יש לבן זוגי אחיינית מתוקה בת שנתיים. חייכנית ומשתפת פעולה עם כל בני המשפחה (עם זרים פחות). היא מכירה את השמות של שנינו ובכל זאת נבהלת בכל פעם שהיא רואה את שנינו או כל אחד מאיתנו. היא בוכה ומתייפחת ולא נרגעת אם זה במקום חיצוני. אם זה בבית ההורים היא יכולה להפנות את הראש ולא להסתכל ולהגיד לא מדי פעם. ההורים שלה מנסים לקרב אותה ולהגיד לה הנה דוד א. תראי איזו מתנה הוא הביא לך. אבל שום דבר. לראות את ההתנהגות שלה נעה מקיצון כזה לאחר זב מאד מתסכל. חשבתי שאולי היא מתחילה להרתע מלהטבים בשלב כזה. אבל יכול להיות שכל כך מוקדם? ההורים שלה מאד ליברליים ולא משדרים חלילה רתיעה
אשמח לדעת מה יכול להיות פשר העניין
שלום אלעד.
רתיעה מלהט"בים אינה רלוונטית לגיל שנתיים, מאחר וכל הרעיון של למי "מותר" או "אסור" להימשך אינו נמצא בכלל ברפרטואר הקוגניטיבי והרגשי של הילד. איני יודעת אם תגובת האחיינית היא באופן ספציפי אליך או בכלל לאנשים זרים. אם התגובה היא ספציפית אליך, כדאי מצד אחד לבדוק אם יש קושי או קונפליקט ביחסים עם הוריה שעובר אליה ומצד שני לזכור שלפעמים יש לילדים תגובות לא ברורות שפשוט עוברות. מספיק שאתה מזכיר לה בהופעתך החיצונית שכן לא נחמד, והתגובה יכולה להיות כזאת למשך זמן מה. אם התגובה היא רחבה יותר ולא רק כלפיך, סביר להניח שמדובר בקושי כללי סביב נושאים של גדילה, עצמאות, ביטחון וכד'.
כך או כך, חשוב לא ללחוץ ולשדר לאחיינית מסר של חיבה והזמנה, אך ללא דחיפות. הזמן יעשה את שלו, והיא תתרצה, וחשוב שהלחץ של המשפחה סביב הנושא לא יהפוך למתגמל (למשל, אם כולם רודפים אחריה כדי לחבר אותה אליך, עצם הסירוב הופך למתגמל מאחר ומייצר תשומת לב).
ליטל
.jpg)
