אינסומניה היא הפרעת שינה המאופיינת בחסך בשעות שינה. השינה הינה מכשיר מדידה רגיש למצבו הנפשי של האדם. שנת הלילה שלנו מושפעת ממצבי מתח וחרדה, ממצב רוחנו ומהמחשבות המעסיקות אותנו. אינסומניה, או הפרעת אל- שינה, מאובחנת כאשר ישנן תלונות חוזרות על קשיי הרדמות או על שינה לא יעילה במשך חודש אחד לכול הפחות.  שלא כמו התופעות של יתר שינה, שברובן נובעות ממקור ביולוגי, תופעות של אל-שינה קשורות ע"פ רוב לקשיים נפשיים. אבחון ההפרעה נסמך בעיקר על תלונותיו הסובייקטיביות של האדם, וישנה חשיבות רבה לברור מדויק של הפרטים המאפיינים את התלונות: כיצד מתבטאים קשיי השינה? מתי החלו? מהי מידת החומרה והתדירות של ההפרעה? מה השפעתה על התפקוד היומיומי?

קשיי שינה כרוניים יכולים להופיע בצורות שונות. שלוש הצורות הנפוצות הן קשיי הרדמות, יקיצות מרובות ויקיצה מוקדמת. אל שינה המאופיין בקושי בהרדמות למרות תחושה של עייפות ומחסור בשעות שינה, קשור בד"כ לאי-שקט נפשי ולחרדה. אל שינה של יקיצות מרובות מאפיין אנשים הסובלים מסיוטי לילה, ומתקשר לעיתים לתסמונת פוסט טראומטית (PTSD). אל שינה של יקיצה מוקדמת מאפיין יותר מכול מצבים של דיכאון .  לקשיי שינה כרוניים נטייה להתגבר עם התגברות התסכול והעייפות המתמדת המתלווים למחסור בשינה. כך עלול להיווצר מעגל קסמים מרושע, בו המחסור בשינה מגביר את המצוקה הנפשית, שמגבירה את הקושי לישון. במקרים בהם המצב הזה נמשך תקופה ארוכה האדם עלול לעבור תהליך של התניה, בו הוא "לומד" לא לישון, וחש במצוקה ועוררות מוגברת ככול שמתקרב מועד שנת הלילה.

בנוסף לקשיי שינה כרוניים ישנם קשיי שינה מצביים, המופיעים בתקופות של מתח, כמו משבר משפחתי או כלכלי, או מצב של מלחמה. לעיתים ישנן סיטואציות מסוימות שמעוררות באופן קבוע הפרעות בשינה, כמו למשל נסיעות ארוכות או שירות מילואים. קשיי שינה עלולים גם להופיע כבעיה משנית, ולהתלוות לשימוש בתרופות, להפרעה נפשית אחרת או למצב רפואי-פיזיולוגי כלשהו. כ 25% מתוך המקרים של תלונות על אינסומניה הם ללא ממצאים מעבדתיים או עדות לפגיעה תפקודית או מצוקה משמעותית. אלו הם מקרים של אל-שינה מדומה, המבטאים תחושה סובייקטיבית אך לא הפרעת שינה ממשית.

הטיפול באינסומניה הוא מורכב ומאתגר. ראשית כול, במצבים כרוניים של אל-שינה בהם קיים מוטיב של התניה המוסיף ללחץ ולעוררות, הניסיון הראשון לטיפול הוא ביטולה של ההתניה. לשם כך האדם הנוטה לנדודי שינה צריך לקום ממיטתו ולעסוק במשהו אחר, אם לאחר מספר דקות במיטה השינה מתחילה לנדוד. המטרה היא שהמיטה והסיטואציה כולה תתנתק מההקשר שנוצר בינה לבין אי היכולת לישון. לעיתים גם החלפת המיטה או החלפת חדר השינה הם אמצעים יעילים לביטול ההתניה. לימוד של שיטות להרפיה עצמית ודמיון מודרך יעיל אף הוא, במיוחד כאשר חוסר השינה קשור למתח גופני ומוטרדות נפשית.

טיפול פסיכולוגי: עבור אנשים בעלי עוצמות גבוהות יותר של חרדה ואי שקט, שבד"כ יסבלו גם מסימפטומים נוספים, יעיל טיפול פסיכותרפויטי ארוך טווח.

טיפול תרופתי: טיפול תרופתי מקובל מאוד בהפרעות שינה. סמים היפנוטיים כדוגמת תרופות ממשפחת הבנזודיאזיפינים יכולים להיות יעילים, אך צריך לבחור את התרופה המתאימה. תרופות שינה נמדדות בזמן הספיגה שלהן בגוף, ובמשך ההשפעה (זמן מחצית החיים של התרופה). זמן הספיגה של רוב התרופות הוא מהיר (20-45 דקות) אך משך ההשפעה מגוון- משעה וחצי-שעתיים ועד ל 80 שעות ואף יותר. שימוש בתרופות בעלות השפעה ארוכת טווח עלול לפגוע בתפקוד ביום המחרת, לגרום לעייפות, בלבול ואיטיות. תרופות בעלות השפעה קצרה מדי עלולות להיות לא יעילות. התרופות המומלצות בד"כ הן בעלות זמן מחצית חיים של 4-6 שעות. בנוסף קיימת תופעה של פיתוח סבילות לתרופות שינה- עם הזמן השפעת התרופה נחלשת והאדם זקוק לכמות גדולה יותר. עליה מתמדת במינון התרופות עלולה להחמיר את ההפרעה בשינה ואת התלות בתרופות, לפעמים עד כדי צורך בגמילה.

הגיינה של השינה: הקניית כללים התנהגותיים פשוטים יכולה לעזור לסגל הרגלי שינה נכונים. למשל: הימנעות מקפה, ניקוטין ואלכוהול לפני השינה והימנעות מפעילות גופנית מאומצת כשעתיים לפני מועד השינה, הימנעות מארוחות כבדות לפני השינה, ובמיוחד הימנעות מסוכר. כמו כן, יש להקפיד על סדירות וקביעות בשעות השינה והיקיצה ולא להתאמץ להירדם בכוח אלא לנסות לא לחשוב על השינה. ניתן להיעזר לשם כך בשיטות עתיקות יומין כמו ספירת כבשים.

• קישורים נוספים באתר: שינה, הפרעות שינה, יתר-שינה, נרקולפסיה, דום נשימה בשינה, פארסומניה