דיסקלקוליה היא לקות למידה נוירו-התפתחותית אשר מתאפיינת בקשיים מתמשכים ברכישת מיומנויות מתמטיות בסיסיות וביישומן. קשיים אלה מופיעים למרות יכולות אינטלקטואליות תקינות, ובהיעדר הסבר אחר, כמו רמת הוראה נמוכה, בעיות ראייה ושמיעה או הפרעות נוירולוגיות.
דיסקלקוליה נכללת במסגרת האבחנה של הפרעת למידה ספציפית, לצד ליקויים בקריאה ובכתב.
המאפיינים של דיסקלקוליה
דיסקלקוליה מהווה דפוס של קשיים מתמשכים ומשמעותיים ברכישת מיומנויות חשבוניות ומתמטיות, אשר יכול להתבטא במספר תחומים, ובהם:
• קושי בהבנת מושגים מספריים בסיסיים והיחס ביניהם (למשל, גודל וסדר).
• קושי בביצוע חישובים מדויקים, לרבות שימוש בפרוצדורות חשבוניות (כמו חיבור, חיסור, כפל וחילוק).
• קושי לעבור בין ייצוגים מספריים (למשל, בין כמות ממשית וסמלים מספריים).
• קושי ברכישה או בשליפה של עובדות מספריות אוטומטיות (כגון לוח הכפל).
• קושי בשימוש מדויק בסמלים מתמטיים וביישום של פעולות חשבוניות.
דיסקלקוליה מתגלה לרוב בבית הספר היסודי, במהלך רכישת מושגי מספר ופעולות חשבון בסיסיות. כך, ילד שמתמודד עם דיסקלקוליה יכול להראות בבית הספר קשיים שונים, כמו היפוך ספרות, חישובים מוטעים, בלבול בין ספרות וכן כתיבתן בכתב ראי. עם זאת, לעיתים דיסקלקוליה מאובחנת רק כאשר הדרישות המתמטיות והאקדמיות עולות, במיוחד במטלות הדורשות מהירות ודיוק. שכיחות האבחנה מוערכת בכ-3-6% מהילדים, והיא מופיעה לעיתים קרובות יחד עם קשיים נוספים, כגון הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, דיסלקציה או דיסגרפיה.
אף שלקות ברכישת מיומנויות חשבון אינה קשורה לאינטליגנציה, היא עלולה להשפיע באופן ניכר על תפקודו האקדמי של האדם, וכן לפגוע בהבנה המתמטית לאורך זמן בשל הימנעות ממשימות כמותיות והיווצרות של פער בידע הנרכש.
כמו כן, בדומה ללקויות למידה אחרות, בהיעדר אבחון מוקדם והתערבות מתאימה, דיסקלקוליה עלולה להוביל לקשיים נלווים. ילדים ומבוגרים עם דיסקלקוליה עלולים להתמודד עם חוויות חוזרות של תסכול וכישלון, דבר שעלול להוביל לירידה בביטחון העצמי, ולהגביר את הסיכון להתפתחות חרדה או דיכאון. עם זאת, כאשר היא מזוהה בזמן וניתנות התאמות ותמיכה מתאימה, אנשים עם דיסקלקוליה יכולים להגיע להישגים אקדמיים טובים ולממש את יכולותיהם.
אבחון דיסקלקוליה
המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5), מגדיר דיסקלקוליה כדפוס של קשיים מתמשכים ברכישת מיומנויות מתמטיות בסיסיות וביישומן. עם זאת, המונח אינו מוגדר כאבחנה רשמית ב-DSM-5 והוא נכלל תחת האבחנה של לקות למידה ספציפית, עם פגיעה ביכולות המתמטיות (With impairment in mathematics).
אבחון דיסקלקוליה מתבצע לרוב על ידי מאבחנים דידקטיים או פסיכולוגים חינוכיים במסגרת אבחון פסיכו-דידקטי. על פי ה-DSM-5, אבחנה של לקות למידה ספציפית ניתנת כאשר הקשיים נמשכים לפחות 6 חודשים חרף התערבויות מותאמות. בנוסף הקשיים גורמים להישגים לימודיים נמוכים שלא תואמים את המצופה מגיל האדם, ולפגיעה בתפקודו (בלימודים, בעבודה או בתחומי חיים נוספים).
במהלך אבחון דיסקלקוליה, נשללים גורמים אחרים אשר יכולים להסביר את קשייו של האדם, כגון לקות שמיעה או ראייה, הפרעות נוירולוגיות ונפשיות, מוגבלות שכלית התפתחותית וכן תנאים סביבתיים שונים (רמת הוראה ירודה, שליטה לא מספקת בשפת ההוראה, או רקע סוציו-אקונומי נמוך).
הגורמים לדיסקלקוליה
הגורמים המדויקים לדיסקלקוליה אינם ידועים במלואם, אולם מחקרים מצביעים על מספר מנגנונים שעלולים לתרום להופעתה. מבחינה נוירולוגית, אנשים המאובחנים עם דיסקלקוליה מראים הבדלים מבניים ותפקודיים באזורים מוחיים אשר מעורבים בעיבוד מספרי. לעיתים, הבדלים אלו כוללים דפוס פעילות מוחית שונה, קישוריות אחרת בין אזורים במוח או הבשלה נוירולוגית איטית יותר. בנוסף, מחקרים מצביעים על רכיב תורשתי אשר מעיד על רגישות מולדת לרכישת מיומנויות מספר, אם כי תרומתו חלקית בלבד.
מעבר לכך, מחקרים מצביעים על קשר בין קושי בתפקודים קוגניטיביים מסוימים לבין דיסקלקוליה, לרבות זיכרון עבודה חזותי-מרחבי, קשב, מהירות עיבוד ופונקציות ניהוליות. יכולות אלה עלולות להשפיע על יישום פעולות חשבוניות ושליפת מידע מספרי.
לצד אלה, משתנים סביבתיים והתפתחותיים, כגון חשיפה מוקדמת למספרים, תנאים רפואיים בשנות החיים הראשונות, וכן נסיבות רגשיות או חברתיות, עלולים גם הם להשפיע על חומרת הלקות ועל האופן שבו היא באה לידי ביטוי.
טיפול בדיסקלקוליה
דיסקלקוליה עלולה להתבטא בדרכים שונות אצל אנשים שונים. בהתאם לכך, נדרשת התערבות מותאמת אישית, אשר מבוססת על הצרכים הייחודיים של כל אדם. ההתערבויות הנפוצות לטיפול בדיסקלקוליה כוללות:
• הוראה מתקנת: המרכיב המרכזי בטיפול בדיסקלקוליה הוא הוראה מתקנת, אשר מתמקדת בחיזוק כישורי היסוד המתמטיים של האדם (כגון הבנת גודל, כמות וייצוגים מספריים וכן רכישת אסטרטגיות חשבוניות יעילות). התערבויות אלו נעות בהדרגה מהמיומנויות הבסיסיות אל המורכבות יותר, ולעיתים כוללות תרגול המשלב הפעלת מספר חושים וכן כלים ממוחשבים.
• התאמות לימודיות: התאמות אקדמיות כמו שימוש במחשבון, דף נוסחאות, הקראה והארכת זמן, מאפשרות לתלמידים עם דיסקלקוליה לבטא את יכולותיהם בצורה טובה יותר בבית הספר ובבחינות אקדמיות. התאמות אלה מפחיתות את העומס על זיכרון העבודה ומאפשרות ביטוי מדויק יותר של הידע הנרכש.
• טיפול רגשי: שילוב טיפול רגשי לצד הוראה מתקנת, יכול להגביר את יעילות ההתערבויות הלימודיות. התערבויות רגשיות, כמו טיפול פסיכולוגי, יכולות לחזק את תחושת המסוגלות והביטחון העצמי של ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם דיסקלקוליה. בנוסף, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) נמצא יעיל בהפחתת חרדה ממתמטיקה ובהתמודדות עם דפוסי חשיבה שליליים הקשורים ליכולת הלמידה.
מקורות
ו. שרוני-יצחק (1990), סוגיות בחינוך מיוחד יחידה 4 - ליקויי למידה, האוניברסיטה הפתוחה
American Psychiatric Association. (2022). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed., text rev.; DSM-5-TR). American Psychiatric Publishing
Hornos-Arias, J., Grau, S., & Serra-Grabulosa, J. M. (2025). Early detection and intervention of developmental dyscalculia using serious game-based digital tools: A systematic review. Information, 16(9), 787
Price, G. R., & Ansari, D. (2013). Dyscalculia: Characteristics, causes, and treatments. Numeracy, 6(1), 2
