אני בטיפול כבר תקופה ממש ארוכה
ולאט לאט התחלתי לפתח קצת אובססיביות סביב הטיפול
אני חושבת המון, מה נאמר, על מה נדבר בפעם הבאה, משחזרת בראש את השיחה
ולאחרונה גם תוהה לעצמי איך נראים החיים הפרטיים של המטפלת, איך היא כבנאדם, מה היא עושה ביומיום
יש לי חלק עמוק באישיות שרוצה שהיא תהיה יותר מעורבת בחיים שלי.
היא מצידה שומרת מאד על הסטינג הטיפולי וגם אני מצידי יודעת ומכבדת את הגבולות.
אני בטוחה שחלק מהתשובה תהיה לדבר על זה בטיפול וזה הגיוני.
אני עושה את זה באופן חלקי, כי זה מאד מביך אותי.
אבל שאלתי היא: ממה זה נגרם הדפוס הזה? והאם זה פתיר?
אני לא רוצה לסיים את הטיפול הזה ולהישאר עם התחושות האלה. זה מפריע לי ביומיום ואני לא רוצה להישאר עם תחושות בלתי פתורות וערגה בלתי ממומשת ביחס לקשר שהסתיים.
