פוגה דיסוציאטיבית נכללת כאחד הביטויים הנדירים של אמנזיה דיסוציאטיבית, ומאופיינת בשכחה משמעותית או מוחלטת של הזהות העצמית של האדם וחייו הקודמים. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על התופעה.
פוגה דיסוציאטיבית היא מצב נדיר של ניתוק נפשי (דיסוציאציה) השכיח בקרב 0.2% מהאוכלוסייה. במצב זה, אדם עוזב באופן פתאומי את ביתו או סביבתו המוכרת, תוך אובדן משמעותי של הזיכרון האישי וזהותו העצמאית – מבלי להיות מודע לכך שמתחולל שינוי שאינו שגרתי.
הפוגה מתאפיינת בהתחלה פתאומית וחדה, ומתרחשת לרב בעקבות אירועי חיים מלחיצים או טראומתיים. שכיחותה הגבוהה ביותר היא בעשורים השלישי והרביעי לחיים. במהלך הפוגה, האדם עשוי לאמץ זהות חדשה – שם, עיסוק או סיפור חיים, ולתפקד בהתאם לזה, לעיתים תוך התרחקות גיאוגרפית מהסביבה המוכרת. ההתנהגות בזמן הפוגה לרב מסתגלת למראית עין ואינה מעוררת חשד מיידי.
האמנזיה האופיינת לפוגה היא רטרוגרדית, כלומר – שכחה המתבטאת באובדן זיכרונות אישיים מהעבר, אך אינה פוגעת ביכולת ללמוד ולזכור מידע חדש בזמן אמת. מצב זה עשוי להימשך שעות, ימים, ולעיתים גם שבועות או חודשים. כאשר הפוגה מסתיימת, החזרה לזהות הקודמת לרוב מתרחשת באופן פתאומי, אך תקופת הפוגה עצמה נותרת לרוב חסרת זכירה או זכורה באופן מקוטע.
התפתחות המושג
בעבר, פוגה דיסוציאטיבית נחשבה לאבחנה עצמאית, הן במדריך DSM-IV והן ב־ICD-10. עם זאת, בעדכונים המאוחרים יותר DSM-5-TR ו־ICD-11, היא אינה מופיעה עוד כקטגוריה נפרדת, אלא נחשבת לתת-ביטוי נדיר של אמנזיה דיסוציאטיבית, או לעיתים כחלק מהתמונה הקלינית של הפרעת זהות דיסוציאטיבית.
שינוי זה משקף תפיסה עדכנית שלפיה תסמינים דיסוציאטיביים אינם תמיד נפרדים זה מזה, אלא מופיעים על רצף מורכב של תגובות לאירועי חיים טראומטיים או למצוקה נפשית עמוקה.
מקורות
American Psychiatric Association (2022) Diagnostic and statistical manual of mental disorders, 5th Edition, text revision
Chaudhari, A. P., Mazumdar, K., Peste, S. N., Ramadas, D., & Gaikwad, A. (2017). Dissociative amnesia with dissociative fugue--a case report with 1-year followup. Journal of Evolution of Medical and Dental Sciences, 6(45), 3559-3561
Clouden, T. A. (2020). Dissociative amnesia and dissociative fugue in a 20-year-old woman with schizoaffective disorder and post-traumatic stress disorder. Cureus, 12(5)
