אנה או. הינו הכינוי אותו בחר הפסיכיאטר יוזף ברויאר למטופלת שלו ברתה פפנהיים, בתיאור מקרה אותו פרסם בספרו "מחקרים בהיסטריה". תיאורו של ברויאר את התהליך הטיפולי ואת ההצלחה שלו בשחרור המטופלת מהסימפטומים ההיסטריים מהם סבלה, היווה את אחד הבסיסים לפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד.
אנה או., בת למשפחה מבוססת בוינה, הופנתה לקליניקה של ברויאר כשהיתה בת 21, בשל סימפטומים לא מוסברים רפואית, שכללו בין היתר שיעול בלתי פוסק, קשיים בראייה, ליקויים בדיבור, שיתוק בחלקי גוף מסויימים והזיות אלימות. טרם הגעתה לטיפול, חלה אביה במחלה קשה, והיא הקדישה את עצמה לטיפול בו. היא שהתה יומם וליל ליד מיטת חוליו, עד שהתמוטטה. שנה לאחר תחילת הטיפול מת אביה, והסימפטומים שלה הלכו והחריפו. בתחילה, ניסה ברויאר לטפל באנה באמצעות השיטה ההיפנוטית של שארקו, בה השתמשו באותה התקופה במטרה לרפא נשים משיתוקים היסטריים. אך עם התקדמות הטיפול, הלך ברויאר ונענה יותר ויותר לבקשתה של אנה לדבר באופן חופשי, גלוי ואסוציאטיבי על אירועים בעברה שהתקשרו להופעת הסימפטומים, תהליך שזכה בידי אנה עצמה לכינוי "ריפוי בדיבור", או "ניקוי ארובות". ברויאר גילה שהסיפורים הללו הובילו לפורקן רגשי (קתרזיס או אבריאקציה) ולהיעלמותם השיטתית של הסימפטומים, בזה אחר זה.
בנקודה מסויימת במהלך הטיפול התוודתה אנה בפני ברויאר על אהבתה אליו, ואף טענה שהיא נושאת את ילדו. ברויאר ידע שההריון הינו הזיה נוספת של אנה, אך בהלתו מכך הובילה אותו לנוס מוינה עם אשתו. מאוחר יותר השתמש פרויד במקרה זה כדי להגדיר את מה שהוא כינה כהעברה אירוטית בטיפול. הוא טען כי אנה לא היתה באמת מאוהבת בברויאר עצמו, אלא בדמותו של אביה אותו השליכה על המטפל.
הטיפול של אנה עם ברויאר נקטע, אבל מצבה הלך והשתפר והיא כנראה החלימה לחלוטין. ברבות הימים היא הפכה לפעילה מרכזית בקהילה היהודית בגרמניה והתמקדה בסיוע לעניים ולנשים שנמכרו לזנות. אנה או., או בשמה האמיתי ברתה פפנהיים, נחשבת עד היום לאחת המייסדות של מקצוע העבודה הסוציאלית.
לקריאה נוספת
Freeman, L. (1972). The Story of Anna O. New York: Walker.
