המונח פוגה מוכר מתחום המוזיקה, כשהכוונה היא ליצירה מוזיקלית מורכבת ומרגשת, בה משולבים מס' קולות שונים זה מזה, היוצרים הרמוניה ומשתלבים ליצירה אחת; המילה "פוגה" מקורה בלטינית, ומשמעותה בריחה או מנוסה. המימד הדרמטי של מנוסה ושינוי מהפכני מתקיים גם באפיזודות של פוגה דיסוציאטיבית. בתרבויות מסוימות מוכרת הפוגה הדיסטוציאטיבית כ"סינדרום ריצה"- מצב המתאפיין בפרץ פתאומי של פעילות יתר ו"טראנס", ואחריו תשישות מתמשכת ושינה, המלווים בשכחה מוחלטת.
תסמינים קליניים
התופעה המזוהה ביותר עם פוגה דיסוציאטיבית היא עזיבה פתאומית של מקום המגורים והעיסוק, ונדידה הרחק משם, לעיתים למשך ימים ארוכים. הדחף לנדוד מלווה בשכחה מוחלטת של החיים הקודמים לפוגה, אלא שאין לאדם מושג שהוא מצוי בשכחה. התנהגותו תהיה מסתגלת, ולא תיראה חריגה או חסרת הגיון. ה"פוגה" יכולה להמשך זמן לא ארוך- ימים או אפילו שעות ספורות, אך יכולה גם להתקיים לאורך מס' שבועות או חודשים. כשההפרעה מתמשכת תקופה ארוכה האדם יכול להסתובב במשך ימים ארוכים ולנדוד לאורך קילומטרים, לחצות גבולות וארצות. במקרים אחרים האדם יאמץ זהות חדשה לגמרי, שם ועיסוק חדשים, וינהל אורח חיים חדש ושונה ללא מודעות לעצם השינוי. לרוב הזהות החדשה לא תהיה שלמה או מורכבת, ותאופיין בשגרת חיים חד גונית ונורמלית, שלא מושכת תשומת לב מיוחדת מהסביבה. ישנם גם מקרים בהם ההתנהגות בזהות החדשה תהיה מוחצנת יותר מהזהות המקורית, והאדם יהפוך פעיל ומעורב חברתית. החזרה לזהות הקודמת תהיה גם היא פתאומית, ויתבטא בזיכרון של החיים שלפני הפוגה, כאשר תקופת הפוגה עצמה נבלעת בד"כ בשכחה. ההחלמה תהיה בד"כ מהירה וספונטאנית, והמשמעות הסימבולית של הנדודים והשכחה תתגלה רק מאוחר יותר, תוך כדי טיפול פסיכולוגי. הישנות של ההפרעה היא נדירה.
שכיחות ההפרעה
ההפרעה נדירה, ורוב התיאורים של מקרי פוגה הם של אנשים בוגרים.
אבחנה מבדלת
אפיזודות של אפילפסיה יכולות גם הן להיות מלוות בשכחה, בריחה ואובדן זהות זמני, אך במקרים כאלה לא יהיה אימוץ של זהות חדשה וההתנהגות תהיה מבולבלת יותר ופחות נשלטת. אמנזיה דיסוציאטיבית ודליריום דיסוציאטיבי יכולים להתאפיין גם הם הוא בשיטוטים, אלא שאז האדם חסר כיוון ומטרה ולא מפגין התנהגות מסתגלת. הפוגה מובחנת מאמנזיה גם ע"י הנטייה לאמץ זהות חדשה, וחוסר המודעות המוחלט לקיומה של שכחה.
אבחנה ע"פ ה-DSM
פוגה דיסוציאטיבית מאובחנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:
*ההפרעה מופיעה בפתאומיות: נסיעה בלתי צפויה הרחק מן הבית או ממקום העבודה הרגיל, מלווה בחוסר יכולת לזכור את עברו של האדם.
*בלבול לגבי הזהות האישית או לקיחת זהות חדשה (חלקית או שלמה).
*ההפרעה אינה מתרחשת באופן בלעדי תוך כדי מהלכה של הפרעת אישיות דיסוציאטיבית, וכן היא לא תוצאה של *השפעה ישירה של חומרים (כמו שימוש בסמים או תרופות), או של מצב בריאותי כללי (כמו אפילפסיה).
*הסימפטומים גורמים מצוקה רבה או פגיעה בתפקוד חברתי, תעסוקתי או כול תפקוד משמעותי.
גורמים להפרעה
כיום מתייחסים לגורמים להפרעה כפסיכולוגיים, כשבעיקר משפיע הרצון להתנתק מחוויה מכאיבה ומגורמי דחק. מנגנונים נפשיים של הדחקה וניתוק מגנים על האני מכאב וחרדה. ידוע גם שגורמי דחק נפשיים הקשורים למצב מלחמה, מצב כלכלי, אסונות טבע ומשברים אישיים המלווים בקונפליקטים פנימיים עזים, מקדמים את הפגיעות ואת הנטייה ללקות בפוגה דיסוציאטיבית (התופעה נחקרה במיוחד על חיילים לאחר מלחמת העולם הראשונה). אנשים עם הפרעות מצב רוח (כמו דיכאון, במיוחד כזה המלווה בניסיונות אובדניים) או הפרעות אישיות מסוימות (גבולית, היסטוריונית, סכיזואידית), הם בעלי נטייה מוקדמת למצבי פוגה, וכך גם אנשים עם היסטוריה של שימוש לרעה באלכוהול וסמים.
טיפול בהפרעה
ראיון פסיכיאטרי, לעיתים תחת השפעתן של תרופות מסייעות או היפנוזה, יכול לסייע באיתור גורמי הדחק הנפשי. פסיכותרפיה יכולה לעזור להבין את גורמי הדחק וללמוד לחיות איתם, כשהדרך התומכת ביותר לעשות זאת היא בטיפול פסיכודינאמי ארוך טווח, בו מתאפשר פורקן של טראומות עבר ואינטגרציה של אירועי העבר לכדי עצמי מגובש.
ביבליוגרפיה
אליצור, א. טיאנו, ש. מוניץ, ח. נוימן, מ. (1995), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הוצאת פפירוס
Kaplan H.I, Sadock B.J, Grebb J.A (1998) Synopsis of psychiatry, Behavioral sciences, Clinical Psychiatry, eighth edition.
American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Book 1994; Washington DC: American Psychiatric Press, Inc.: 683.
