ADD היא תת-סוג של הפרעת קשב וריכוז, המאופיינת בהתנהגות חולמנית, מפוזרת ובלתי מאורגנת. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא על התסמינים הקליניים, אבחון וטיפול בהפרעת קשב וריכוז.
ADD הוא מונח שהיה בשימוש בעבר לתיאור סוג מסוים של הפרעת קשב וריכוז, כזו המתאפיינת בקשיי קשב וריכוז בלבד, ללא תסמיני היפראקטיביות ואימפולסיביות. כיום, לפי עידכון המדריך האמריקאי לאבחון ולסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5-TR) אין עוד אבחנה נפרדת בשם ADD. במקום זאת, מדובר בסוג של הפרעת קשב וריכוז (ADHD) הנקראת Predominantly Inattentive Presentation.
סוג זה מאופיין בעיקר בקושי לשמור על ריכוז, נטייה לשכחה, הסחות דעת מרובות, ותחושה של ריחוף. הוא אינו מלווה בתזזיתיות או בהתנהגות אימפולסיבית בולטת, ולעיתים קרובות האדם נראה שקט, מופנם ואף מרוכז כלפי חוץ, אף שבפועל הוא מתקשה לעקוב אחר משימות או הוראות לאורך זמן.
בשל היעדר רכיב ההיפראקטיביות, הקשיים של אנשים עם תצורה זו עלולים להישאר סמויים לאורך זמן. ילדים עשויים להיראות "ילדים טובים" בכיתה, אך להתקשות לעקוב אחר ההסבר, לאבד את חוט המחשבה ולהתקשות לסיים משימות בזמן.
בבגרות, הקשיים עשויים להתבטא בניהול זמן לקוי, התארגנות לא יעילה, נטייה לדחיינות, ושכחה של פרטים חיוניים. לעיתים מצטרפים לכך תסכול, ירידה בביטחון העצמי ותחושת פער בין הפוטנציאל לבין הביצועים בפועל, במיוחד כאשר הסביבה מפרשת את הקשיים כחוסר השקעה או עצלות.
כיצד התפתח המושג ADD?
המושג ADD הופיע לראשונה בשנת 1980 במהדורה השלישית של מדריך האבחנות הפסיכיאטרי (DSM-3), בו נעשתה הבחנה בין ADHD לאבחנה של ADD. ההבדל ביניהן נבע מקיומם או היעדרם של תסמינים אימפולסיביים והיפראקטיביים, כפי שמשקפת האות H (היפראקטיביות) במונח ADHD.
במהדורה הרביעית (1994), בוטלה ההבחנה בין שתי האבחנות, והן אוחדו תחת שם אחד – ADHD, תוך ציון תת-הסוג לפי דפוס הסימפטומים: הפרעת קשב וריכוז המתבטאת בעיקר חוסר קשב, בעיקר בהיפראקטיביות-אימפולסיביות או בדפוס משולב.
במהדורה החמישית (2013) וכן בעדכון המהדורה החמישית DSM-5-TR משנת 2022 נשמרה החלוקה הזו, והודגש שמדובר באבחנה אחת בעלת שלוש תצורות שונות. חשוב לציין כי המונח ADD אינו מופיע עוד במינוח הרשמי, אך בשפה היומיומית הוא ממשיך לשמש לתיאור התצורה המאופיינת בעיקר בקשיי קשב – Predominantly Inattentive Presentation אותה תצורה שנחשבה בעבר לADD.
כיצד מזהים ומאחבנים הפרעת קשב וריכוז?
על מנת לאבחן הפרעת קשב וריכוז, על המטופל לעמוד בקריטריונים של הDSM-5-TR להפרעה, לצד בדיקת רפואית מקיפה המתמקדת בתסמינים ההתנהגותיים והתפקודיים של המטופל. למידע מפורט אודות אבחון הפרעות קשב וריכוז היכנסו לדף: אבחון של הפרעות קשב וריכוז.
חשוב לציין כי אבחון של התצורה המאופיינת בעיקר בחוסר קשב עשוי להיות מאתגר יותר מזיהוי של תצורות אחרות של ADHD שכן בהיעדר רכיב היפראקטיבי בולט, הסימפטומים נוטים להיות פחות גלויים לעין.
ילדים רבים עם תצורה זו אינם מפריעים בכיתה או מפגינים תזזיתיות, אלא נראים שקטים ולעיתים אף מרוכזים כלפי חוץ, אף שבפועל הם "מתנתקים" ומתקשים לעקוב אחר ההתרחשות סביבם. מצב זה עלול לגרום לדחייה בזיהוי הבעיה ובמתן מענה טיפולי מתאים.
כיצד מטפלים בהפרעת קשב וריכוז?
פנייה לטיפול במקרה של הפרעת קשב וריכוז יכולה לחולל שינוי של ממש, הן אצל האדם המאובחן והן אצל סביבתו הקרובה (הורים, אחים, בני ובנות זוג, קולגות). בהעדר טיפול מתאים, ההפרעה עלולה לגרום לקשיים רגשיים ותפקודיים בתחומי החיים השונים.
אפשרויות הטיפול ב-ADHD רבות ומגוונות, וככאלה, הן מתאימות לטיפול בילדות ובבגרות. כיום, הטיפול אשר נמצא כיעיל ביותר לטיפול בתסמיני ההפרעה הוא טיפול תרופתי באמצעות חומרים ממריצים (ריטלין, קונצרטה ותרופות נוספות) וכיום הוא ניתן לרוב כ״קו ראשון״ לטיפול החל מגיל בית הספר.
שילוב של הטיפול התרופתי עם טיפול התנהגותי, נמצא כיעיל אף יותר, וכך מחקרים מראים כי שילוב של טיפול תרופתי והתנהגותי מוביל לשיפור משמעותי בתפקוד היומיומי ובתסמינים - יותר מאשר טיפול תרופתי בלבד או טיפול התנהגותי בלבד.
כמו כן, טיפול מאפשר להתייחס בהתאמה אישית לצרכיו של המטופל וההשפעות של תסמיני ההפרעה על חייו. כך למשל, כאשר מדובר בילדים בגיל בית הספר אשר ההפרעה מקשה על תפקודם בלימודים, מוטב לשלב את גורמי החינוך בטיפול.
מקורות
American Psychiatric Association (2022) Diagnostic and statistical manual of mental disorders, 5th Edition, text revision
Froehlich, T., Frost, J., Holbrook, J. R., Lehmann, C. U., Pierce, K. L., Winner, J. D., Zurhellen, W., & Subcommittee on Children and Adolescents with ADHD. (2019). Clinical practice guideline for the diagnosis, evaluation, and treatment of attention-deficit/hyperactivity disorder in children and adolescents. Pediatrics, 144(4), e20192528
