תפריט נגישות

The Autistic-contiguous position - העמדה האוטיסטית מגעית

העמדה האוטיסטית-מגעית היא מונח שטבע האנליטיקאי והתיאורטיקן תומס אוגדן בהתייחס לעמדה הפרימיטיבית ביותר בחיי הנפש המוקדמים של התינוק. אוגדן, בדומה לתיאורטיקנים אחרים שביניהם ביק, מלצר וטסטין, ביקר את תפיסתה של מלאני קליין לפיה העמדה הסכיזואידית-פרנואידית היא העמדה הפרימיטיבית ביותר, והיחידה המקדימה את היווצרותה של העמדה הדיכאונית. לטענתו, תפיסה זו יוצאת מהנחה שגויה לפיה התינוק מסוגל להבחין בין פנים לחוץ כבר בינקות המוקדמת ביותר. אוגדן התנגד להנחה זו וטען כי חיי הנפש המוקדמים מאורגנים באמצעות העמדה האוטיסטית-מגעית הנשלטת על ידי החושים והחוויה הגופנית.

רעיון העמדות

הבנת רעיון העמדה האוטיסטית-מגעית מצריך הבנה של רעיון העמדות בכללותו. עמדות הוא המונח שטבעה מלאני קליין בהתייחס לארגון הפסיכולוגי של החוויה ולא, כפי שלא פעם מתארים אותו בטעות, כשלב התפתחותי המתקיים כחלק מרצף שלבים לינארי (בדומה לשלבי ההתפתחות הפסיכוסקסואלית אותם פרויד תיאר). המונח עמדה מתייחס לארגון פסיכולוגי של החוויה אשר מורכב מחרדות, מנגנוני הגנה ויחסי אובייקט ספציפיים המבנים את האופן בו האדם חווה את העולם. קליין הציעה כי העמדה הסכיזואידית-פרנואידית היא העמדה הפרימיטיבית ביותר, וכי התפתחות נורמלית תביא להחלפתה בדומיננטיות של העמדה הדיכאונית. עם זאת, היא הדגישה כי גם בקרב אנשים בריאים מתקיימת תמיד דיאלקטיקה בין העמדות, וטענה כי גם אנשים בריאים אשר חווים את העולם מרבית הזמן מתוך העמדה הדיכאונית, "גולשים" מדי פעם לאופנות חוויה סכיזואידית-פרנואידית. אוגדן, מתוך הביקורת שלו על תפיסת העמדה הסכיזואידית-פרנואידית כעמדה המוקדמת ביותר, הציע כי קיימת עמדה מוקדמת עוד יותר אותה כינה העמדה האוטיסטית-מגעית, וטען כי רשמיה נוכחים גם הם בקרב בוגרים בריאים.

העמדה האוטיסטית מגעית

"העמדה האוטיסטית-מגעית היא ארגון פסיכולוגי פרימיטיבי הפועל מלידה ויוצר את הצורות היסודיות ביותר של החוויה האנושית. זהו אופן הנשלט על ידי החושים".

הציטוט המצורף לעיל של אוגדן מציע למעשה כי בינקות המוקדמת חוויתו של התינוק מבוססת בעיקר על חוויותיו החושיות ובפרט אלו שקשורות לתחושות על פני העור. חוויות חושיות-מגעיות אלו נמצאות גם ביסוד החוויה של התינוק ביחסי האובייקט: התינוק הצעיר עדיין אינו מקיים עם אמו קשר דרך מילים אלא דרך החוויות החושיות-עוריות הנוצרות בעת ההנקה, הטיפול, החיבוק, השירה לתינוק וכן הלאה. כך, חוויותיו של התינוק מאורגנות בעיקר דרך תחושות של חום, קור, רכות, מרקם, קשיות וכן הלאה, אשר יוצרות את מה שאוגדן מכנה משטחים חושיים.

החוויות החושיות אשר התינוק חווה עם אמו במסגרת העמדה האוטיסטית-מגעית מספקות חוויה דו משמעית. מצד אחד, הטיפול הצמוד והיניקה יוצרים מקצבים משותפים אשר יוצרים משטח חושי משותף לאם ולתינוק ומצד שני, המגעים הגופניים מחזקים את תחושת התיחום של התינוק, היוצרת את הבסיס הראשוני להכרה בנפרדות בינו לבין האם אשר תלך ותתבסס עם המשך ההתפתחות.

העמדה האוטיסטית מגעית והחרדה המאפיינת אותה

אוגדן הציע כי החרדה המאפיינת את העמדה האוטיסטית-מגעית היא חרדה מפני התפרקות הלכידות החושית והתיחום. חרדה זו מאופיינת באימה מפני דיסאינטגרציה של המשטח החושי אשר יביא לדליפה, התמוססות, היעלמות או נפילה אינסופית. התינוק, אשר אינו זוכה לחווית החזקה חיובית המאפשרת את יצירת המשטח החושי המשותף עם האם, חש כי עצמיותו עשויה להתפוגג מאחר וטרם נבנתה. ביטויים קונקרטיים של חרדת העמדה האוטיסטית-מגעית יכולה להיות חרדה מפני הירדמות (המלווה בחוויה של "נפילה" לתוך שינה), מפני מקלחת היכולה לשטוף מהאדם את ריחו ועצמיותו או מפני דליפה של הגוף דרך סוגריו באופן שמביא לקשיים סביב מתן שתן וצואה, רוק ודם. כמו כן, חרדת העמדה האוטיסטית-מגעית עשויה להתבטא בפחד מפני שיגעון.

הגנות במסגרת העמדה האוטיסטית מגעית

בדומה לחרדות המאפיינות את העמדה הסכיזואידית-פרנואידית ואת העמדה הדיכאונית, גם החרדה המאפיינת את העמדה האוטיסטית-מגעית מביאה לשימוש במנגנוני הגנה. ההגנות של העמדה האוטיסטית-מגעית מכוונת, על פי אוגדן, "לביסוס מחדש של ההמשכיות של המשטח החושי התחום ושל המקצב המסודר שהשלמות המוקדמת של העצמי מושתת עליהם". אוגדן מתאר כי גם אנשים בריאים יחסית משתמשים לא פעם בהגנות אלו אשר באות לידי ביטוי בסלסול שיער, זמזום, התמקדות בצורות גיאומטריות בחדר בו הם נמצאים, פעילות ספורטיבית, אוננות, נהיגה ממושכת וטקסים התנהגותיים. במרבית המקרים, פעילויות אלו יזכו לעדיפות מיוחדת ועשויות לבוא על חשבון פעילויות אחרות, מאחר והן מצליחות לשכך חרדה בצורה ייחודית.

אוגדן מציע גם דוגמאות להגנות פתולוגיות יותר אשר משקפות קושי משמעותי סביב חוויות הקשורות לעמדה האוטיסטית מגעית שביניהן סירוב להתקלח מתוך צורך בשמירה על משטח חושי יציב של ריח מוכר, הטחת הראש באביזרים קשים והפרעות אובססיביות.

העמדה האוטיסטית מגעית ויחסי אובייקט

כאמור, כל אחת מהעמדות מאופיינת בסוג שונה של יחסי אובייקט: העמדה הסכיזואידית-פרנואידית מאופיינת בחוויה של יחסים בין שני אובייקטים (מאחר והתינוק עדיין אינו חווה את עצמו ואת האחר כאנשים שלמים בעלי סובייקטיביות), ואילו העמדה הדיכאונית מאופיינת בחוויה של יחסים בין שני סובייקטים. את יחסי האובייקט במסגרת העמדה האוטיסטית-מגעית, לעומת זאת, אוגדן מתאר כ"יחסים בין צורה להרגשה של שטח סגור, בין פעימה להרגשת מקצב, בין קשיות להרגשה של זוויתיות". כלומר, אוגדן מציע כי במסגרת העמדה האוטיסטית-מגעית התינוק עדיין אינו מקיים אפילו קשר פרימיטיבי בין חלקי עצמי וחלקי אובייקט (כפי שהוא עושה במסגרת העמדה הסכיזואידית פרנואידית), אלא חווה תחושות בין משטחים וחוויות חושיות. חשוב להדגיש שעל אף הפרימיטיביות של קשר זה, היחסים עם הדמויות המטפלות הם קריטיים ביותר ומהווים בסיס להתפתחות של עמדות נפשיות מורכבות יותר. כאשר התינוק נהנה מיחסים הכוללים חוויות של החזקה טובה וחוויות של הכלה נורמטיבית, נוצרת תחושה ראשונית של עצמיות אשר בונה את הקרקע לשימוש במנגנונים נפשיים מורכבים יותר המהווים את התשתית להתפתחות העמדה הסכיזואידית-פרנואידית ולאחר מכן העמדה הדיכאונית.

העמדה האוטיסטית מגעית ופתולוגיה

"שאריות" של העמדה האוטיסטית-מגעית מלוות אותנו לאורך כל חיינו: כולנו יכולים להרגיש שהדבר היחיד שיכול לעזור לנו אחרי יום נוראי בעבודה הוא חוויה חושית חמימה של התכרבלות בפוך, ומרביתנו נהנים ממגע עם האנשים היקרים לנו. בדומה, כאמור, בעתות לחץ אנחנו יכולים לפנות לאופנות הגנה אוטיסטית-מגעית הבאה לידי ביטוי בפעולות מוטוריות חזרתיות.

בשונה מ"שאריות" תקינות אלו, קשיים משמעותיים בשלב של העמדה האוטיסטית-מגעית עשויים להביא לפנייה לשימוש בהגנות פרימיטיביות בעלות אופי אוטיסטי. אוגדן הציע כי אלו באים לידי ביטוי בקשיים משמעותיים ביחסים בין הילד לבין הדמויות המטפלות בו אשר עשויים לנבוע מגורמים כפגמים מולדים, בעיות רפואיות המונעות מגע בין הילד להורה וטיפול לקוי (הזנחה, התעללות, חודרנות, ריחוק הנוגע מדיכאון קשה של האם וכד'). חוויות אלו גורמות לפגיעה בחווית המשטח החושי הלכיד של התינוק וגורמות לו להישען על הגנות המכוונות לייצור משטח חושי חלופי. ניסיונות אלו לשמירה על משטח חושי לכיד עשויות לבוא לידי ביטוי, בילדות ובבגרות, בפנייה להגנות אוטיסטיות של גרייה עצמית (התנגנדות, הטחת הראש בקיר), הגנות אובססיביות, היאחזות בחפצים מרגיעים וכן הלאה. כמו כן, אוגדן תיאר כיצד התנהגויות וסימפטומים שביניהם פציעה עצמית, חיטוט בעור ותופעות פסיכוסומטיות שונות עשויות לשחזר ולתת ביטוי לחווית הפגיעה במשטח החושי.


ביבליוגרפיה

אוגדן, ת. ה. הקצה הפרימיטיבי של החוויה. הוצאת עם עובד, 2011.

אנשי מקצוע בתחום

טיפול פסיכולוגי