דמיינו מצב שבו אתם מקבלים מכה קלה, אך כמעט ואינכם חשים בה, ורק לחץ חזק יוצר תחושת מגע ברורה בגופכם. חוויה זו מאפיינת אנשים המתמודדים עם הפרעה בוויסות החושי מסוג תת-רגישות חושית.
תת-רגישות חושית היא תבנית של עיבוד חושי המתאפיינת בתגובתיות מופחתת לגירויים סנסוריים ממקורות שונים, לרבות מגע, קול, תנועה, ראייה וריח. במצב זה, סף הגירוי הנדרש להפעלת תגובה עצבית גבוה מהנורמה, כך שהפרט עשוי להיראות חולמני, ולא להבחין בגירויים אשר לרוב מעוררים תגובה מיידית אצל אחרים.
תופעה זו מופיעה לעיתים כחלק מפרופיל רחב יותר של קשיים בוויסות חושי. היא עשויה לבוא לידי ביטוי כבר בגיל הרך, אך להימשך גם בבגרות, ולהשפיע על מגוון תחומי תפקוד, בהם קשב, ויסות עצמי והשתתפות בפעילויות יום-יומיות.
מה המאפיינים של תת-רגישות חושית?
תת-רגישות חושית מתבטאת בדפוסי תגובה והתנהגות אשר משתנים בין אדם לאדם. אלו הביטויים המרכזיים:
• תגובה מופחתת לגירויים: קושי להבחין בגירויים סביבתיים או גופניים. למשל, האדם עשוי שלא לשים לב כשקוראים לו בשמו, או להמשיך בפעילות למרות אי נוחות פיזית או מכה קלה.
• סף גירוי גבוה: צורך בעוצמת גירוי חזקה או ממושכת יותר על מנת לעורר תחושה או תגובה.
• חיפוש אחר גירוי (Sensory Seeking): נטייה לפעולות המגבירות קלט חושי וחיפוש אחר חוויות חושיות עוצמתיות יותר, כגון תנועה אינטנסיבית, הפעלת כוח פיזי או מגע חזק.
• סבילות גבוהה לכאב: תגובה מופחתת לפציעות או אי נוחות גופנית, ולעיתים קושי בזיהוי מצבים רפואיים הדורשים התייחסות.
• קושי בשמירה על ערנות וריכוז: צורך בגירוי חיצוני מתמשך כדי לשמור על דריכות, קשב ומעורבות בפעילות.
• מודעות גופנית מופחתת: קושי בזיהוי מנחי גוף, מיקום ותנועה, אשר עשוי להתבטא בהפעלת כוח לא מותאם ותחושה כי האדם מגושם.
איך מאבחנים תת-רגישות חושית?
כיום, הפרעה בוויסות החושי מסוג תת-רגישות אינה מוגדרת כאבחנה עצמאית במדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5). עם זאת, היא מהווה סימפטום מרכזי במגוון אבחנות ומצבים נוירו-התפתחותיים, כשהמרכזית בהם היא תסמונת הקשת האוטיסטית.
אבחון תת-רגישות חושית נעשה לרוב על ידי מרפאים בעיסוק, במסגרת הערכה תפקודית רחבה של תהליכי עיבוד וויסות חושי. תהליך זה מתבסס על שילוב של תצפית קלינית, ראיונות עם המטופל ועם הוריו, ושימוש בכלים סטנדרטיים להערכת פרופיל חושי.
בעת האבחון, עולה לעיתים צורך להבחין בין הפרעה בוויסות החושי לאבחנות אחרות, כמו הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). בשני המצבים הללו ניתן לזהות חולמנות וקושי בשמירה על ערנות וריכוז אצל האדם. עם זאת, בעוד שבהפרעת קשב הקושי המרכזי נוגע לוויסות קשב, מקור הקושי אצל אנשים עם תת-רגישות חושית הוא בצורך להגביר את עוצמת הקלט החושי עבור רמת עוררות מספקת. הבחנה זו חשובה לצורך התאמת התערבות טיפולית מדויקת.
איך מטפלים בתת-רגישות חושית?
הטיפול בתת-רגישות חושית מתבצע בעיקר במסגרת ריפוי בעיסוק, וכולל מגוון רכיבי התערבות המותאמים לפרופיל האישי של הילד או המבוגר המתמודד עימה:
• טיפול באינטגרציה חושית: גישה טיפולית שנועדה לשפר את האופן שבו המוח מעבד ומווסת גירויים מהסביבה ומהגוף, ומתבססת על חשיפה הדרגתית ומבוקרת לגירויים חושיים שונים על מנת לעודד תגובה מותאמת.
• שימוש בתוכניות סנסוריות: שילוב יזום של פעילויות חושיות לאורך שגרת יומו של הילד או המבוגר (כגון קפיצה או נשיאת משקל) למען תמיכה ברמת הוויסות החושי.
• התאמות סביבתיות: התאמת הסביבה הפיזית והחושית לצרכי האדם כדי לאפשר תפקוד מיטבי לנוכח הדפוס החושי. לדוגמה, שילוב הפסקות תנועה יזומות, מתן אפשרות לתנועה בזמן למידה, או שימוש באמצעי ויסות שונים בהתאם לפרופיל החושי של הילד.
• תיווך והקניית אסטרטגיות ויסות: תהליך הדרגתי של פיתוח מודעות לחוויות חושיות והקניית כלים פרקטיים לוויסות עצמי. למשל, זיהוי מצבי תת-עוררות ולמידת דרכים להעלאת רמת העוררות (כמו תנועה, הפעלת לחץ עמוק או משימות הדורשות מאמץ פיזי), בהתאם לצורך ולסיטואציה.
• הדרכת הורים וצוותים חינוכיים: הדרכת הורים משלבת מתן ידע וכלים להבנת הקשר בין דפוסי ההתנהגות של הילד לבין תהליכי העיבוד החושי שלו, והנחיה כיצד להגיב באופן מותאם. במסגרת ההדרכה נבנית תוכנית לשילוב התאמות תומכות בבית ובסביבה החינוכית, תוך שיתוף פעולה עם הצוות החינוכי, למען יצירת עקביות ויישום אחיד של אסטרטגיות הוויסות בין המסגרות השונות.
מקורות
כוכבי ה., רביב ע. (2007) המדריך הישראלי להורים. הוצאת כינרת זמורה ביתן
Baptista, B., Aguiar, A., Melo, S., & Araujo, M. (2017). Regulation disorders of sensory processing–Understanding the complexities of child-parents relationship. European Psychiatry, 41(S1), S121-S122
Critz, C., Blake, K., & Nogueira, E. (2015). Sensory processing challenges in children. The Journal for Nurse Practitioners, 11(7), 710-716
Shive, L. (2013). Attention deficit hyperactivity disorder, sensory processing disorder, and overexcitabilities: Similar behaviors, different diagnoses. Parenting for High Potential, 2(4), 4
