תפריט נגישות
חיפוש

איך מדברים כעס? ויסות רגשי בילדות

איך מדברים כעס? ויסות רגשי בילדות

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

אחרי השתוללות ממושכת שלוותה בהערות חוזרות, בנך בן השבע שובר את ספל הקפה האהוב עליך. למרות זאת, אתה מסתפק בנזיפה ואולי בשליחתו לחדר, ולא מכה אותו; את ניגשת למבחן חשוב ולמרות שנדמה לך שלא תצליחי להחזיק את העט מרב פחד, את ניגשת למבחן ולא נמלטת מהחדר; בת הזוג שאתה אוהב בכל ליבך החליטה לסיים את הקשר ולאחר שאתה מבין שהיא נחושה בדעתה אתה מוותר וקובע עם חבר כדי שלא לבלות לבד את הערב.

סיטואציות יומיומיות אלו מדגימות כמה קריטית לחיינו וליחסינו הבין אישיים היכולת לויסות רגשי: אותה יכולת המאפשרת לנו להתמודד באופן חיובי ומסתגל גם עם רגשות שליליים ועוצמתיים. יכולת חיונית זו נבנית בהדרגה בגילאי הילדות, ומהווה גורם משמעותי ביכולתו של הילד להשתלב בחברה באופן תקין.

התפתחות רגשית בילדות

הורים רבים יוכלו להעיד על קיומם של הרגשות הבסיסיים (שמחה, פחד, כעס) כבר אצל תינוקות בני ימים ושבועות ספורים. עם זאת, הדעה הרווחת היא כי רגשות אלו עדיין אינם מובחנים זה מזה, וכי ההבחנה הולכת ומתגבשת החל מגיל חצי שנה. כמו כן, אירועים להם יהיה הילד אדיש במחצית שנת חייו הראשונה יעוררו תגובות רגשיות כמה חודשים לאחר מכן, עקב המתפתחות המערכת הרגשית- קוגניטיבית. כך, לדוגמא, יופיעו פחד ממקומות גבוהים ואי נוחות בקרבת זרים.

במהלך הגיל הרך הולכת ומתפתחת המורכבות הרגשית וסיטואציות מעוררות רגש מתווספות לחייו של הפעוט. בגילאים אלו הולכת ומתפתחת מודעות גבוהה יותר לעצמי ולאחר (למשל, הבנה טובה יותר של מה שלי ומה לא שלי) וישנה הבנה טובה יותר של גבולות וציפיות חברתיות. בהתאם, מתפתחים רגשות מורכבים יותר הכוללים בושה, גאווה וערך עצמי.

התפתחות המורכבות הרגשית הולכת וגדלה בגילאי הגן, ופעוטות בתקופת חיים זו לומדים להכיר באופן מעמיק יותר את רגשותיהם ואת רגשות האחרים. כך, הם לומדים להבין כי רגשות אינם מושפעים רק מהמציאות אלא גם ממחשבות וציפיות ועד גיל שמונה, לכל המאוחר, ילמדו להבין כי מראה פנים אינו בהכרח משקף רגש (למשל, ילדה עשויה להסתיר את העובדה שהיא עצובה באמצעות חיוך). עד לכניסה לבית הספר היסודי ילדים מתנסים בחווית כל טווח הרגשות האנושיים. בשנות בית הספר ובמהלך ההתבגרות יתחדדו הרגישות וההבנה של גורמי הרגש, דרכי הביטוי הנאותות שלו ותגדל היכולת האמפתית המתבטאת ביכולת לחוש את כאבו ושמחתו של האחר.

על מרשמלו ועל חשיבות הויסות הרגשי

התפתחות המערכת הרגשית וההבנה ההולכת ומשתכללת של העולם הרגשי הן איכויות משמעותיות וחיוניות להתפתחותו של הילד, אך מרכיב לא פחות חשוב בהתפתחות הרגשית הוא היכולת לווסת רגשות: יכולתו של ילד לחוות כעס ואפילו לזהות אותו אינה שווה ליכולתו לשלוט בכעס ולהמנע מלרוץ לכביש או להכות ילד אחר בתגובה אליו. היכולת לויסות רגשי היא יכולת חיונית להשתלבותו הלימודית והחברתית של הילד. ילדים אשר אינם מסוגלים לווסת רגשות של תסכול, שמחה, כעס, אכזבה וכן הלאה יתקשו להתפנות למטלות לימודיות (חשבו למשל על תפקודו של ילד שאינו מצליח להתאושש מעלבון על כך שלא נבחר לראש ועדה בכיתה), ועשויים להיות מעורבים במריבות וחיכוכים עם מורים וחברים לכיתה. קשיים אלו, בתורם, עשויים להעצים את העוצמות הרגשיות ולהחריף את הקושי בויסותם.

מחקר מפורסם בתחום הויסות הרגשי מכונה 'מחקר המרשמלו': ילדי גן הושארו למשך כרבע שעה לבדם עם סוכריית מרשמלו, כאשר נאמר להם שמי שלא יאכל אותה יקבל בהמשך שתי סוכריות מרשמלו. ילדם אשר הצליחו להתאפק השתמשו בטכניקות של הסחת דעת ושעשוע עצמי, וכאשר השוו בשנים שלאחר מכן לילדים שלא התאפקו- נמצאו כבעלי ציונים גבוהים יותר, דימוי עצמי גבוה יותר וכישורים חברתיים ובין אישיים מפותחים ויעילים.

כבר בסוף גיל הגן ילדים מצופים להפגין מיומנויות ויסות עצמי אשר יאפשרו להם לדחות סיפוקים, לתכנן פעולות בהתאם לתוצאות מצופות, לשלוט ברגשות בתגובה למכשול בדרך למטרתם (מה שממפחית מאוד את הנטייה להתפרצויות זעם) ולהשהות רגשות ומחשבות כדי להתמקד בפעולה או מטלה אחרת. למעשה, ניתן לראות כי יכולות אלו הן יכולות אשר מלוות אותנו גם בבגרות: אנו מצופים להיות מסוגלים לעמוד בתסכול שגורם לנו הבוס, להתנהג בהתאם לנורמות ולא רק בהתאם לרגשותינו המיידיים, לתכנן את פעולותינו לטווח הרחוק וכן הלאה. היעדר יכולת זו לויסות רגשי עשויה להתבטא בבגרות בהתפרצויות זעם ובהתפתחותה של הפרעת אישיות גבולית, המתבטאת בין השאר בקושי לווסת רגשות עוצמתיים ובנקיטת אסטרטגיות הרסניות בניסון להשיג שליטה בהם (פגיעה עצמית, שימוש בסמים ואלכוהול).

כיצד תסייע לילדך לרכוש מיומנויות ויסות רגשי?

היכולת לווסת רגשות היא יכולת אשר הולכת ומתפתחת החל מגילאי הינקות, והיא מושפעת מגורמים ביולוגיים וסביבתיים. תינוקות מגיעים לעולם כאשר הם שונים זה מזה במידת רגישותם לגירויים ובמידת הקלות בה הם נרגעים. עם זאת, כל התינוקות נולדים עם מנגנונים אוטומטיים להפחתת גרייה כהירדמות או בכי המזמן מבוגר לסייע לתינוק. יכולות מולדות אלו הולכות ומשתכללות עם התפתחותו של התינוק: בעוד שתינוק בן חמישה חודשים יתקשה להסיט את מבטו מפניו של זר המביט בו ולבסוף יפרוץ בבכי, תינוק בוגר יותר יצליח לווסת את ההתבוננות בזר על ידי הסטת והשבת המבט אליו, באופן שיסייע לו להתרגל אל הזר ולהתקרב אליו.

הנטייה המולדת לויסות רגשי עצמי אינה מספיקה, כמובן, להתמודדות עם האתגרים שמציבה המציאות לתינוק המתפתח לפעוט ולילד. החל מהגיל הרך מתחיל הילד להתמודד עם איסורים, דרישות ואינטראקציות בין אישיות אשר מאלצים אותו ללמוד ולווסת את רגשותיו. למידה זו מתרחשת באמצעות ההתנסויות וההכוונה שמספקת הסביבה, ולכן נעוררת את השאלה- מה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי להקנות לילדנו מיומנויות יעילות לויסות עצמי?

עזרו לילדכם לזהות את רגשותיו: הצעד הראשון לעבר ויסות רגשי הוא היכולת לזהות את הרגשות המתעוררים. כאשר אנו אומרים לילדנו "אתה מאוד כועס עכשיו..."; "זה באמת מעליב" וכן הלאה, אנו מקנים להם את היכולת להבין ואחר כך לבטא במילים את התחושות הרגשיות המאיימות והמציפות שהם חווים. יכולת זו תעמוד בבסיס יכולתם ללמוד איך כדאי להגיב כאשר מתעוררים רגשות מסוימים. זכרו שילדים צעירים אינם מבחינים היטב בין רגשות וזקוקים להדרכה כדי להכיר את מגוון הרגשות ולהבחין ביניהם.

למדו את הילד טכניקות לויסות רגשי: מיומנויות ויסות רגשי הן במובן מסוים מיומנויות כמו כל מיומנות אחרת- קשירת שרוכים, אכילה עצמאית והרכבת פאזלים. כאשר ילדכם מוצף ברגשות, הציעו לו דרכים אפקטיביות להרגעה עצמית: "אתה מרגיש עצוב... רוצה לספר לי מה קרה בגן?"; "עכשיו אתה כועס מאוד, אבל אולי אם תיקח פסק זמן/תשחק קצת במשהו אחר הכעס יעבור".

תנו לגיטימיציה לרגשות, לא לאופן ההתנהגות: חשוב להעביר לילד מסר כי כל רגש הוא לגיטימי, אך לא כל תגובה התנהגותית לרגש היא לגיטימית. מסר כ"איזה שטויות, אין לך מה להיעלב" או "אתה סתם עושה את עצמך" אינם מועילים מאחר והם מבטלים את קיומו של הרגש ולא מסייעים בויסות שלו. תגובה כ"מאוד נעלבת, אבל אתה לא יכול להרביץ" נותנת לגיטימציה לרגש אך מעבירה מסר ברור לגבי התנהגות שאינה מקובלת כתגובה אליו.

תסכול זו לא מילה גסה: אחת הדרכים הטבעיות והיעילות לרכישת מיומנויות ויסות רגשי היא פשוט לאפשר לילדכם להתמודד עם המציאות. ההתנסות בהתמודדות עם איסור או דרישה המוצבים באופן ברור ועקבי תאפשר לילדכם לרכוש מיומנויות של דחיית סיפוקים ותפתח את יכולתו לווסת את הכעס והתסכול שהוא חווה כאשר הוא נדרש לאכול ממתק מפתה רק אחרי ארוחת ערב או לפנות את הנדנדה לטובת חבר שממתין בתור. מילת המפתח היא כמובן עקביות- אם הצבתם איסור אך חזרתם בכם או נכנעתם להתפרצות זעם או בכי, הילד לא יתמודד עם הצורך לשלוט ברגשותיו.

הוו מודל יעיל: אם אתם מקללים, צועקים או עוזבים את החדר בכעס כאשר אתם מתוסכלים- אל תצפו מילדכם להגיב בשלווה ונימוס כאשר הוא כועס. ילדים לומדים באמצעות חיקוי ולא רק באמצעות הוראה ישירה, ולכן חשוב להוות מודל להתמודדות עם רגשות: ניתן לשתף את הילד בחוויה הרגשית באופן מתאים לגילו ולשתף באסטרטגיית ההתמודדות המועדפת ("היה לי יום מעייף היום בעבודה ולכן אני רוצה להתקלח ולדבר קצת בטלפון לפני שנלך לפארק").

ביבליוגרפיה

התפתחות הילד טבעה ומהלכה/ אלן סרוף, רוברט קופר וגאני דהארט, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 1998.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול רגשי לילדים

עוד מאמרים שיעניינו אותך