אני עם דיכאון כרוני,דיסתמיה,הפרעת אישיות גבולית, לא משנה מה ההגדרה..
לפני כמה חודשים הייתה החמרה קיצונית אבל טופלתי ועכשיו אני בסדר.הכוחות חזרו,גם ההנאה מדברים והתפקוד הכללי.(למעט התעסוקה..אני לא עובדת כבר יותר מחצי שנה.)
יש לי מעין חזרה של מחשבות עצובות, אני לא בדיכאון,אבל המחשבות העצובות מלוות אותי כמו פסקול..לא מרפות.
זה כמו שרואים לפעמים בסרט מצויר שמישהו שנמצא על ענן מביט מטה דרך העננים אל מה שקורה למטה אל החיים האמיתיים.
ככה אני מביטה למטה רואה את החיים קורים יודעת שיש דברים טובים
אבל אני כאילו "יודעת" שיש רע שמצפה.
אימצנו אתמול גור משובב לב.שלמות בהתגלמותה.שמחתי והרגשתי שמצאתי לי מקום.הייתה בזה הבטחה.אבל עכשיו אני כבר עצובה שוב..
אני רוצה לפגוש כבר את הפסיכולוגית שלי אבל יש עוד יומיים.
שלך לך,
ראשית, משמח לקרוא שהצלחת בעזרת כוחותייך וטיפול לצאת מהמצב הדכיאוני ולנוע קדימה. זה מעודד ומשמח.
את מתארת כיצד בכל דבר בחיים יש עצב ושמחה.
גור חדש משמח אבל המחשבות השליליות גם קיימות. עצב ושמחה, דאגה ואופטימיות קיימות בכולנו כל הזמן. המשימה היא להכיל את התחשות הללו עם פחות בהלה.
העובדה שאת יכולה לדבר אותן היא כבר חשובה. טוב ששתפת בהן כאן.
מצוין שתמשיכי לשתף בהן בטיפול על מנת להעצים את תהליך השינוי והיכולת לקבל את הטוב והרע בחיים והתנועה בין מצבים שליליים וחיוביים.
אני מתרשמת שאת עושה עם עצמך הרבה עבודה משמעותית ושולחת כוח להמשיך אותה.
בברכה, שרון
.jpg)
