אנורקסיה - Anorexia Nervosa

הדוגמנית הנשקפת משלט החוצות, הרקדנית ושחקן הקולנוע, שליחיה של התרבות בה אנו חיים, עוזרים לנו להבין ולהפנים שבחברה שלנו רצוי להיות רזה. ואם "רזה זה יפה"- היחס לגוף כאל כרטיס הביקור שלנו והשאיפה לשלוט עליו ולהציגו כפי שנרצה, יכולים להיתפס כמנוף להצלחה אישית וחברתית. אך כשעושים זאת "טוב מדי", והרצון להוריד במשקל מתפרס ומשתלט על המחשבה והתפיסה, עשויים בני נוער ומבוגרים  להרעיב עצמם, לעיתים עד מוות.  למעשה, הם סובלים מהפרעה הידועה בשם אנורקסיה נרווזה.

אנורקסיה היא הפרעת אכילה המאופיינת בירידה דרסטית במשקל הגוף, המלווה בפחד עצום מאכילה והשמנה, למרות שהמצב הגופני רחוק מלהיות כזה. משמעות השם אנורקסיה הנה "חוסר תיאבון" אך בד"כ הסובלים מאנורקסיה אינם נעדרי תשוקה למזון: חלק גדול מתשומת הלב, המחשבה וההתנהגות היומיומית יתמקדו באוכל, בדרכים להפחתת כמות המזון הנצרכת ובבדיקת מצב הגוף ומשקלו. הנטייה של הלוקה באנורקסיה היא להסתיר ולהכחיש את המצב, להתנגד לטיפול, ולשמור את רוב הפעולות שקשורות לאוכל ולירידה במשקל בסתר, הרחק מעיני אחרים (הדבר יתבטא למשל בסירוב לאכול בנוכחות אנשים). כמו כן, מתקיימות לעיתים אף "התנהגויות מפצות" כהקאה, שימוש בחומרים משלשלים, משתנים וחוקנים, או פעילות גופנית מוגזמת.

ההפרעה פורצת ע"פ רוב בין גיל 10 ל 30. מעל גיל 13 השכיחות עולה, כשהשיא הוא בגילאי 18-17. אנורקסיה נחשבת ל"הפרעה נשית", משום שהשכיחות בקרב נשים, נערות וילדות גדולה פי 10 ויותר מאשר בקרב זכרים. מניחים כיום שבין חצי אחוז לאחוז אחד מכלל הנערות והמתבגרות לוקות באנורקסיה נרווזה, וכחמישה אחוזים מציגות חלק מתסמינים, אך לא מקבלות את האבחנה של אנורקסיה. בקרב דוגמניות ורקדניות בלט שכיחות האנורקסיה גבוהה במיוחד. האבחנה נפוצה יותר במדינות מפותחות ומתועשות, ובקרב השכבות החברתיות- כלכליות הגבוהות יותר. מחקרים מגלים שמהגרות למדינות מפותחות ו"מערביות" נוטות לפתח את ההפרעה יותר מאשר בנות גילן בארץ מוצאן. אצל נערים ההפרעה נוטה להופיע בגיל צעיר יותר, בגיל ההתבגרות המוקדם.

אנורקסיה מלווה בד"כ בהפרעות פיסיות ונפשיות משמעותיות: הלוקים בהפרעה נוטים לסבול מהצרת טווח החשיבה, שינויים חדים במצב הרוח (לעיתים עד כדי אפיונים החופפים להפרעת דיכאון מג'ורי), הפרעות שינה, התנהגות אובססיבית- קומפולסיבית, פרפקציוניזם ונוקשות. בתחום הפיסי מלווה האנורקסיה בהפסקת המחזור אצל נשים, פגיעה בהתפתחותם הסדירה של בני נוער, בעיות במערכות העיכול והרבייה ועוד. במקרים קשים עשויה ההרעבה העצמית וההפרעות הגופניות הנלוות לה להסתיים במוות.

אבחנת אנורקסיה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

• סירוב לשמור על משקל הגוף המינימאלי הנחשב תקין, בהתאם לגיל ולגובה, או לעלות מעל למשקל זה.  אובדן משקל, או כשל בהגעה למשקל הנחשב תקין, יביאו את הגוף למצב בו משקלו הוא פחות מ 85% מהמצופה.
• פחד עצום מעליה במשקל ומהשמנה, למרות מצב נתון של תת-משקל.
• הפרעה בתפיסת משקל הגוף, או צורת הגוף, ומצבו. לתפיסה זו השפעה מוגזמת על ההערכה העצמית, או על התכחשות למשמעות של תת-המשקל העכשווי.
• בקרב נשים או נערות שכבר קיבלו ווסת תופיע אמנוריאה- העדרם של לפחות שלושה מחזורי ווסת רצופים.

• אנורקסיה מהסוג המגביל (Restricting Type) - תת סוג זה מאופיין בעיקר בהרעבה עצמית ללא אפיזודות של זלילה והקאה (אכילת בינג'), וללא התנהגויות של טיהור עצמי (הקאה מכוונת, שימוש במשלשלים או משתנים, או חוקן).
• אנורקסיה מסוג מטהר (Binge Eating/  Purging Type) -  תת סוג המאופיין בהתנהגויות חוזרות ונשנות של אכילת בינג' (התקף זלילה), או פעולות של טיהור עצמי.

גישות שונות ניסו להסביר את הופעת האנורקסיה, כאשר כיום מאמינים מרבית אנשי המקצוע כי שילוב בין גורמים פסיכו- סוציאליים, פסיכולוגיים וביולוגים מביא להיווצרותה.

• גורמים חברתיים-תרבותיים: השוואה בין תמונותיהן של דוגמניות ושחקניות עכשוויות (ג'וליה רוברטס, קמרון דיאז) לבין תמונותיהן של דוגמניות עבר מפורסמות (מרלין מונרו) מדגימה באופן ברור את השינוי העצום אשר חל באופן בו נתפסת "האישה האידיאלית": מרבית הדוגמניות העכשוויות הפופולאריות רזות באופן קיצוני, בעוד שבעבר נתפס מבנה גוף מלא כסקסי ומושך.
  בהתאם, מאמינים אנשי מקצוע כי עיסוק היתר של החברה המערבית באידיאל הרזון מעודד עליה בשיעור  האנורקסיה.
• גורמים פסיכולוגיים: אנורקסיה יכולה להתפתח כניסיון לפתח אישיות עצמאית, ולהתמודד עם אתגרים חברתיים חדשים ועם דחפי מין ותוקפנות שעולים, במיוחד בגיל ההתבגרות. אפשר לראות ברזון ובעצירת ההתפתחות ניסיון לדחות ולהכחיש מיניות, ויש הרואים את האנורקסיה  כניסיון להפגין שליטה ולהשיג אוטונומיה, המכסה דווקא על עצמיות מעורפלת ולא מפותחת. במיוחד מתקשרת ההפרעה להתמודדות עם אם דומיננטית הנחווית כפולשנית, ועם הקושי בהשגת נפרדות מדמות האם. הרעבה עצמית במקרה זה היא ניסיון להכריז בעלות על הגוף, להכניע ולהרוס את הדימוי הפנימי של האם הפולשנית, ולדחות את הנשיות עצמה. יכולה להיות גם דינאמיקה אחרת בבסיס ההפרעה- רצון להישאר קטנה, חלשה וזקוקה להגנה, ולמנוע נפרדות מהאם האוהבת או מהמשפחה המגוננת.
• גורמים משפחתיים נוספים מתייחסים ל 3 מאפיינים משפחתיים: הגנת יתר וגם חדירות יתר לחיי הפרט במשפחה (חוסר בהגדרה ברורה של גבולות), עירוב יתר של הילד או הילדה בקונפליקט הורי, והאנורקסיה כאמצעי לשליטה במשפחה.
• גורמים ביולוגיים: לא קיימות עדויות חד משמעיות לקיומם של גורמים תורשתיים בהיווצרות ההפרעה, וממצאים ביולוגיים כקשיים במנגנון ויסות האכילה (הנמצא באזור במוח הנקרא היפותלמוס) עשויים לשקף את הנזק הנגרם מההרעבה, ולאו דווקא גורם להפרעה. באופן דומה, נמצא כי חומרים אופיאטים המיוצרים בגוף מגבירים את הנטייה להתכחש לתחושת הרעב, אך נראה כי הפרשתם המוגברת נובעת מהמחסור במזון. כלומר, גורמים ביולוגיים אינם יוצרים את ההפרעה אך משפיעים על שימורה. 

הטיפול באנורקסיה הוא טיפול מורכב וממושך אך עשוי להביא לשיפור משמעותי הן בסימפטומים האנורקטיים והן בתחושות וקשיים הנלווים לה כהערכה עצמית נמוכה, קשיי היפרדות מההורים וכד'. מטרת הטיפול הראשונית היא הפחתת הסיכון לחיי המטופל ושיפור במצבו הגופני, ומטרה זו משפיעה באופן משמעותי על הבחירה במסגרת הטיפול.

• טיפול פסיכולוגי:  הסובלים מאנורקסיה עשויים לגלות התנגדות רבה לטיפול פסיכולוגי דינאמי המכוון לעלייה במשקל. לכן, רכישת אמונו של המטופל והבנת נקודת המבט והצורך שלו ברזון משמעותיים במיוחד ועשויים לאפשר, בהמשך הטיפול, שינוי הרגלים ותפיסות בלתי יעילים והתמודדות עם החרדות ששינויים אלה מעלים. טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים מתמקדים באופן אקטיבי בשינוי הסימפטומים האנורקטיים ומאפשרים למטופל לרכוש יכולות כבקרה על הרגשות ומחשבות אוטומטיות שמעוררת בהם האכילה וויסות רגשות אלו, שיפור מיומנויות בין אישיות וכן האלה.
• אשפוז: במצבים של סכנת חיים וכאשר המטופלים ומשפחותיהם חשים שאינם יכולים להתמודד עם הפרעת האכילה במסגרת ביתית, עשוי אשפוז להוות מסגרת טיפולית מקיפה ויעילה במיוחד.

באשפוז, אשר מתקיים בד"כ במסגרות ייחודיות להפרעות אכילה, מתאפשרת השגחה על מצבו הרפואי של המטופל והתאמת דיאטה והרגלי אכילה בריאים. כמו כן, ניתנים טיפולים פסיכולוגיים מתאימים והכנה של המטופל לחיים בקהילה, בבוא הזמן.

בנוסף לטיפולים פסיכולוגיים הניתנים במסגרת אשפוז או מחוץ לו, עשוי טיפול משפחתי להועיל להשתלבותו של המטופל במשפחה ע"י בחינה מעמיקה של דפוסי הלכידות של המשפחה,  הקונפליקטים המשפחתיים ותלותם של בני המשפחה זה בזה. טיפול תרופתי נמצא כלא יעיל לטיפול בסימפטומים האנורקטיים, אך עשוי לתרום להפחתת מצבי דיכאון וחרדה כאשר הם נלווים להפרעת האנורקסיה.

• לקריאה מורחבת על טיפולים מקובלים לאנורקסיה: טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול פסיכותרפי, טיפול משפחתי, טיפול תרופתי
• קישורים נוספים באתר: השמנת יתר, הפרעות אכילה, בולימיה נרווזה