אלברט בנדורה, היה פסיכולוג אמריקאי-קנדי אשר הגה את תיאוריית הלמידה החברתית-קוגנטיבית. בעמוד הנוכחי תוכלו לקרוא על הרקע האישי והמקצועי שלו, על תיאוריית הלמידה החברתית-קוגנטיבית ועל האופן בו התייחס לפסיכופתולוגיה ולבריאות נפשית.
אלברט בנדורה (1925-2021) היה פסיכולוג קנדי-אמריקאי, מהבולטים בפסיכולוגיה המודרנית ומנסח תיאוריית תיאוריית הלמידה החברתית-קוגניטיבית. תיאוריה זו שילבה בין התפיסה ההתנהגותית לגישה הפסיכואנליטית, דרך מודל תיאורטי ויישומי אשר מציע אינטגרציה בין תיאוריות שלרוב נתפסות כסותרות - הוא התייחס לגורמים האישיותיים של האדם, להתנהגות הגלויה שלו, לחיזוקים שהוא מקבל עליה והפרשנות שהוא נותן לחיזוקים אלו. בעבודותיו, הסביר כיצד כל אלו תורמים לעיצוב אישיותו והתנהגותו לאורך החיים.
רקע אישי ומקצועי
בנדורה נולד בשנת 1925 בקנדה למשפחה ממוצא פולני. הוריו היו איכרים פשוטים אשר השקיעו בהשכלת בנם,אשר גדל להיות תלמיד מצטיין. לאחר סיום התיכון בנדורה השלים תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה של קולומביה הבריטית, ובשנת 1952 קיבל דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת איווה בארצות הברית. לאחר מכן הצטרף לסגל אוניברסיטת סטנפורד, בה פעל כמרצה וחוקר מוביל במשך עשורים.
ב-1959 פרסם את ספרו הראשון בנושא אגרסיה, וב-1963 את ספרו השני, בו גיבש את עקרונות תיאוריית הלמידה החברתית, אשר הפכה לאחת התיאוריות המרכזיות בפסיכולוגיה המודרנית. בשנת 1973 מונה לנשיא ה-APA (האגודה הפסיכולוגית האמריקאית), ובשנת 1980 זכה לאות כבוד על תרומתו למחקר הפסיכולוגי.
תיאוריית הלמידה החברתית-קוגניטיבית
בבסיס התיאוריה שפיתח בנדורה עומדת ההנחה כי האדם הינו יצור חברתי, ולכן לא ניתן להבין את האופן שבו הוא לומד, גדל ומתפתח ללא היכרות מספקת עם הסביבה החברתית בה הוא חי. על פי התאוריה, תהליך הלמידה של האדם מושפע בראש ובראשונה מסביבתו - כאשר באמצעות תהליך אוטומטי המכונה חיברות, רוכש האדם את ההתנהגויות ואת הערכים המקובלים בקבוצת ההשתייכות שלו.
בנדורה טען כי התיאוריה הפסיכואנליטית הקלאסית רואה את האדם כמושפע מדחפים פנימיים בלבד, ואילו התיאוריה ההתנהגותית של פסיכולוגים כגון סקינר וווטסון, מתייחסת להשפעות הסביבתיות החיצוניות בלבד. לעומתם, ראה בנדורה את ההתנהגות האנושית כנובעת משילוב שבין הגורמים הפנימיים לחיצוניים, ובכך הוא ביקש לשלב בין שתי נקודות המבט אשר נתפסו כסותרות.
את המודל של בנדורה ניתן לראות בתור משולש שווה צלעות, עם שלושה קודקודים המשפיעים זה על זה. בקודקוד האחד נמצאים הגורמים האישיים: אמונות, ציפיות ודימוי עצמי; בקודקוד השני נמצאת ההתנהגות הגלויה ובשלישי, ההשפעות הסביבתיות. כל אחד מהקודקודים הללו משפיעים באופן עקבי ומתמשך אחד על השני: הסביבה מעצבת את התנהגות האדם באמצעות מערכת של חיזוקים ועונשים, המשפיעים על האמונות ועל הציפיות שלו. ההתנהגות משפיעה על הסביבה ומשנה אותה וכן הלאה. במרכז התיאוריה, עמדו מספר היבטים מרכזיים אליהם התייחס בנדורה.
צפייה וחיקוי
עד לזמנו של בנדורה, התיאוריה ההתנהגותית שמה את עיקר הדגש על חשיבותם של תהליכי התניה קלאסית והתניה אופרנטית באופן הלמידה של האדם. לפי תהליכים אלו, למידה מתבצעת באחד משני אופנים: למידת תגובות קיימות לגירויים חדשים באמצעות הצמדתם לגירויים מוכרים, או למידת התנהגויות חדשות באמצעות חיזוקים חיוביים, והכחדת התנהגויות אחרות באמצעות עונשים. בנדורה לא חלק על הנחות היסוד הללו, אך טען כי ישנן דרכים אחרות המובילות ללמידה, כצפייה ב- וידיעה על- התנהגות של אנשים אחרים.
למשל, רוב האמהות אינן מחכות שילדן יצטנן על מנת להלבישו במעיל בחורף. הן יודעות לעשות כך מראש, מפני שראו אמהות אחרות מלבישות את ילדיהן, קראו על כך בעיתון או צפו בכך בטלוויזיה. בנדורה טען כי בסופו של דבר, רוב ההתנהגויות נרכשות דרך ההשפעה הזו של חיקוי: אנו מחקים את התנהגותם של אנשים אחרים מסביבנו לאחר שנוכחנו לדעת כי היא מובילה לתוצאות חיוביות. את אותם אנשים שבהם אנו צופים ומהם אנו לומדים, כינה בנדורה מודלים.
את ההדגמה המשכנעת ביותר לעקרונות הללו, הציג בנדורה בניסוי מפורסם שערך עם ילדים בגילאי גן. הוא צילם עוזרת מחקר שלו מקללת ומכה בובות קטנות המכונות Boo-boo Dolls. לאף אחד מהילדים לא היתה התנסות מוקדמת עם הבובות הללו, ואף על פי כן, כאשר הם הוכנסו מאוחר יותר לחדר מלא בבובות, רבים מהם הציגו בדיוק את אותה ההתנהגות שהם צפו בה בסרט. בכך, הוכיח בנדורה ששינוי התנהגות יכול להתרחש גם ללא השתתפות אקטיבית הכוללת התניות וחיזוקים. מעבר לכך, הטענה היתה כי לתוצאות הללו ישנן השלכות מרחיקות לכת על ההשפעה האפשרית של אלימות והתנהגויות שליליות אחרות המוצגות בטלוויזיה, בעיתונות ובקולנוע, על רכישת התנהגויות שליליות דרך צפייה וחיקוי.
תהליכי הלמידה
בנדורה טען כי רכישת התנהגות מתבצעת באמצעות ארבעה אופנים, כאשר כל אחד מהם הכרחי לתהליך הלמידה:
שלב הקשב: בנדורה הדגיש כי על מנת שתתרחש למידה, קודם כל יש להפנות אליו קשב. לכן, כל דבר שפוגע בקשב עשוי לפגוע בלמידה. בהקשר זה, בנדורה הצביע על אלמנטים אשר יכולים לשפר את הסיכוי שהתנהגות מסויימת תקודד ותישמר בזיכרון - למשל, מידת הדמיון בין הצופה למודל או מידת האטרקטיביות של המודל.
שלב הזיכרון: אלמנטים של שפה ושל הדמיה חזותית משמרים את המידע במוחו של האדם, וההתנהגות שנצפתה נשמרת באמצעות ייצוגים חזותיים ו/או דרך קידוד ורבאלי.
שלב השחזור המוטורי: מעבר לצפייה בהתנהגות ולקידודה בזיכרון, זקוק האדם למידה מסויימת של יכולת על מנת שיוכל לשחזר את ההתנהגות הנלמדת בעתיד. את היכולת ניתן להשיג באמצעות אימון: אימון פיזי במציאות או אימון מנטלי דרך שחזור בדמיון של הביצוע או הציפייה לביצוע.
המוטיבציה לביצוע: כדי שדבר מה יילמד, האדם זקוק למוטיבציה לחקות את המודל. למשל, הוא יגביר התנהגות שהוא ראה לאחר שהמודל זכה עבורה בחיזוק חיובי, ויפחית בהתנהגות שהמודל קיבל עבורה עונש. חיזוקים אלו מכונים חיזוקים עקיפים.
דוגמא לתהליך היא למשל אדם אשר רוצה ללמוד טניס. תחילה, הוא צריךלהכיר את האופן בו משחקים, את החוקים ואת העקרונות הבסיסיים של המשחק. על פי רוב, תתבצע הלמידה הראשונית באמצעות צפייה בשחקנים המוערצים עליו בטלוויזיה או במגרש. בשלב הבא יצטרך אותו אדם להתאמן על שיפור היכולות שלו עצמו: הוא יירשם לחוג טניס, ישחק מול שחקנים השווים לו ברמתו ולעיתים אף יעלה בדמיונו סצינות מתוך משחקים ואת אופן התגובה שלו אליהן. לבסוף, אם הוא יזכה במשחקים או יצפה במודלים שלו מנצחים בתחרויות וזוכים להצלחה, הדבר יגביר את המוטיבציה שלו להמשיך ולהשתפר, ולהפגין את הידע שהוא צבר.
ויסות עצמי ויעילות עצמית
נושא נוסף בו השפיע בנדורה היה בנוגע לטענתו כי בני האדם אינם רק מגיבים לסביבתם, אלא כי הם בעלי שליטה אקטיבית על ההתנהגות שלהם, ועל ההשפעה שלה על הסביבה. בהתייחסותו לכך, הדגיש שני מושגים מרכזיים:
וויסות עצמי - היכולת של האדם להעריך ולחזק את עצמו באופן עצמאי, ללא תלות בחיזוקים חיצוניים בלבד.
יעילות עצמית - אמונתו של האדם ביכולתו להתמודד עם אתגרים. לדוגמה, שחקן טניס בעל תחושת יעילות עצמית גבוהה יאמין ביכולתו לנצח, בעוד שאחר יירתע ממשחקים מול יריבים חזקים עקב חוסר אמונה.
בריאות נפשית ופסיכותרפיה על פי בנדורה
בנדורה טען כי במקרים רבים התנהגות לא מסתגלת היא התנהגות נלמדת, ועל מנת לשנות אותה יש להתייחס להתנהגות הגלויה יותר מאשר לגורמים פנימיים לא מודעים. למשל, ילדים רבים לומדים להתנהג באגרסיביות באמצעות צפייה בהתנהגות השלילית של הוריהם או בתוכניות טלוויזיה, המציגות את ההשלכות החיוביות של התנהגות אלימה. לכן, לפיו, על הטיפול בפתולוגיה להתמקד בשינוי דפוסי החשיבה וההתנהגות הקיימים, בדומה לטיפולים הקוגניטיביים-התנהגותיים.
בתחום הטיפול, הטכניקות אשר בהן דגל בנדורה התבססו במידה רבה על המחקר המדעי שהוא עצמו ייצר. למשל, הוא טען כי אחת האינדיקציות המרכזיות להצלחה של טיפול הינה חיזוק תפיסת היעילות העצמית של האדם, כלומר, אמונה מוגברת ביכולת שלו להצליח להתמודד עם האתגרים של החיים. בנוסף, הוא הציע טכניקות של תרפיה בויסות עצמי, שעיקרה לקיחת האחריות של האדם על שינוי ההתנהגויות המסכנות אותו בחיים, כגון עישון או אכילת יתר, באמצעות רישום מדוקדק של התנהגויות ותוכנית מסודרת עם מטרות מוגדרות, הכוללת חיזוקים עצמיים על התנהגויות רצויות. בהתאם לעקרונות התיאוריה שלו, דרך טיפול נוספת אשר הציע בנדורה הינה המודלינג: טיפול באמצעות צפייה במטפל, המהווה מודל של התנהגות חיובית.
מקורות
ביטמן, א. ואחרים (1992). אישיות: תיאוריה ומחקר. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
ראובינוף, ר., ברקוביץ, ח., ואופנהיימר, א. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 4: למידה). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
Evans, R. I. (1989). Albert Bandura: The Man and His Ideas. New-York: Praeger.
Hjelle, L. A., & Ziegler, D. J. (1992). Personality Theories: Basic Assumptions, Research, and Applications. New-York: McGraw-Hill.
