סרוגייט הוא ביטוי מתחום הטיפול המיני, אשר מתייחס לאדם הפועל כשותף או שותפה למטופל להתנסות מעשית, אשר מטרתה לתרגל מיומנויות זוגיות ומיניות וליצור חוויות מתקנות בתחום זה. המפגשים עשויים לכלול תרגול תקשורת, הרפיה, מגע חושי ולעיתים גם פעילות מינית. מטרת התהליך היא פיתוח ערך עצמי, שיפור דימוי גוף, הפחתת חרדה מינית והכנה ליצירת קשרים זוגיים ואינטימיים מחוץ למסגרת הטיפול.
השימוש בסרוגייטים בטיפול מיני החל בשנות ה-70, בעקבות עבודתם של ויליאם מאסטרס ווירג’יניה ג’ונסון, אשר ראו בקיום תרגול עם בן או בת זוג חלק חיוני מהצלחת הטיפול המיני.
התהליך הטיפולי עם סרוגייט
טיפול עם סרוגייט מתנהל במסגרת משולשת (טריאדה) הכוללת מטפל או מטפלת מינית, מטופל או מטופלת, וסרוגייט. לאורך כל הדרך נשמר קשר מתואם בין המטפל לסרוגייט, שמנחים ומפקחים על התהליך. הטיפול מוגדר כזמני ומסתיים בפרידה מהסרוגייט והמשך עבודה עם המטפל.
התהליך בנוי בשלבים מדורגים:
1. בניית אמון וקשר מילולי: מטרת המפגשים הראשונים היא יצירת קשר, שיחה פתוחה על גבולות וציפיות, ותרגול מיומנויות תקשורת בסיסיות.
2. מגע לא מיני: תרגילים של נשימה והרפיה, החזקת ידיים, יצירת קרבה גופנית הדרגתית, עבודה על חוויית ביטחון במגע.
3. מגע אינטימי ומיני: במידת הצורך ובכפוף לתוכנית טיפולית, עשוי התהליך לכלול התנסויות חושיות או מיניות. שלב זה מתקדם בהדרגה ונעשה מתוך מטרה להפחית חרדה, לפתח חוויות מתקנות ולתרגל מיומנויות אינטימיות.
4. סגירה ופרידה: תהליך סיום הכולל עיבוד החוויה, הפקת תובנות, והעברת הלמידה לחיי היומיום ולמערכות יחסים עתידיות.
מרבית הזמן במפגשים אינו מוקדש לפעילות מינית, אלא לעבודה חינוכית וחווייתית על כישורים בין-אישיים, דימוי גוף וביטחון עצמי.
למי מיועד התהליך?
טיפול עם סרוגייט מיועד לאנשים המתמודדים עם קשיים בתחום האינטימיות והמיניות, כגון: חרדה מקרבה, חוסר ניסיון מיני, דימוי גוף שלילי, קושי ביצירת קשר זוגי, או קשיי תפקוד מיני, כמו: כאב בעת חדירה, קשיים בהגעה לאורגזמה, הפרעות זקפה, שפיכה מוקדמת ועוד. לעיתים נעשה בו שימוש גם כחלק מתהליכי שיקום בעקבות פגיעה גופנית או חוויה של פגיעה מינית, כאשר קיימת השפעה מתמשכת על חיי המין והזוגיות.
היבטים אתיים ומשפטיים
טיפול סרוגייט מעורר מחלוקות סביב גבולות ויחסי כוח, כאשר בין היתר נטען כי הוא קרוב למודל של יחסי מין בתשלום, אף כי תומכיו מדגישים כי מדובר בתהליך טיפולי מובנה ומפוקח שמטרתו חוויות מתקנות ולמידה. המסגרת החוקית אינה אחידה: בישראל הוא מתקיים במרכזים טיפוליים מוסדרים, בעוד שבמדינות אחרות מעמדו המשפטי נותר לא ברור. בנוסף, מחקרים מצביעים על מחסור בנתונים מבוקרים ועל אתגרים ייחודיים לתפקיד הסרוגייט, כגון טשטוש גבולות והשפעה על מערכות יחסים אישיות.
לצד המחלוקות, ממצאים מחקרים ותיאורי מקרה מצביעים על תרומה משמעותית של טיפול סרוגייט לשיפור תחושת המסוגלות, הפחתת חרדה מינית והגברת שביעות הרצון ממערכות יחסים אינטימיות.
מקורות
Emelianchik-Key, K., & Stickney, K. (2019). Using surrogate partner therapy in counseling: Treatment considerations. Journal of Counseling Sexology & Sexual Wellness: Research, Practice, and Education, 1(2), 105–113
Freckelton, I. (2013). Sexual surrogate partner therapy: Legal and ethical issues. Psychiatry, Psychology and Law, 20(5), 643–659
International Professional Surrogates Association [IPSA]. (2023). What is surrogate partner therapy? Retrieved from https://www.surrogatetherapy.org/what-is-surrogate-partner-therapy
Oreg, A., Avlagon, E., & Gitlitz, T. (2024). Being a surrogate partner: The challenges of fragile boundaries. Archives of Sexual Behavior, 53(5), 1403–1414
Rosenbaum, T., Aloni, R., & Heruti, R. (2014). Surrogate partner therapy: Ethical considerations in sexual medicine. Journal of Sexual Medicine, 11(2), 321–329
