תפריט נגישות

פורום פסיכולוגיה

  • נכתב ע"י סכיזואיד ב - 29/12/2019 01:39:28

    אני לא מבקש עזרה מאף אחד אז אני לא מקבל עזרה מאף אחד
    אובייקטיבית אמור להגיע לי לפי החוקים של החברה שאני חיי בה בניגוד לרצוני נכות כלשהי
    ככה נראה לי לפי השוואה עם אנשים עם נכות זה נראה כאילו קשה לי יחסית
    אני לא אגיד את זה לפסיכיאטר, ואם אני אגיד לא יהיו רגשות, אני לא אספר על מה שאני מרגיש ליד אנשים, אני רק יודע שלא בא לי לצאת מהבית אף פעם ואני רוצה לשחק במחשב לנצח

    העולם בנוי ככה שרק לוקחים ממני ואני לא מקבל, אין לי סנגור, הפסיכולוגית לא עוזרת כי אני לא רוצה שהיא תדבר עליי, היא באה איתי לפסיכיאטר פעם והשתקתי אותה כי אסור לה לדבר אני חושב שהיא טיפשה באופן כללי
    אני לא חושב שמגיע לי כסף מאף אחד, אני לא חושב שלאף אחד מגיע
    אבל שוב זה לא מה אני חושב, זה ככה העולם עובד ואני לא משחק את המשחק הזה שכל אחד בודק כמה מגיע לו ואיך לקבל הכי הרבה שאפשר, אני יושב ומחכה שיגיעו לי דברים אם מגיעים אז בסדר אם לא אז בסדר

    פסיכולוג נורמלי אמור לעזור לאדם כמוני שחושב שלא מגיע לו כלום
    או שאמור לשבת ורק אם האדם אומר שהבעיות שלו אמורות לזכות אותו בנכות הפסיכולוג מדבר? היא גם לא התכוונה לעזור לי אני חושב, כנראה שהוצאתי את זה ממנה אבל כשאני רואה שמישהו כביכול אמור לעזור אבל לא לוקח פיקוד אני לא צריך את הטובות, מעדיף למות מלהסתמך על אדם אדיש

    כל חיי אמא שלי הגנה עליי עכשיו אין לי משפחה אני לא הייתי מדבר עם מבוגרים והייתי לוקח מה שמביאים לי, אני מסביר יותר ממה שאני רוצה כי לי זה ברור אבל לא ניסיתי בכלל להשיג דברים, זה היה ברור שאני מחכה וזהו, לאף אחד לא אכפת ממחכים, כי הם לא מדברים, זה יחס שאני מכיר כבר מהעולם כל חיי, אני יכול למות, יכלתי למות באמצע הכיתה לא היו שמים לב, ואני לא אומר את זה כי אני באשלייה, אלא כי אני דאגתי שאף אחד לא יהיה קרוב וישים לב

    זה הכל הסבר מיותר שאני לא יודע להסביר לפסיכיאטר כשצריך, כי כששואלים אותי ואני עונה 'מהלב' אני עונה בשתי מילים

    אילוסטרציה- למה אתה חושב שמגיע לך נכות?
    כי קשה לי
    מה קשה?
    לא יודע (לא אכפת לי כבר מהשאלות הבאות, אני כבר לא אענה / אגיד לא יודע שוב ושוב עד שיעזבו אותי)

    אני לא מסביר דברים בקיצור, אני אומר פעם אחת את מה שחשוב לדעתי וזהו, ואם חשוב לאויב שמולי עוד דברים אז לא אכפת לי כי אמרתי מה שחשוב, לקחתי את האילוסטרציה ברצינות ממש דמיינתי ששואלים אותי ועניתי בצורה הטבעית, רק כדי להמחיש מה יקרה מול פסיכיאטר, האפשרות השנייה היא הסבר מבחוץ, וזה אף פעם לא עובד כי אני לא מסביר רגשות מבחוץ, אני יכול רק להסביר תמונת מציאות נתונה - אני לא נמצא ליד אנשים (למה? לא יודע, זה התמונה), אני נמצא יותר בבית
    בקיצור ממש צלמי תמונה של החיים שלי ואני מסביר אותם, אין הסברים רגשיים ל-למה בחרתי לעשות ככה וככה ולמה בחרתי לא להיות ליד אנשים.

    שורה תחתונה היא שלא משנה מה אני עושה אין לי דרך לקבל את מה שמגיע לי.

    תשובה: החיים לא הוגנים
    נכתב ע"י ליטל פלג ב - 29/12/2019 16:30:59

    שלום לך.


    נשמע מדבריך שאתה מיטלטל בין רצון או תקווה מסוימת למגע, הבנה, עזרה וקבלה של "מה שמגיע לך" לבין הצורך להסתגר, להשתבלל ולא לתת לעצמך לקוות וליצור קשר עם החוץ. אני מתארת לעצמי שתחושות אלו קשורות גם לסוגיה הספציפית של קבלת עזרה כספית וטיפולית אבל גם לרובד עמוק יותר שמלווה אותך ונוגע לקשר שלך עם החוץ. בהתאם, נדמה לי שסוגיה עמוקה כמו זו היא לא שאלה של פתרון נקודתי אלא יותר נקודת מוצא להרחבת ההתבוננות בתוך הטיפול שלך- התבוננות על הגורמים שמקשים עליך לתת אמון, להתקרב, לדבר ולסמוך אלא מול הדחף להסתגר ולוותר על הקשר עם החוץ.


    נדמה לי שלפעמים אתה מרגיש שיש לך יותר אפשרות לחשוב ולהתבונן בתוך טיפול שלך, ואני מקווה שגם עכשיו תמצא את הכוחות לכך


    ליטל

אנשי מקצוע ומכונים