אלכוהוליזם מתבטא בשימוש ממושך וכבד באלכוהול, ועלול לפגוע מאוד בתפקוד ובמערכות יחסים. בטקסט הבא תוכלו לקרוא על המאפיינים, גורמי הסיכון, הקריטריונים לאבחנה ודרכי הטיפול.
אלכוהוליזם, או הפרעת שימוש באלכוהול (Alcohol Use Disorder), היא הפרעה המתבטאת בשימוש כפייתי ומתמשך באלכוהול, על אף השלכותיו השליליות על הבריאות ועל התפקוד במגוון תחומי חיים, כגון יחסים חברתיים, זוגיות, הורות ותעסוקה. זוהי הפרעה המשלבת תסמינים פיזיולוגיים ונפשיים, כדוגמת סבילות, קרייבינג (דחף עז לשתייה) ותסמיני גמילה בעת הפסקת השימוש. בהתאם, תהליך הטיפול בהתמכרות לאלכוהול דורש גישה הוליסטית, המתייחסת להיבטים הגופניים והנפשיים הקשורים בהפרעה.
מאפייני הפרעת שימוש באלכוהול
אלכוהוליזם היא הפרעה שכיחה יחסית באוכלוסייה. בארצות הברית, שכיחותה מוערכת בכ-29 אחוזים, עם שיעור גבוה יותר בקרב גברים לעומת נשים. בעיות מסוימות הקשורות לשימוש מופרז עשויות להתעורר לפני גיל 20, אך החמרת התלות באלכוהול עד לכדי מענה על הקריטריונים לאבחנה נוטה להתרחש בסוף גיל ההתבגרות או ראשית שנות ה-20, ובדרך כלל לקראת סוף שנות ה-30.
מהלך ההפרעה משתנה ומאופיין בפרקי זמן של הפסקת שתייה וחזרה לשתייה. לעתים, כתגובה למשבר, ישנה החלטה על הפסקת השתייה, לאחריה פרק זמן של הימנעות משתייה, ולאחר מכן תקופות של שתייה מבוקרת יחסית. אולם, חזרה לשתייה לאחר הפוגה עלולה להוביל שוב לכדי תלות ניכרת באלכוהול.
הפרעת שימוש באלכוהול עלולה לפגוע באופן ניכר בתפקודי חיים שונים. היא עלולה לפגום בתפקוד בלימודים או בעבודה עקב השכרות. בקרב מתבגרים, היא עלולה להתרחש יחד עם הפרעות התנהגות והתנהגות אנטי-חברתית. אצל מבוגרים, ההפרעה עלולה להוביל לתקשורת אלימה עם בני הזוג ולהזנחת הטיפול בילדים. פעילויות מסוימות תחת השפעת אלכוהול, כגון נהיגה, עלולות להיות מסכנות חיים ממש.
בנוסף, שימוש ממושך עלול לגרום לפגיעות קוגניטיביות משמעותיות ונמצא קשור בסיכון מוגבר לאובדנות. לאחר תקופת שימוש משמעותית, בעת הפסקת השימוש עלולים להתעורר תסמיני גמילה (בדרך כלל, 4-12 שעות לאחר ההפסקה), כאשר חלקם, למשל קשיי שינה, עשויים להימשך במידה מסוימת גם חודשים אחרי הפסקת השימוש ולהשפיע על חזרה לשימוש באלכוהול.
גורמי סיכון ותחלואה נלווית
להפרעת שימוש באלכוהול יש בסיס גנטי משמעותי, כאשר כ-40-60 אחוזים מההבדל בסיכון להתמכרות נובע מהשפעות גנטיות. בתוך כך, שיעור ההפרעה גבוה פי 3-4 בקרב אנשים להם קרוב המתמודד עם אלכוהוליזם. לצד ההשפעות הגנטיות, מחקרים מצאו גם גורמי סיכון סביבתיים וחברתיים, ובהם עוני, התמודדות עם אפליה, זמינות של אלכוהול ומחירו, חשיפה לסביבה עם שימוש מוגבר בחומרים. זאת, כמו גם גורמים כדוגמת דפוסי התמודדות לא אופטימליים עם לחץ.
הפרעת שימוש באלכוהול מלווה לעתים בהפרעות נפשיות נוספות. בין ההפרעות השכיחות ניתן למנות הפרעה בי-פולארית, סכיזופרניה, והפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. בנוסף, הפרעות חרדה ודיכאון מופיעות לעיתים תכופות בקרב אנשים המתמודדים עם אלכוהוליזם, כאשר בחלק מהמקרים הקשר בינן לבין ההפרעה נובע מהשפעות האלכוהול. מעבר לכך, שתייה כבדה ומתמשכת עלולה לדכא את פעילות המערכת החיסונית, להגדיל סיכון לזיהומים וכן לסרטן.
הפרעת שימוש באלכוהול - אבחנה לפי ה–DSM-5-TR
לפי עדכון המהדורה החמישית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5-TR), הפרעת שימוש באלכוהול שייכת לאשכול הפרעות שימוש בחומרים והפרעות התמכרותיות. אבחון ההפרעה נסמך על קיומם של הקריטריונים הבאים:
דפוס בעייתי של שימוש באלכוהול המוביל לליקוי קליני משמעותי או למצוקה משמעותית, כפי שבא לידי ביטוי בלפחות שניים מהסעיפים הבאים בטווח של 12 חודשים:
1. לעתים קרובות, צריכת אלכוהול הינה בכמויות גדולות יותר או במשך זמן ממושך יותר מהכוונה המקורית.
2. קיום רצון עיקש או מאמצים לא מוצלחים להפסיק את השימוש באלכוהול או לשלוט בו.
3. זמן רב מושקע בפעילויות להשגת אלכוהול, שימוש בו או התאוששות מהשפעותיו.
4. תשוקה עזה (קרייבינג), רצון חזק או דחף להשתמש באלכוהול.
5. שימוש חוזה ונשנה באלכוהול גורם לכישלון במילוי מחויבויות מרכזיות בעבודה, בלימודים או בבית.
6. שימוש מתמשך באלכוהול חרף בעיות חברתיות או בינאישיות הנגרמות או מחמירות עקב השפעות האלכוהול.
7. ויתור על פעילויות חברתיות, תעסוקתיות או פנאי חשובות או הפחתתן עקב השימוש באלכוהול.
8. שימוש חוזה ונשנה באלכוהול בסיטואציות בהן זה עלול להיות מסוכן מבחינה גופנית.
9. המשך השימוש באלכוהול על אף הידיעה על קיום בעיה פיזית או פסיכולוגית מתמשכת או חוזרת, אשר סביר כי נגרמה או הוחרפה עקב האלכוהול.
10. סבילות, אשר מוגדרת על ידי אחד מהבאים:
א. צורך בכמויות גדולות יותר באופן ניכר של אלכוהול בכדי להגיע לשכרות או להשפעה הרצויה.
ב. השפעה פחותה באופן ניכר בעת שימוש ממושך באותה כמות אלכוהול.
11. תסמונת גמילה, כפי שבאה לידי ביטוי באחד מהבאים:
א. תסמונת הגמילה האופיינית לאלכוהול (בהתייחס לקריטריון א' וב' מתוך הקריטריונים לאבחנת תסמונת גמילה מאלכוהול).
ב. נעשה שימוש באלכוהול (או בחומר קרוב לכך, כדוגמת בנזודיאזפינים) על מנת להקל או למנוע תסמיני גמילה.
• מעבר לקריטריונים עצמם, ה-DSM-5-TR מתייחס גם לאפיונים נוספים של ההפרעה: האם היא נמצאת בהפוגה (מוקדמת או ממושכת), האם האדם נמצא בסביבה מבוקרת שבה נמנעת ממנו גישה לאלכוהול, קיום הפרעות נלוות ואופן ההתייחסות לכך ברמה האבחנתית (כדוגמת הרעלת אלכוהול, תסמונת גמילה מאלכוהול, או הפרעה נפשית אחרת שנגרמה עקב השימוש באלכוהול), וכן דרגת החומרה של ההפרעה.
טיפול בהתמכרות לאלכוהול
התמכרות לאלכוהול היא אחת ההפרעות שבהן שיעור המקבלים טיפול נמוך יחסית (כ-22%). נתון זה קשור במספר גורמים, בהם נטייה לפנות לטיפול רק בשלבים מאוחרים בהתפתחות ההפרעה, וכן חשש מהסטיגמות הקשורות בה, כמו ייחוס תוקפנות או מסוכנות לאדם המתמודד. למרות זאת, חשוב לדעת כי ישנן גישות יעילות לטיפול.
הטיפול יכול להתבצע במסגרת אשפוז או במרפאות ייעודיות בקהילה, ומשלב לעתים קרובות בין טיפול תרופתי (כגון נלטרקסון או נלמפן) וכן התערבות פסיכולוגית-התנהגותית. חשוב להדגיש כי הפסקה פתאומית של שתייה לאחר שימוש ממושך וכבד עלולה לגרום לתסמיני גמילה מסוכנים כמו דליריום (מצב בלבול חריף). על כן, יש לבצע גמילה בליווי גורמים רפואיים, שיסייעו במתן תרופות להפחתת התסמינים והבטחת בטיחות תהליך הגמילה.
בקרב הגישות הפסיכולוגיות שנמצאו יעילות בטיפול בהפרעת שימוש באלכוהול ניתן למנות התערבויות בגישת הריאיון המוטיבציוני, אשר מסייעות בזיהוי האמביוולנציה ביחס לשינוי ומחזקות את הכוחות הדוחפים לשינוי, גישות מבוססות התניה אופרנטית, כגון מתן תמריצים על הימנעות משתייה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי המתמקד בזיהוי דפוסי חשיבה והתנהגות הקשורים בשתייה ובתרגול מיומנויות התמודדות למניעת הישנות, גישות מבוססות מיינדפולנס וקבלה וכן גישת 12 הצעדים, המספקת מסגרת חברתית-קבוצתית למתמודדים עם ההתמכרות.
מקורות
המשרד לביטחון לאומי, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי (2021, 9 בדצמבר). אלכוהוליזם.
American Psychiatric Association. (2022). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed., text rev.)
Carvalho, A. F., Heilig, M., Perez, A., Probst, C., & Rehm, J. (2019). Alcohol use disorders. The Lancet, 394(10200), 781-792
Witkiewitz, K., Litten, R. Z., & Leggio, L. (2019). Advances in the science and treatment of alcohol use disorder. Science advances, 5(9), eaax4043
