דיסאינטגרציה היא מונח שטבע הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט לתיאור הגנה המפרקת אינטגרציה שכבר הושגה. לא מדובר בהתפרקות מקרית אלא ביצירה מאורגנת של כאוס פנימי, שנועדה להימנע ממפגש ישיר עם חרדות שאינן ניתנות לשאת.
ֿההיגיון ההגנתי של דיסאינטגרציה נעוץ במפגש עם מה שויניקוט כינה “הבלתי יעלה על הדעת” או ״הייסורים הפרימיטיביים״: חרדות ארכאיות, לא מיוצגות, שאין להן מילים או אפשרות לעיבוד. אלה ייסורים המתעוררים עקב כשל בהחזקה בשלב התלות המוחלטת. במקום להתמוטט, האדם מייצר כאוס משלו. אף שהכאוס מאיים ומכאיב, יתרונו בכך שהוא מופק על-ידי העצמי ונמצא בתחום האומניפוטנציה שלו, ולכן ניתן במידה מסוימת לשליטה ואף לעיבוד אנליטי.
חשוב להבחין בין דיסאינטגרציה למצב הראשוני של אי-אינטגרציה. אי-אינטגרציה היא מצב ראשוני ונורמטיבי בהתפתחות, שבו האישיות עדיין לא התגבשה ליחידה אחת. מצב זה אינו מפחיד כשמתקיימת החזקה סביבתית טובה דיה. דיסאינטגרציה, לעומת זאת, היא פירוק אקטיבי של אינטגרציה, והיא נחווית כמאיימת: כאילו העצמי ננטש לידי דחפים בלתי נשלטים, עד לאובדן תחושת אחדות וזהות.
ויניקוט הדגיש כי דיסאינטגרציה היא הגנה כפולה: היא מופעלת גם כהגנה כנגד הייסורים הפרימיטיביים, בייחוד כנגד החרדה מחזרה לאי-אינטגרציה ראשונית, וגם כנגד האיום אשר האינטגרציה עצמה מביאה עמה: האחריות, המודעות והכאב שכרוכים בה.
מקורות
Winnicott, D. W. (1945). Primitive Emotional Development. In Through Paediatrics to Psycho-Analysis. London: Hogarth
Winnicott, D. W. (1962). Ego Integration in Child Development. In The Maturational Processes and the Facilitating Environment. London: Hogarth
Winnicott, D. W. (1974). Fear of breakdown. International Review of Psycho-Analysis, 1(1), 103–107
Winnicott, D. W. (1988). Integration. In Human Nature. London: Free Association Books
