תפריט נגישות
חיפוש

פורום פסיכולוגיה

  • נכתב ע"י michal ב - 25/03/2019 09:29:20

    שלום,
    אני אמא לילדה בת שלוש וחצי. מאז שנכנסה לגן עירוני אני בחרדות שלא טוב לה והיא לבד. בהתחלה היה לה טוב מאוד, אפילו מעולה. אבל בחודשים האחרונים היא לא רוצה לגן בטענה שאין לה חברים ולא משחקים איתה. ובאמת אני רואה שאין לה חברויות קרובות, הרבה פעמים צועקים עליה וכשהיא באה לשבת ליד ילדים הם הולכים. יש גם סיטואציות טובות שרוצים לשחק איתה, היא לא ילדה דחויה. אבל אני לא מרגישה שהגננת והסייעת באמת אוהבות אותה, ההתנהגות שלהן כשאני מדברת איתן עליה נראית כמו הצגה לא מוצלחת של אכפתיות. היא עצמה מאוד משתדלת לשחק עם ילדים, מאוד חיובית ומשתדלת גם אחרי הרבה דחיות ואני גאה בה על זה. בגלל שאני לא מרגישה שטוב לה בגן, כל בוקר אני לא מצליחה לקום מהמיטה, כל לילה אני בוכה, חזרתי לעשן אחרי שנים וממש קשה לי לשים אותה בבוקר ואני לא מצליחה לעבוד במהלך היום. אני מתנהלת מולה רגיל ושמחה והכל, לא רוצה שהיא תרגיש מה שאני מרגישה, ואומרת לה כמה כיף בגן, וכמה היא לומדת שם, ורושמת אותה לחוגים ומשתדלת ללכת לחברים ולהזמין. אבל כל לילה אני שבורה, בוכה ומעשנת. התחלתי לקחת ציפרקלס בשביל לא להרוס את הילדה עם הדיכאון שלי. חשוב לי לציין שאני לא סבלתי בעבר מדחייה חברתית, היו לי חברות ואני זוכרת את עצמי כילדה מאושרת. האם הדיכאון שלי משפיע עליה או שהאמת רע לה ואני צריכה להוציא אותה? עשיתי תצפית עם פסיכולוגית אבל אני לא משיגה אותה בטלפון ולא יודעת מה היה בתצפית. אני מפחדת לפגוע בילדה עם הרגשות השליליות שלי, ומצד אחד אני מפחדת שמה שאני מרגישה נכון ואני צריכה להוציא אותה מהגן לפני שיהרס לה הדימוי העצמי שלה.
    אודה לתשובה בהקדם..

    תשובה: אמא חרדתית..?
    נכתב ע"י ליטל פלג ב - 25/03/2019 13:25:05

    שלום מיכל.
    נשמע מדברייך שאת מזהה היטב כי המשימה החשובה הראשונה היא להבחין בין רגשותייך וחוויותייך לאלו של ביתך. זו משימה לא פשוטה, לאור החיבור העמוק כל כך בין אמא לביתה ולכן אני חושבת שכדאי להתקדם בשני כיוונים: כיוון אחד, שכבר התחלת בו, הוא לנסות להבין אובייקטיבית, עד כמה שאפשר, היכן הקושי של ביתך ולסייע לה סביבו. אני מאמינה שכיוון זה יתברר טוב יותר בעקבות שיחה עם הפסיכולוגית שתצפתה.
    כיוון נוסף שאני ממליצה עליו בחום, הן לאור המצוקה שלך והן לאור הצורך להבין טוב יותר את מצבה של ביתך, הוא שאת עצמך תפני לטיפול פסיכולוגי. הטיפול התרופתי אכן עשוי להוריד את עוצמת החרדה אך אינו מהווה פתרון מלא. במסגרת טיפול פסיכולוגי תוכלי להבין טוב יותר מה מתעורר בך ומדוע הוא מתעורר בכאלו עוצמות. מנסיוני, במקרים רבים ירידה בחרדה ההורית וחיבור של ההורה לחלקים שלו עצמו המושלכים על הילד, מביא להקלה משמעותית ושיפור גם אצל הילד עצמו.

    ליטל

אנשי מקצוע ומכונים