטרטגיות טובות יותר לניטור ושליטה בתנועותיו.

טיפול פסיכולוגי, הדרכת הורים או טיפול בתחום הבין אישי רלוונטיים ויכולים לסייע במידה והקשיים הנלווים לסרבול המוטורי הביאו לפגיעה משמעותית ומתמשכת בדימוי העצמי ו/או ביכולות החברתיות, אך אינם שיטת הטיפול המרכזית במקרים של סרבול מוטורי.

אנשי מקצוע בתחום

ריפוי בעיסוק

עוד מאמרים שיעניינו אותך