חיפוש

The Development of Sex and Gender - תהליך ההתפתחות המינית-מגדרית

המין הוא סוגיה מרכזית בהתפתחות האדם. הוא ממלא תפקיד חשוב בהגדרת העולם, בגיבוש הזהות, בהתנסויות ובחוויות. ההבנה כי אנו זכרים או נקבות אולי נראית לנו טריוויאלית, אך ילדים צעירים לומדים זאת בהדרגה לאורך שנות חייהם הראשונות, כחלק מהתפתחותם המינית-מגדרית. גיבוש הזהות כבן או בת מושפעת הן מגורמים ביולוגיים (גנטיים והורמונאליים), והן מיחסי הגומלין עם הסביבה. על כן, נהוג להבחין בין זהות מינית המתייחסת למכלול המאפיינים הביולוגיים הקובעים את מינו של האדם (כסוג איברי המין) לבין הזהות המגדרית המתייחסת לתחושתו של האדם כי הוא גבר או אישה.

תהליך ההתפתחות המינית

התפתחות מינו של הילוד מתחילה ברגע ההתעברות. תא הזרע מתאחד עם הביצית, והמין של העובר נקבע ע"י זוג כרומוזומי המין, שנהוג לסמנם במספר 23. אם שני כרומוזומי המין יהיו מסוג X מוכשרת הקרקע להתפתחותה של נקבה, כרומוזום Y מכין להתפתחותו של זכר. עד השבוע השביעי לא ניתן לראות את מינו של העובר, משום שבלוטת המין נמצאת עדיין במצב לא מפותח, ואין עדיין הבדל נראה לעין בין זכרים לנקבות. בשבוע השביעי מעורר כרומוזום Y את התמיינות תאי המין לאשכים, ללא כרומוזום זה מתחילה בשבוע השמיני התמיינות תאי המין לשחלות.

התפתחות מינית-מגדרית בתקופת הילדות

כיום סבורים שתהליך ההתפתחות המגדרית מתחיל בסביבות גיל שנתיים, אז מתחילה ההבחנה בכך שהעולם מתחלק לבנים ובנות, ושהזהות המינית-מגדרית היא חלק חשוב מהזהות העצמית. לרוב כבר בגיל זה ניתן לראות כיצד הסביבה מעודדת פעוטות בנים לשחק במכוניות, ובנות בבובות וצעצועים רכים. רכישת השפה העברית תורמת אף היא לתהליך הסיווג ע"פ מגדר- כאשר ילדים וילדות לומדים לבטא את עצמם מילולית, הם לומדים להתייחס לעצמם, לאחרים ואף לחיות וחפצים לפי קטגוריות של זכר ונקבה.

גיל שלוש נחשב למעבר מהגיל הרך לילדות, ולפי שלבי ההתפתחות הפסיכוסקסואלית של פרויד בסביבות גיל זה מתחיל השלב הפאלי, בו האנרגיה היצרית מרוכזת באברי המין. בשלב זה ההתעסקות המינית והסקרנות המינית בולטות, וכוללות את גילוי הארוטיות הגניטאלית (של איברי המין), והתעוררות הקונפליקט האדיפאלי (אצל בנות ישנו קונפליקט המקביל- קונפליקט אלקטרה). ילדים בגיל זה נוטים לגעת באברי מינם, מאחר ופעילות זו מסקרנת עבורם ונעימה להם. מכיוון שהם אינם מודעים לנורמות החברתיות שאוסרות זאת, כדאי לומר להם שזו פעילות שעושים לבד, בפרטיות, אך חשוב לעשות זאת ללא ביקורת על האוננות או איסור שלה. התייחסות ביקורתית עלולה לגרום לתחושות קשות של בושה ואשמה. בגיל שלוש מתייחסים ילדים להבדלים בין המינים גם במשחקי תפקידים חברתיים, כמו "אבא ואימא" "רופא וחולה". כל עוד משחקים אלה הם הדדיים, אינם נעשים בכפייה ומתרחשים מתוך צחוק והנאה, ניתן להתייחס אליהם כאל הרחבה של הפעילות המשחקית הרגילה. גם אם הם מביכים את המבוגרים, עבור הילדים הם נובעים מסקרנות והינם תמימים.

כנראה שרק לקראת גיל ארבע ילדים מבינים את המשמעות הרחבה יותר של קטגוריות המין, ומפנימים את המין כמאפיין קבוע שאינו ניתן לשינוי. ילדים בגיל זה לומדים סטריאוטיפים תרבותיים של התנהגות אופיינית למין, כאשר הסביבה לוקחת חלק בחיזוק התנהגויות "גבריות" אצל בנים (אסרטיביות, אומץ, יכולות טכניות), והתנהגויות הנחשבות נשיות אצל בנות (רוך, רגישות, נטייה לעזור ולטפל באחרים). אומנם אין פסול בתגובה חיובית לילד או לילדה על התנהגויות טיפוסיות למין, אך רצוי לאפשר להם לפתח גם צדדים אחרים באישיותם, להיות יצירתיים ולא להיות כבולים מדי למוסכמות חברתיות מסורתיות.

לקראת גיל חמש עולה לרוב הנטייה להעדיף חברים או חברות למשחק השייכים לאותו המין. ילדים אומנם שונים זה מזה בהעדפותיהם, אך לא נדיר לראות את חצר הגן מחולקת לחבורות נפרדות של בנים ושל בנות. גיל שש, גיל הכניסה לכיתה א', נחשב לתחילתה של תקופת החביון, בה ילדים מתעסקים יותר בפעילויות קוגניטיביות כמו לימודים ותחביבים שונים, ופחות בתכנים מיניים. פרויד התייחס לתקופת החביון כתקופה בה נבנה מנגנון ההדחקה, וראה בו מנגנון הגנה מפני התסביך האדיפאלי. כיום מניחים שערנותם הגוברת של הילד והילדה לפעילות חברתית ולימודית גורמת לרוב לירידה בהתעסקות בנושאים מיניים, אך קיימת עדות לפעילות נפשית ודמיונית רבה בנושאים אלו, שסותרת את הנחתו של פרויד בדבר ההתכנסות החביונית של גילאים אלה. ההתנהגות הסטריאוטיפית למין ממשיכה להתפתח, אך לרוב החשיבה על המין הולכת ונעשית גמישה עם ההתפתחות ועם הגיל, וילדים נוטים יותר להבין שגם בנים וגם בנות יכולים להיות הרפתקניים ותוקפניים או חלשים ועדינים. נמצא שבנים דבקים יותר מהבנות בהתנהגות הטיפוסית למין, ואילו הבנות נוטות להפגין יותר גמישות. כמובן שלתגובת הסביבה הקרובה יש השפעה רבה על ההתנהגות- אם הסביבה גמישה, ומציגה אפשרויות רחבות יותר מהדיכוטומיה המסורתית, גם הילד או הילדה יפתחו גישה גמישה.

התפתחות מינית-מגדרית בגיל ההתבגרות

כפי שזכור לכולנו, תקופת התבגרות, מגיל 11-12 ועד 18, מאופיינת בשינויים ביולוגיים והורמונאליים העוברים על הנער והנערה. לשינויים אלה השפעה רבה גם על ההתפתחות החברתית בגילאים אלה, ועל יחסי הורים-ילדים, שמושפעים מההתבגרות המינית עקב תחושה הולכת וגוברת של עצמאות רגשית והתנהגותית עם ההתבגרות. זוהי תקופה של התפתחות ושינויים משמעותיים, שלרוב מתחילה אצל בנות מוקדם יותר מאשר אצל בנים (בממוצע כשנתיים קודם). ניתן לומר שמן הלידה ועד לתקופת ההתבגרות חל מעבר של המיניות מהגוף לפנטזיה, ואילו בתקופת ההתבגרות חל המעבר ההפוך- מהפנטזיה אל הגוף. קצב הצמיחה מואץ בגילאים אלה, והפעילות ההורמונאלית מביאה לעלייה ביצריות. כתוצאה מהאצה בהפרשת הורמוני המין מופיעים סימני המין המשניים (שאינם מעורבים במישרין בתהליך הרבייה) כמו צמיחת שיער הגוף והתפתחות השדיים. אצל הבנות מואצת הפרשת האסטרוגן והפרוגסטרון מהשחלות ומבלוטת האדרנל, ואצל הבנים מופרשים ההורמונים האנדרוגניים, במיוחד הטוסטסטרון, ע"י האדרנל והאשכים (הורמונים אנדרוגנים נמצאים גם בגוף הבת, אך בכמות קטנה בהרבה). שינויים אלה הופכים את האדם לבעל כושר רבייה, שמתבטא אצל הבנות בקבלת הווסת, ואצל הבנים בהתחלת ייצור ופליטת זרע בעל כושר ניידות. בהדרגה נבנה בגוף המתבגר מתח חדש ולא מוכר השואף לפורקן.

חשוב לזכור שהשינויים הביולוגיים מלווים בשינויים רגשיים פנימיים, אישיים ומיוחדים לכול פרט. דימוי הגוף של מתבגרים מושפע מאוד מההתבגרות המינית. כעת לגוף תפקיד חשוב מאי- פעם בקביעת הזהות העצמית. מתבגרים טרודים מאוד בשאלה כיצד הם נראים בעיני אחרים, ובהשוואה של תדמית זאת עם תחושתם העצמית. נמצא שבנים מפותחים יותר גופנית נוטים לפתח דימוי גוף חיובי ולתפוס את עצמם כמושכים יותר, ואילו אצל בנות עלולה להיות להתבגרות המינית השפעה שלילית על דימוי הגוף. כנראה שנערות שמתפתחות מוקדם מתקשות עם ההשוואה לאידיאל התרבותי של אישה דקת גזרה, ואילו הבנים מרגישים חזקים ואתלטיים עקב התפתחות השרירים הנלוות להתפתחות המינית. פעילות גופנית חשובה בגיל זה, היא מסייעת בפריקת מתחים ובשיפור תחושת הגוף.

הזהות המינית בגיל ההתבגרות נקבעת כחלק חשוב מהזהות הכללית כגבר או אישה. בגיל זה נוצרת אינטגרציה שהיא מעבר לכול הזהויות והמיומנויות הילדיות, נוצר מיזוג של כישורים מולדים, תמורות גופניות ואפשרויות חברתיות. הסכנה בשלב זה היא של חוסר אינטגרציה ובלבול זהות. בלבול זה יכול להיווצר מתוך ספק באמיתות הזהות המינית, או מתוך איום על שלמות הזהות, שמתבטא לעיתים בהתאהבות עד כדי אובדן זהות. התאהבות בגיל זה יכולה להיות בדמויות של גיבורים וכוכבי תקשורת, או במלך או מלכת הכיתה, והיא קשורה לגיבוש הזהות, שההתפתחות המינית היא חלק ממנה.


ביבליוגרפיה

א.סרוף, ר.קופר, ג.דהארט (1998) התפתחות הילד טבעה ומהלכה, האוניברסיטה הפתוחה.

אפטר, א.הטב, י.ויצמן, א.טיאנו, ש. (1998), פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון- אוניברסיטת תל-אביב.

אליצור, א.טיאנו, ש.מוניץ, ח.נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס.

אנשי מקצוע בתחום

הדרכת הורים